גזר דין
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").
מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודתה הנאשמת עולה, כי ביום 21.5.2009, בשעה 12:00 לערך, בעת שעבדה כעובדת ניקיון ברשת "סופר פארם" בסניף ויצמן בתל אביב (להלן: "הסניף"), גנבה הנאשמת 4,300 ₪ מפדיון הסניף.
ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש עתר להטיל על הנאשמת מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. בטיעוניו ציין, כי הנאשמת ילידת 1980, וקיימת לחובתה הרשעה משנת 2001 בגין עבירת איומים שנעברה בשנת 1999. לאור חומרת העבירה שביצעה הנאשמת, שגנבה סך של 4,300 ש"ח ממקום עבודתה כאשר עבדה כעובדת ניקיון ואשר מתוקף תפקידה ניתן בה אמון ולאור שווי הגניבה ונסיבות ביצוע העבירה, יש מקום להטיל על הנאשמת מאסר בפועל.
ב"כ הנאשמת בטיעוניה לעונש עתרה להסתפק בעונש צופה פני עתיד. בטיעוניה ציינה, כי מדובר בנאשמת בת 29, אם חד הורית ל-4 ילדים אשר הגדול ביניהם בן 13, הנמצאת בחודש החמישי להריונה. הנאשמת עובדת כעובדת ניקיון בקופת חולים כללית ומשתכרת כ-1,300 ₪. עברה הפלילי של הנאשמת אינו מכביד ולמעט העבירה שביצעה בשנת 1999 והעבירה נשוא כתב האישום, לא נפתחו כנגדה תיקים, והאירוע נשוא כתב האישום הינו מעידה של הנאשמת. עוד ציינה, כי אין מחלוקת שהנאשמת לא עזבה את זירת האירוע עם הכסף, והכסף נשאר בידי המעביד, כך שלנאשמת לא היה רווח כלכלי. כמו כן, יש להתחשב בכך שהנאשמת הודתה כבר בהודאתה במשטרה, התחרטה והצטערה, ואמרה שהתפתתה לעשות זאת על רקע מצוקה כלכלית, בה נטל פרנסת 4 ילדים מוטל על גבה, והתנהלותה נבעה מלחץ ומפחד. בנסיבות החיים שתוארו, נסיבות ביצוע המעשה, ההודיה בהזדמנות הראשונה, והעובדה שלא נגרם נזק ממשי, ניתן להסתפק בעונש צופה פני עתיד.
מבלי לקבוע עמדה ומבלי לפתח ציפיות בנאשמת שאכבד את תסקיר שירות המבחן, הפניתי את הנאשמת בטרם מתן גזר דין לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות, ולקבלת תסקיר שירות מבחן.
מתסקיר שירות המבחן, אשר מטעמי צנעת הפרט לא אפרטו עולה, כי הנאשמת בת 30, אם ל-5 ילדים וביניהם תינוק בן חודש וחצי, נשואה, ובעלה מרצה עונש מאסר בגין ביצוע עבירות תעבורה.
שירות מבחן התרשם, כי הנאשמת לוקחת אחריות באופן מלא על מעשיה, מביעה חרטה, והאירוע בוצע על רקע כלכלי.
עוד התרשם שירות המבחן, כי מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את דפוסי חייה. שירות מבחן המליץ להעמידה לתקופת מבחן למשך שנה ולהטיל עליה עונש מרתיע והולם, שיאפשר לה להמשיך בתפקודה כאם תומכת ומפרנסת.
מחוות הדעת הממונה על עבודות שירות עולה, כי הנאשמת לא התייצבה לראיון שנקבע לה, כשהיום הסבירה ב"כ הנאשמת כי ההזמנה לנאשמת להתייצבות בפני הממונה נשלחה למשרדה והקשר בינה לבין הנאשמת נותק לאור העובדה שהנאשמת איבדה את הטלפון הסלולארי שלה ואת כרטיס הביקור של המשרד.
ב"כ המאשימה בהגינותו הרבה הודיע היום כי לאור האמור בתסקיר חוזרת בה המאשימה מעתירתה למאסר בפועל.
ב"כ הנאשם עתרה לביהמ"ש להתחשב בנסיבותיה המיוחסות של הנאשמת ולא להטיל עליה קנס.
הנאשמת הורשעה כאמור בביצוע עבירה של גניבה ממעביד.
המחוקק הביע עמדתו לחומרת העבירה, בכך שקבע שמדובר בעבירה מסוג פשע.
בפסיקה נקבע, כי העונש הראוי למבצע עבירה של גניבה ממעביד, הינו עונש מאסר בפועל וזאת בשל הפרת האמון ע"י העובד המבצע עבירת גניבה ממעסיקו, והצורך בהרתעת עובדים מלבצע עבירה זו.
בבואי לגזור את דינה של הנאשמת עמדו לנגד עיניי עמדת המחוקק והפסיקה, חומרת העבירה אותה ביצעה הנאשמת, הפרת האמון ע"י הנאשמת, והצורך בהרתעת הנאשמת והציבור מפני ביצוע עבירות שעניינן גניבה ממעביד.
לקולא התחשבתי בהודאת הנאשמת, בעברה הפלילי שאינו מכביד, בחיסכון בזמן שיפוטי, נסיבותיה האישיות של הנאשמת, ובאמור בתסקיר שירות המבחן.
9.לפיכך לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:
א.10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא תעבור על כל עבירת רכוש מסוג פשע.
ב. 5חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא תעבור על כל עבירת רכוש מסוג עוון.