מדינת ישראל נ' גולן

פסק-דין

השופט כ' מוסק:

1.לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום (כב' השופט חיים לי-רן), בת"פ 5008/07, מיום 22.7.12, לפיה זיכה את המשיב מכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום. עוד ייאמר, כי בדיון שהתקיים ביום 13.6.12 הודיע בית משפט קמא כי זיכה את המשיב מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכי נימוקי הכרעת הדין יימסרו לצדדים במועד מאוחר יותר. ביום 22.7.12 ניתנו נימוקי הכרעת הדין תחת הכותרת עיקרי הכרעת הדין.

תמצית כתב האישום

2.בחלקו הכללי של כתב האישום נטען, כי המשיב, שהנו רואה חשבון, עבד ב"מרכז שלם" (להלן: "המרכז") משנת 1999 ועד אמצע חודש דצמבר 2005, מועד בו פוטר, ולא הורשה יותר להיכנס למבני המרכז. במסגרת תפקידו בין השנים 2003-2005 שימש המשיב בתפקיד סמנכ"ל כספים ותפעול של המרכז שהיה רשום כעמותה. כמו כן, שימש המשיב כחשב וסמנכ"ל כספים של חברה בשם "מרכז שלם בע"מ" (להלן: "החברה") שנוסדה בשנת 2004. המשיב היה רשאי לפעול בשם החברה והמרכז והיה אחראי בפועל על ניהול חשבונות הבנק של גופים אלה, לרבות גופים שנוהלו בארצות הברית במסגרת פעילות החברה והמרכז. כמו כן, היה המשיב מורשה חתימה בחשבונות הבנק של גופים אלה. עוד נטען, כי במסגרת תפקידו החזיק המשיב בכרטיס אשראי של חשבון בנק בארצות הברית שהיה שייך למרכז. במסגרת זו היה רשאי למשוך כספים באמצעות כרטיס האשראי.

3.בחלקו הכללי של כתב האישום נטען כי בין השנים 2003-2005 רשם המשיב בעצמו, או הורה לאחר לרשום, פרטים כוזבים במסמכי הגופים הנ"ל וכן גנב כספים ונכסים השייכים לאותם גופים. כתב האישום כולל אישומים מפורטים ביחס למעשים שונים המיוחסים למשיב.

4.באישום הראשון נטען, כי למשיב חבר ילדות בשם אליהו שילה, המתגורר באוסטרליה. בחודש אוגוסט 2004 נפתח חשבון בנק על שם שילה בבנק לאומי בירושלים, כאשר בפועל המשיב הוא שניהל את חשבון הבנק. המשיב היה מיופה כוח בחשבון ומורשה חתימה בחשבון זה. על השיקים שהונפקו בחשבון היו רשומים מספר הטלפון וכתובתו של המשיב. במהלך שנת 2004 הורה המשיב בטלפון להעביר סך כולל של 95,200$, בתשע העברות בנקאיות שונות, מחשבון הבנק בארצות הברית לחשבון הבנק של שילה, זאת בסכום של 94,000$, כאשר סך נוסף של 1,200$ הורה המשיב להעביר לחשבון בנק של ניר ארבלי בארצות הברית. נטען עוד, כי המשיב הוציא את הכספים מחשבון הבנק של שילה ולקח אותם לעצמו מבלי שהיה זכאי לעשות כן, ללא אישור וללא סמכות, ומבלי ליידע את הממונים עליו בגופים הנ"ל. כדי להסתיר פעולות אלו רשם המשיב בכזב בספרי הנהלת החשבונות של המרכז כאילו סך של 27,196$ הועבר לדניאל דונסון. כמו כן, פתח המשיב מערכת ניהול חשבונות נפרדת תחת השם "שלם סנטר", אותה הסתיר מרואה החשבון הקבוע של אותם גופים (רואה החשבון עופר סוסובר), כדי שבעת שרואה החשבון עורך ביקורת, לא תתגלה הגניבה. נטען, כי במעשים אלה עבר המשיב עבירות של גניבה בידי מנהל ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

5.באישום השני נטען, כי במהלך שנת 2004 הורה המשיב להעביר, בשלוש העברות בנקאיות, סכום של 14,400$ מחשבון המרכז בארצות הברית לחשבון הבנק של שילה, שנמצא בבנק באוסטרליה. במסמכי הנהלת החשבונות של המרכז רשם המשיב את הסכום הנ"ל כהוצאה עבור ייעוץ חיצוני שנתן כביכול שילה למרכז, תוך יצירת מצג-שווא כאילו הסכום שולם לשילה בעבור ייעוץ בעניין בניית אתר אינטרנט למרכז, כאשר המשיב יודע שהדבר אינו נכון, ולא צורפה קבלה או חשבונית או אסמכתא כלשהי להוצאה הנ"ל. אותו סכום הועבר מחשבון הבנק באוסטרליה לחשבון שפתח המשיב על שם שילה בבנק לאומי בירושלים. המשיב משך סכום זה ולקח אותו לכיסו. נטען, כי המשיב עשה כך לצרכיו הפרטיים מבלי שהיה זכאי לכך וללא אישור מוסדות הגופים הנ"ל, ללא סמכות, מבלי ליידע את הממונים עליו ומבלי לקבל אישור כלשהו לכך. לפיכך נטען, כי המשיב גנב את הסכום האמור ובכך עבר עבירות של גניבה בידי מנהל ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

6.באישום השלישי נטען, כי במהלך שנת 2003 משך המשיב בעשרות הזדמנויות, באמצעות כרטיס האשראי, סכום כולל של 12,279$ מחשבון הבנק של המרכז בארצות הברית, זאת לצרכיו הפרטיים. המשיב הסתיר משיכות אלו על ידי רישום כוזב במסמכי הנהלת החשבונות כ"העברה מהוצאות יורם לחו"ז ארה"ב". כמו כן נטען, כי בשנת 2005 משך המשיב באמצעות כרטיס האשראי סכום של 52,940$ במזומן מחשבון הבנק של המרכז בארה"ב. את שני הסכומים הנ"ל משך המשיב במספר רב של משיכות, שכל אחת מהן לא עולה על 2,500 ₪, שהיה באותה עת הסכום המקסימאלי אותו ניתן היה למשוך מהכספומט במשיכה בודדת אחת. המשיב שלשל סכומים אלה לכיסו ללא אישור, ללא סמכות, ומבלי ליידע את הממונים עליו, ובכך עבר עבירות של גניבה בידי מנהל ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

7.באישום הרביעי נטען, כי על פי נהלי המרכז היה רשאי המשיב לצבור לכל היותר 36 ימי חופשה במהלך עבודתו. הוראה זו גם נכללה בהסכם העבודה של המשיב עם המרכז. ניתן לפדות ימי חופשה אלה בעת שהעובד מסיים את עבודתו במרכז בכפוף להתחשבנות וניכוי מס. המשיב הורה למנהלת החשבונות שהייתה כפופה לו להוסיף לו 36 ימי חופשה נוספים, כך שלרשותו נצברו 72 ימי חופשה. המשיב עשה כן למרות שידע שאינו זכאי לכך. בחודש ספטמבר 2005 הורה המשיב למנהלת החשבונות לשלם לו סכום של 103,000 ₪ עבור פידיון 72 ימי חופשה. כמו כן, הורה המשיב שלא לרשום את הפעולה האמורה בספרי הנהלת החשבונות. המשיב העביר סכום זה מחשבון הבנק של המרכז לחשבון הבנק הפרטי שלו. המשיב עשה כן בניגוד לכללים הנהוגים במרכז, ומבלי שקיבל לכך אישור כלשהו. לפיכך נטען, כי המשיב קיבל את הסכום הנ"ל במרמה, בנסיבות מחמירות, זאת לאור גובה הסכום ובשל היותו נושא משרה בתאגיד, ומכאן שעבר עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

8.באישום החמישי נטען, כי במהלך שנת 2005 ביצע המשיב שלוש משיכות של כספים מחשבון הבנק של החברה לצרכיו הפרטיים בסך כולל של 16,600 ₪ במועדים וסכומים שפורטו בכתב האישום, כאשר נטל כספים אלה ללא דיווח וללא אישור. ביום 8.11.05 הורה המשיב למנהלת החשבונות להוציא הוראה, לפיה על הבנק בו התנהל חשבון המרכז למסור למשיב סכום של 14,506$ במזומן מחשבון הבנק של החברה. המשיב ומנהלת החשבונות חתמו על הוראה זו. המשיב ניגש לבנק ומשך את הכסף במזומן. הוראה זו, או משיכה זו, לא נרשמו בספרי הנהלת החשבונות. המשיב נטל כספים אלה לעצמו, ללא אישור וללא סמכות, ועל כן נטען כי המשיב עבר עבירות של גניבה בידי מנהל ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

9.באישום השישי נטען, כי בחודש דצמבר 2004 מכר המשיב לחברה אחרת רכב ממוגן מסוג "סוואנה" שהיה שייך למרכז. עבור הרכב שולם סך של 47,000$ במזומן וסך של 1,500 ₪ בשיק. המשיב נטל לעצמו את הסכום שהתקבל במזומן ועשה בו שימוש לצרכיו הפרטיים, ללא אישור וללא סמכות. כדי להסתיר פעולה זו רשם המשיב בספרי הנהלת החשבונות של המרכז רישום כוזב, כאשר הוא זוקף סכום זה לכרטיס "קניות כלליות". לפיכך, נטען כי המשיב עבר עבירות של גניבה בידי מנהל ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

עיקרי הכרעת הדין

10.בית המשפט קבע כי מהעובדות שהתבררו לפניו עולה, כי המרכז הנו מכון אקדמי, המעסיק עשרות עובדים ועמיתי מחקר, שפעל בתחילה ועד לסוף שנת 2004 באמצעות עמותה, ומתחילת שנת 2005 באמצעות חברה. עיקר הפעילות היא בתחום ההיסטוריה והארכיאולוגיה של עם ישראל ומחשבה דמוקרטית. פעילות המרכז ממומנת מכספי תרומות של אנשים פרטיים. עיקר הכספים מגיעים מקרן אמריקאית שפועלת בארה"ב ובישראל. עוד נקבע על ידי בית המשפט, כי במסגרת המרכז פועלים מספר תאגידים בישראל ובעולם זאת על סמך העובדות שהובאו לפניו.

11.בית המשפט קבע כי המשיב עבד במרכז משנת 1999 ועד אמצע חודש דצמבר 2005. במועד זה פוטר ולא הורשה עוד להיכנס למבני המרכז.

12.לדברי בית המשפט עלה מהראיות כי קיים גוף נוסף בשם "הסנטר", אולם לא הוצגה ראיה בכתב כלשהי לגבי אופיו, ועל כן לא ניתן לקבוע את זהותו המשפטית. יחד עם זאת הוכח, כי לגוף זה היה חשבון בנק בארצות הברית.

13.באשר לפעילות המרכז, קבע בית המשפט כי הוכח לפניו שהוא פעל באמצעות שורה של גופים וחשבונות בנקים בארץ ובחו"ל, אולם לא הוגשו מסמכי היסוד של אותם גופים ועל כן לא ניתן היה לקבוע האם התנהגות המשיב ביחס לחשבונות הבנק של אותם גופים נגועה בפלילים.

14.בית המשפט קבע עוד, כי עקב ריבוי התאגדויות וגופים, קיים קושי להבהיר את פני הדברים, ויתכן שהדבר נובע, כפי שטען המשיב במהלך הדיון, מכך שהחברים בהנהלת המרכז בישראל ביקשו להסתיר מהתורמים בחו"ל ומחבר הנאמנים שניהל את כספי התרומות, את מצבו הכספי האמיתי של המרכז.

15.במסגרת הכרעת הדין התייחס בית המשפט לשני עדים מרכזיים: ד"ר דן פוליסר, ששימש כנשיא המרכז בתקופות הרלבנטיות לכתב האישום, ומר ישי העצני, ששימש כמנכ"ל. עדים אלה, על פי קביעת בית המשפט, היו העדים המרכזיים בפרשה. לעומת עדותם, ניצבה גרסת המשיב בפני בית המשפט, לפיה היה מוסמך למשוך את הסכומים נשוא כתב האישום, זאת מכוח הרשאתו לכך על ידי הגופים המוסמכים במרכז וחבר הנאמנים האמריקאי של המרכז או שהוסמך על ידי ההתאגדויות הישראליות. עדותם של עדי התביעה הנ"ל כנגד המשיב נבעה – לשיטתו של המשיב – מרצונם להכפיש אותו, ובמסגרת זו גם הוגשה נגדו תלונת שווא על כך שהטריד מינית עובדת, ובהמשך לרצונם זה, הוגשה התלונה נשוא כתב האישום. עוד טען המשיב, כי מדובר בתלונה מצד מנהלי המרכז לאחר שהוא ניסה לגרום להדחתם אצל חבר הנאמנים בארה"ב.

16.לאחר ששמע את עדויות עדי התביעה המרכזיים וכן את עדות המשיב, קבע בית המשפט: "לא אוכל לומר כי עדותו של הנאשם מתנפצת כעדות שקרית או בלתי מתקבלת על הדעת אל מול צוק עדויותיהם של השניים". עוד אמר כי: "טיב היחסים בין מנהלי החברה ובין הנאשם היו כה עכורים ורוויי מתח וחשדות, עד כי קשה היה להשתית על אדני עדויותיהם ממצאים עובדתיים המפלילים אדם וגורמים להרשעתו".