גזר - דין
1.הנאשם יליד שנת 1988, הורשע על פי הודייתו בשתי עבירות של פירוק רכב – בניגוד לסעיף 413 ד (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וכן בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה – בניגוד לסעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ובעבירה של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים בצוותא – בניגוד לסעיף 407 (ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בעבירה של גניבה בניגוד לסעיף 384 + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בעבירה של פריצה לרכב – בניגוד לסעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין, בעבירה של גניבה לרכב – בניגוד לסעיף 413 ד' (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בעבירה של ניסיון גניבת רכב בצוותא – בניגוד לסעיף 413 (ב) (א) + 29 לחוק העונשין ובעבירה של חבלה במזיד בצוותא – בניגוד לסעיף 413 ה' + 29 לחוק העונשין ובעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין.
2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן סדרת אירועים אשר ארעו בין התאריכים – 09.02.08 ל – 16.02.08 וביום 13.09.08.
בלילה שבין יום 09.02.08 ל – 10.02.08, התפרץ הנאשם לרכב בכך שפתח את אחת מדלתותיו במטרה לבצע גניבה ובהמשך נטל מהרכב מכשיר רדיו דיסק סוני ללא הסכמת הבעלים.
בלילה שבין יום 12.02.08 ל – 13.02.08, פרק הנאשם 4 גלגלים של רכב מסוג מאזדה, ללא רשות הבעלים, ונטל 3 מתוך 4 הגלגלים עימו.
בלילה שבין יום ה – 13.02.08 ל – 14.02.08, התפרץ הנאשם יחד עם קטין אחר לחדר הספריה אשר במתנ"ס בתל-מונד, כאשר האחר מנפץ את החלון הצמוד לכניסה לספריה והנאשם יחד עם האחר נכנסים פנימה, נוטלים 5 מכים דקים LCD, את מפתחות מכונת הצילום וכן קופסא ובה 10 ₪.
הנאשם מכר 4 מסכים תמורת סך של 600 ₪ ואת המסך ה – 5 מסר במתנה לחבר.
בלילה שבין ה – 16.02.08 ל – 17.02.08, פירק הנאשם 4 גלגלים מרכב מסוג סובארו ונטלם, כאשר לאחר מכן, מכר הנאשם את הגלגלים לאחר בתמורה ל – 800 ₪.
והאירוע האחרון ארע ביום 13.09.08, עת החל הנאשם גונב ביחד עם אחר אופנוע אשר חנה ברחוב הדס בתל-מונד. הנאשם ביחד עם האחר נטלו את האופנוע, כאשר הנאשם חותך את חוטי הסוויץ', האחר יושב על האופנוע והנאשם דוחף אותו בכדי להתניעו. במהלך פעולה זו, הגיעה המשטרה, הורו לנאשם לעצור אך הוא נמלט מהמקום יחד עם האחר. משנתפס הנאשם בהמשך המרדף הוברר כי הנאשם החליף את החולצה אשר לבש בעת בריחתו וזאת בכוונה להפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו.
3.ב"כ הצדדים טענו לעניין הענישה הראויה בתיק זה. כאשר ב"כ המאשימה עותר לעונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.
מאידך, הסניגורית, עתרה שלא לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל אלא להסתפק בענישה של עבודות שירות. שכן, מדובר בנאשם צעיר לימים ללא הרשעות קודמות, ושכל השתלשלות האירועים יסודה בסיטואציה משברית בבית.
4.שירות המבחן הגיש 5 תסקירים בעניינו של הנאשם. כאשר כבר מהתסקיר הראשון נטל הנאשם על עצמו אחריות למעשיו, תוך שהוא מציין את השתלשלות האירועים ואת העובדה כי מאז מעצרו ניתק את קשריו השוליים אשר הביאוהו לעשיית המעשים הנילוזים.
שירות המבחן אף פירט בתסקיר המסכם, כי הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לאנשים אשר פגעו באחר - "אלימות ורכוש" וכי הוא הביע רצון ומוטיבציה לשנות את אורחות חייו ולפיכך, המליץ שירות המבחן על העמדתו של הנאשם במבחן לתקופה של שנה וככל שיקבע כי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר – הרי ששירות המבחן עותר לעבודות שירות, ענישה המשלבת בין הפן העונשי לבין הפן השיקומי.
5.אין כל ספק כי מעשיו של הנאשם בזויים הם. גרימת נזק לאחר, בשעות החשכה, כאשר האחר אינו יכול להגן על רכושו הינה תופעה אשר על בית המשפט ליתן יד במיגורה.
הדרך האמיתית הינה באמצעות ענישה בלתי מתפשרת.
תופעה זו של פגיעה ברכושו של האחר, הינה תופעה ההולכת ומתרבה, המחייבת תגובה עונשית הולמת, אשר על בית המשפט להעמיד אותה בדרך כלל מעל השיקול האישי השיקומי של הנאשם.
יש לגמול לנאשם על מעשיו.
ואולם, בבוא בית המשפט לגזור עונשו של נאשם עליו אף להביט על הפן השיקומי והאישי של הנאשם. הנאשם ביצע את העבירות בהיותו כבן 20 בנסיבות שתוארו בתסקירים של שירות המבחן.
הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של בית המשפט ושיקול זה אני שוקל לקולא. כמו כן, העובדה שהנאשם הינו ללא עבר פלילי ולא נפתחו כנגדו תיקים נוספים – מביאים לתוצאה שבמקרה דנן, אלך בנתיב השיקומי, לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר לנאשם ללכת ולשוב לדרך הישר.
מאידך גיסא, על הנאשם לשאת לא רק בחוב לחברה כולה אלא עליו אף לשאת בתשלום פיצוי לכל אחד מאלה אשר להם גרם את הנזק.