מדינת ישראל נ' גדיר(עציר)

החלטה

1.המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו במסגרת ת.פ. 4153-06-10. עפ"י כתב האישום מיוחסת למשיב עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977. עפ"י העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 30/5/2010 סמוך לשעה 01:00 בלילה איים המשיב בפגיעה שלא כדין בגופם של אשתו וילדיו, תוך שהוא אומר את הדברים בפני שוטר. דבריו של המשיב כמתואר בכתב האישום הינם דברים קשים על פיהם איים כי אם יחזור לביתו הוא ירצח את אשתו וילדיו.

2.ב"כ המשיב מפנה לניסוח כתב האישום ומעלה ספק האם השוטר הוא המאוים או האישה והילדים. אכן דומה בעיני כי ניתן היה לנסח את כתב האישום בקפידה יתרה שכן על פי העובדות המתוארות בו , האיום לא הופנה כלפי השוטר אלא השוטר הוא אשר היה נוכח בעת נאמר האיום. האיום לא היה על חייו ולא נועד להפחיד את השוטר. כך על פני הדברים.

יחד עם זאת, איני מוצאת כי יש בכך כדי לשנות מן העובדות המתוארות בכתב האישום.

3.דומה בעיני כי טענתו המרכזית של המשיב באמצעות סניגורו הינה כי בעת ביצוע העבירה לכאורה היה במצב של שכרות. גרסה זו מוצאת חיזוקים בתיק החקירה בין היתר באופן התנהלותו בחקירתו ובדברי השוטרים המעידים כי נדף ממנו ריח חריף של אלכוהול. לפיכך, מפנה הסניגור להגנה המצויה בסעיף 34ט(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. לשיטתו, אין נושא המשיב באחריות לאירועים שכן היה במצב של שכרות והמצב של השכרות לא נגרם במודעותו או בהתנהגותו הנשלטת. לצורך כך מפנה הסניגור למצבו הנפשי של המשיב כמתועד בתעודות הרפואיות המצויות בתיק החקירה ואף בדוחות הרפואיים אשר נתקבלו כתוצאה מהפנייתו בהליך המשפטי לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית.

מתיעוד זה אכן ניתן ללמוד כי המשיב סובל מבעיות נפשיות, חלקן או כולן בשל שירותו הצבאי. כחברה לא קל במצב בו אדם סובל מקושי נפשי כתוצאה משירות צבאי. יחד עם זאת, יש לשקול האם קיימות ראיות לכאורה בדבר קיומו של ספק סביר כי חלה ההגנה במקרה זה. ספק בעיני אם כך הוא. הטיעון אשר הועלה כי המשיב שתה לשכרה על מנת לטפל במצבו הנפשי, הינו למעשה טיעון כי בעת ביצוע השתייה היה מודע למעשיו. אם היה מודע "לטיפול" כתוצאה מהשתייה חזקה עליו לכאורה כי גם היה מודע להרסנות שבשתייה. לפיכך, לא אוכל לקבוע בשלב זה כאשר מונחת בפניי חוו"ד פסיכיאטרית כי הוא כשיר לעמוד לדין, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההגנה ולו במידה והנדרשת כספק סביר.

4.טוען הסניגור כי יש להבין את דברי המשיב כזעקה לעזרה. אם אשוב לבית עלולה להתפתח אלימות, לא אשלוט בעצמי והדבר עלול להסביר מדוע בחר להשמיע איומים אלו דווקא בנוכחות נציג החוק. יכול וכך הוא הדבר אולם אין בכך כדי לגרוע מקיומן של ראיות לכאורה. מצויים אנו בשלב מעצר עד תום ההליכים וביהמ"ש אינו מכריע בין גרסאות כל עוד קיימות ראיות לכאורה להוכחת גרסת התביעה. עוד אציין לעניין זה כי יש לשקול דברים אלה בבואנו לבחון את המסוכנות ואת האפשרות לחלופת מעצר.

5.נוכח קיומן של ראיות לכאורה ונוכח קיומה של עבירת האיומים ומהותה של העבירה כמתואר בעובדת כתב האישום , נחה דעתי כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות. השאלה האם ניתן להפחית משמעותית את המסוכנות באמצעים פחות דרסטיים. כפי שטוען הסניגור, המשיב בעצמו אמר, כלומר הרחקה תחת פיקוח או משמורת של אחר ולא שירות בתי הסוהר, מחייבת בדיקה מעמיקה מאוד אשר לא ניתן לבצע אותה באולם ביהמ"ש בלבד. דווקא מצבו של המשיב כעולה מהחומר שהונח בפניי מחייבת בדיקה של גורמים מקצועיים.

6.נוכח האמור לעיל, הנני מורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר יבדוק את חלופת המעצר המוצעת בידי המשיב, מעצר בית מלא בפיקוח הוריו או כל חלופת מעצר אחרת שתוצע על ידי המשיב או סניגורו.

7.נקבע לדיון נוסף לאחר קבלת תסקיר המעצר ליום 12/7/2010 שעה 09:40.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשירות המבחן.

הנני מורה על מעצרו של המשיב עד גמר הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים.

המזכירות תזמן את המשיב באמצעות שב"ס.

#4#>

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

שושנה פיינסוד-כהן, שופטת

הוקלד על ידי: סימה כהן