גזר דין
1.הנאשם, אנטולי גורביץ, יליד 1954, הודה במסגרת כתב אישום מתוקן כי ביום 6.6.10 בסמוך לשעה 23:00, מששבה אשתו, ילנה גורביץ, לביתם המשותף, איים באומרו כי בכוונתו להרוג אותה כי היא בוגדת בו, חנק אותה בצווארה בחוזקה, ומשצעקה ובנם המשותף סרגיי בא לעזרתה, חזר הנאשם באומרו שיהרוג אותה, ניגש אליה שוב וחנק אותה בצווארה, תוך שמשאיר סימן אדום על צווארה ועל האמה הימנית, וכאשר הלכה לכיוון חדר השינה, ניסה לדלוק אחריה, אך בנם מנע בעדו והזעיק משטרה.
באותן נסיבות קפץ הנאשם מהבית למרפסת הקומה השניה וברח מהמקום.
על כך הורשע בעבירה לפי הסעיפים 380 יחד עם 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- החוק) וכן בעבירה לפי סעיף 192 לחוק.
2. מאז האירוע נמצא הוא במעצר מאחורי סורג ובריח.
3. תסקיר שירות המבחן מצביע על מי שעלה ארצה עם משפחתו לפני 14 שנים, שמר על רצף תעסוקתי ועבד כמחסנאי 7 שנים.
סובל מכאבי גב, ומאז 2007 אובחן כסובל ממחלת פרקינסון ומטופל תרופתית באופן קבוע.
הנאשם טען שאינו זוכר האירועים בשל היותו שתוי, משערבב תרופותיו עם אלכוהול, בוש במעשיו ותיארם כחריגים להתנהלותו ולהתנהגותו, והסביר כי חושד באשתו שבוגדת בו.
מאידך - תלוי באשתו, ובשל הקשיים להכיל פנה בבקשת עזרה מהרופאה הנירולוגית המטפלת בו, שנתנה לו תרופות מתאימות, אלא - שלא נטלן.
מחוות דעתה של הרופאה המטפלת גם עולה שכבר בשנת 2009 התלוננה האשה על התקפי זעם, חשדות, ניסיון התאבדות של הנאשם, ועל אף רישום תרופות פסיכיאטריות, הנאשם לא נטלן.
מאידך, בעת האירוע – משנטל תרופותיו במינון גבוה בשילוב אלכוהול נגרמה תופעה של הרעלה.
בפני קצין המבחן, אשתו, כפי שגם מסרה בפניי, שיקפה משבר קשה, פחדים וחוסר יכולת להמשיך לסייע לנאשם שלא מטפל נכון בעצמו.
בנם של השניים תיאר מערכת יחסים שונה, מורכבת, כאשר האם בזה לנאשם, והוא, יחד עם מחלתו ותלותו בה, הגיע למצבי לחץ ואלימות מילולית, אך שלל בעיית שתייה ואלימות; האירוע דנן – לדבריו - חריג ויוצא דופן.
הנאשם עצמו, הכחיש בעיית שתיה או אלימות, ושיקף תלות מול כעס על אשתו.
משלא לקח אחריות – לא הונחה בפני המלצה טיפולית.
4. שמעתי באולם בית המשפט את המתלוננת – פוחדת, בוכיה וכואבת כאבו, החלטית בעמדתה להתגרש מהנאשם; את מר יצחק קרוטואוז, בן דודו של הנאשם, המוכן לקבלו אליו לביתו בחולון, מופתע מהנטען לגבי אלימות שנקט ומתחייב להחזירו לעבודה ולמסלול חיים תקין.
שמעתי את הגב' שרה פורת, יושבת ראש סניף שרון של עמותת הפרקינסון, שהביעה פליאה על מעצרו של הנאשם, אותו מכירה כאדם נעים הליכות במסגרת פעילותה באגודה; ואת הד"ר הרשקוביץ, מנהלת מרפאה להפרעות תנועה, קשורה לעמותת חולי הפרקינסון, בעלת ניסיון רב, אשר הרחיבה אודות המחלה והנאשם בפרט, על ההיבטים הנפשיים של המחלה, על החשיבות של התמיכה המשפחתית ועל החובה ליטול טיפול תרופתי כסדרו.
5. על פי אלו, התביעה עתרה בשל חומרת הנסיבות למאסר בפועל ממשי ולמאסר על תנאי, ואילו ב"כ הנאשם ביקשה להתחשב במצב הרפואי הקשה, בנסיבות המיוחדות, ובפרט שמדובר באדם בגיל 56, שזו הסתבכותו האחת והראשונה עם החוק, ומוצא עצמו במצבו במאסר.
הנאשם עצמו הביע צער על האירוע והצהיר כי לא ישתה על אף הנסיבות הקשות.
6. בשל כל אלו, טיב העבירות וחומרתן, מידת הסיכון הצפויה למתלוננת והאלימות שננקטה כנגדה, אלימות שהופסקה רק בזכות נוכחות בנה במקום – ומאידך בשל הנסיבות האישיות הקשות, מחלת הפרקינסון על השלכותיה הנפשיות, פירוק התא המשפחתי ומגורים עתידיים בחולון, בהתחשב בעבר נקי ובגילו של הנאשם, וכאשר ניתן להניח שהופקו הלקחים הנכונים, מוצאת אני להטיל על הנאשם מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 6.6.10 ועד ליום 28.10.10 וישוחרר לא יאוחר מהשעה 14:00.