מדינת ישראל נ' גבעוני ואח'

החלטה לנאשם 3

נגד נאשם 3 (להלן: "נאשם 3" או "הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), החזקת טובין מפרים, עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב -1972 (להלן: "הפקודה") וניסיון מכירת טובין מפרים, עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודה ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום, חברות "טומי הלפינגר", "לקוסט", "פולו" ו"דיזל" הינן חברות מוכרות וידועות, בעלות סימן מסחר רשום כדין בפנקס סימני המסחר בישראל (להלן: "חברת טומי", "חברת לקוסט", "חברת פולו" ו"חברת דיזל" בהתאמה).

סמוך ליום 10.10.10 קשר נאשם 1 קשר עם הנאשמים 2 ו-3 לפיו ימכרו פרטי לבוש מזויפים הנושאים שלא כדין סימני מסחר שבבעלות חברות "לקוסט", "טומי הילפיגר", "פולו" ו"דיזל", שכמות בלתי ידועה שלהם החזיק הנאשם 1.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, העביר נאשם 1 את פרטי הלבוש המזויפים, ברכב מסוג מיצובישי מספר 50-305-62 (להלן: "הרכב"), לנאשמים 2 ו-3 בכדי שישמשם לצורך מכירת פרטי הלבוש המזויפים במחירים נמוכים מערכם בשוק.

בין נאשם 1 לנאשמים 2 ו-3 סוכם על חלוקת הרווחים ביניהם.

בתאריך 10.10.10 בשעה 14:40 או בסמוך לכך, ברחוב בלפור 148 בבת ים, החזיקו הנאשמים ברכב את פרטי הלבוש המזויפים כדלקמן וניסו למכור אותם שלא כדין:

7 זוגות מכנסיים קצרים קונוס, 50 חולצות, 3 ג'ינסים, סווטשרט, 5 סוודרים - מחברת "לקוסט".

21 חולצות, 2 סווטשרט, 2 ג'ינסים - מחברת "טומי הילפגר".

35 ג'ינסים - מחברת "דיזל".

5 חולצות - מחברת "פולו".

בתשובתו לאישום לא כפר הנאשם ביסוד העובדתי של העבירות אך טען, באמצעות ב"כ, כי לא היה מודע לכך שהבגדים היו מזויפים ומשכך לא מתקיים היסוד הנפשי.

על פי טענת ההגנה, עסק הנאשם במכירת בגדים, אשר למיטב ידיעתו, באותה עת, היו עודפים. הוא הכחיש כי קשר קשר לביצוע עבירה, וטען כי היה מדובר בהעסקה כדין.

בהתאם לכך, ויתרה ההגנה על העדת עדי התביעה, כל ראיות המאשימה הוגשו בהסכמה ונשמעה רק עדותו של הנאשם, שפרש את הנסיבות שהובילו למעורבותו בביצוע המעשים, תוך שימת דגש על טענתו לחוסר מודעתו לעובדה שמדובר בבגדים מזויפים.

המחלוקת סבה, אפוא, על שאלת מודעותו של הנאשם שהבגדים, שקיבל מידי נאשם 1, שהיו בהחזקתו בתוך הרכב ושאותם הסכים למכור, הינם מזויפים.

במהלך עדותו, במטרה לשכנע בהעדר מודעות לטיבם של הבגדים והיותם מזויפים, טען הנאשם כי הוא אינו מבין במותגים "אף פעם לא התעסקתי עם בגדים" וכי נקלע לסיטואציה של מכירת הבגדים, ביום בו נתפס, לאחר שפוטר מעבודתו בקפה לונדון בנתניה, ללא הודעה מוקדמת, וחיפש עבודה שיוכל להתפרנס ממנה.

לחיזוק טענת הנאשם לגבי הנסיבות שהובילו אותו לעבוד במכירת הבגדים, הוגש כמוצג, מטעם ההגנה, עותק של כתב תביעה, שהגיש הנאשם יחד עם אחר לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, נגד מעסיקו שהביא לפיטוריו ואת פסק הדין שניתן ע"י בית הדין האזורי לעבודה.

עם סיום עדותו של הנאשם נדחה התיק לסיכומים ולמתן הכרעת דין.

ארבעה ימים לאחר שהסתיימה עדותו של הנאשם בבית המשפט ולאחר שנקבע מועד לסיכומים, הגישה המאשימה בקשה להחזרת הנאשם לחקירה נגדית ולשמיעת שני עדי הזמה.

לטענת המאשימה, מתוך המוצגים שהגישה ההגנה עלה הצורך להשלים את חקירתו של הנאשם בנקודות מהותיות שעלו מתוך המוצגים ואשר אותן לא יכולה הייתה המאשימה לצפות מראש וכן להעיד עד הזמה רלוונטי בעדות קצרה ביותר.