מדינת ישראל נ' גבור

גזר דין

1. ביום 11/3/13 הודיעו באי כח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום. הוגש כתב אישום מתוקן. הנאשם הודה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן למעט המשפט "כשהוא מזוין במכשיר- סכין- שיש בו לסכן או לפגוע", והתביעה הסתפקה בהודאת הנאשם והודיעה שלא תוכיח את העובדות הנוגעות לסכין. על פי הודאת הנאשם הוא הורשע בעבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

אין הסדר לעניין העונש.

העובדות לפיהן הורשע הנאשם הן, כי ביום 22/11/11 בשעה 02:30 הגיע הנאשם כשהוא רעול פנים ולבוש שחורים למינימרקט באילת. הנאשם ניגש למוכרת ואיים עליה בפגיעה בגופה בכוונה להפחידה ודרש ממנה לתת לו את כל הכסף. המוכרת, מפאת פחדה מהנאשם, נתנה לו את הכסף שהיה בקופה בסך של 1000 ₪. הנאשם הורה למוכרת לפתוח את המגירה מתחת לקופה, היא עשתה כדבריו והוא נטל סכום של 5,250 ₪. מיד לאחר מכן נמלט מהמקום. הנאשם הגיע לביתו ומסר לאשתו את הכסף באומרו שהכסף מיועד לתשלום שכר הדירה.

2. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל במסגרת מתחם הענישה אותו הציעה, הנע בין שנתיים ל 4 שנות מאסר, פיצוי כפי שסוכם בין הצדדים בגובה של 10,000 ₪, מאסר מותנה וקנס כספי. בתיק זה נשמעו כל ראיות התביעה וחלק מראיות ההגנה בטרם הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן. מן הראיות עולה, כי הנאשם ביצע שוד מתוכנן במינימרקט הממוקם סמוך לעבודתו אותו הכיר היטב. הנאשם הצטייד בציוד המסווה את זהותו, דאג להישאר בסמוך למקום השוד, סגר את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו כשעתיים לפני האירוע, ביצע את השוד בשעת לילה מאוחרת ודרש מהקופאית את הכסף שמוחבא במגירה. דבר שמצביע על כך שידע מראש היכן מוחזק הכסף. כל אלה מדגישים את האלימות החמורה והמסוכנת הקמה מהנאשם לציבור. הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה הוא ביטחון הציבור וביטחון הפרט להתהלך באופן חופשי ולחוש בטוח. המאשימה סבורה, כי יש להוקיע התנהגות הנאשם, על מנת להעביר מסר בדבר חומרת המעשים וחשיבותם של הערכים המוגנים המגולמים בעבירת האלימות.

עוד הוסיפה המאשימה, כי הנסיבות האישיות להן טוען הנאשם במסגרת התסקיר יכולות להביא לשינוי בענישה אך ורק במסגרת המתחם לו עתרה, אולם לדעת המאשימה אין בהן כדי להשפיע בצורה משמעותית על קביעת העונש וב"כ המאשימה מבקשת להשית עונש ברף העליון וזאת לאור הנימוקים לעיל.

3. ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש ביקשה שבית המשפט יתחשב בכך שהנאשם הודה בכתב האישום המתוקן ובכל זאת חסך מזמנו של בית המשפט על אף שנשמעו חלק מהעדים בתיק זה. ב"כ הנאשם ביקשה לאמץ את המלצות חוות דעת הממונה על עבודות השירות, שכן סברה שהנסיבות האישיות של הנאשם מצדיקות מאסר בפועל באופן שירוצה בעבודות שירות, כאשר בעניינו של הנאשם האינטרס הציבורי נסוג אל מול שיקולי השיקום. הנאשם הביע חרטה כנה וצער על מעשיו. הנאשם הסכים להעביר כפיצוי את סכום הפיקדון על סך 10,000 ₪ שהופקד בתיק המעצר כך שיכסה גם את הכסף שנלקח על ידו וגם 4,000 ₪ פיצוי לנפגעת העבירה. לטענתה, העבירה בוצעה מתוך תסכול וייאוש, שעה שהנאשם היה נתון במערכת יחסים כושלת. הנאשם התגרש והוא אב לילדה קטנה. לאחר מאמץ רב, הושגה משמורת משותפת על ביתו ושליחתו של הנאשם למאסר, פירושה ניתוק מהקטינה בת השלוש. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה שמדובר במעידה חד פעמית של הנאשם ולא התנהגות המאפיינת אותו ועל כן הנאשם הבין את טעותו ולכן אין צורך להעביר מסר של הרתעה באמצעות מאסר בפועל במקרה זה. הנאשם שהה בתנאי מעצר בית במשך שנה.

4. מתסקירי שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם צעיר בן 28, גרוש ואב לילדה בת 3, המתגורר עם אמו באילת. הנאשם מסר, כי טרם העבירה היה נתון ללחצים נפשיים שנבעו בין היתר מקשיים בזוגיות, ממצב כלכלי קשה מאד, ללא יכולת לשלם שכר דירה וניתוק הקשר עם הוריו וחבריו. השירות התרשם, כי נטייתו העמוקה לריצוי, כוחותיו הדלים להתמודד עם מצבי דחק וקשייו למצוא פתרון או לבקש עזרה, הובילו אותו לביצוע העבירה. עם זאת, הנאשם החל בהליך של שיקום עצמי, התגרש מאשתו, חזר לקשר עם בני משפחתו והללו מהווים עבורו מקור לתמיכה. חווית המעצר, ההליך הפלילי המתמשך והקשר עם השירות מעידים, להערכת השירות, על כך שהנאשם נמצא בתחילתו של תהליך פיתוח ביקורת עצמית ומכוון עצמו לתפקוד נורמטיבי בהמשך חייו. לבסוף, בא השירות בהמלצה להטיל על הנאשם צו מבחן לשנה במהלכו ישולב בשיחות פרטניות במסגרת השירות. כמו כן, השירות המליץ על הטלת עונש מאסר בעבודות שירות ועל הטלת מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

5. מחוות דעת הממונה על עבודות השירות עולה, כי הנאשם נמצא מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות והביע הסכמתו לכך. הנאשם הביע חרטה בפני הממונה אם כי גילה אחריות חלקית ונטה למזער מחומרת העבירה. הממונה התרשם, כי הנאשם בעל יכולת טובה ומוטיבציה להשתלב במסגרת תעסוקה קבועה. לאור בחינת נתוני הנאשם ואפשרות העסקתו הומלץ להציבו לריצוי עונשו בבית החייל באילת שם, יועסק במשך 5 ימים בשבוע, 8.5. שעות עבודה יומיות.

6. כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי יחס הולם "מבטא את עיקרון הגמול". הנאשם ביצע את העבירה תוך תכנון באישון לילה, כשהוא מסווה את זהותו, מטשטש עקבותיו, מאיים ומטיל מורא על הקופאית. הנאשם הכיר את המקום ולא רק שהדבר לא מנע את ביצוע העבירה אלא הוא ניצל את ההיכרות והידע היכן מוחבא הכסף לביצוע זממו, כדי לצאת מהמקום עם שלל השוד. עם זאת על פי סעיף 40ט(א)(5) יש לשקול בין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה גם את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. סיבות אלה עולות מהתסקיר כפי שהובא להלן ובו מתוארת תקופה קשה שעבר הנאשם בעת האירוע ואשר הביאו אותו לבצע את העבירה, על רקע קשיים אישיים, מצוקה נפשית וקושי כלכלי.

7. בין שיקולי הענישה לצד שיקולי ההרתעה עומד הערך החברתי החשוב שנפגע והוא ביטחון הציבור והפרט לחוש בטוח במקום הימצאם, ללא חשש ופחד שמא יאונה להם רע וכן הגנה על קניינו של הפרט. מידת הפגיעה בנסיבות האירוע אינה מן הקשות שכן הנאשם, על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בא בגפו, לא איים באמצעות חפץ מסוכן, אלא רק באופן מילולי ולא פגע באופן פיזי בקופאית, אלא רק עורר את חששה. כמו כן, הנאשם הסכים להחזיר את הכספים שנטל ולפצות את המוכרת וכסף זה בהסכמתו, יועבר מהפיקדון שמצוי בקופת בית המשפט.

8. נראה שעל פי הפסיקה, מדיניות הענישה הנהוגה, הפגיעה בערך החברתי ונסיבות האירוע, מתחם העונש ההולם נע בין שנת מאסר ל- 3 שנות מאסר.

תיקון 113 מכיר באפשרות לחרוג ממתחם הענישה במקרים של שיקום כאמור בסעיף 40ד (א):

"קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט, 1969."

לאחר התלבטות, נראה כי במקרה זה ראוי לחרוג מהמתחם המקובל וזאת מהנימוקים הבאים:

א.שירות המבחן בא בהמלצה טיפולית והתסקיר בעקרון חיובי. השירות התרשם, כי הנאשם עושה צעדים בדרכו לשיקום ולמעשה תיאר מצב בו אותם קשיים שעמדו בפניו ערב האירוע והובילוהו לביצועו, אינם מהווים מכשול כפי שהיוו בעבר.

ב.הנאשם התגרש מאשתו והגיע להסכמות בדבר משמורת משותפת של בתו הקטינה. ברור ששליחה למאסר מאחורי סורג ובריח תחבל בהסכמות אלה וביתו הקטינה תיפגע.

ג.הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וחסך זמן שיפוטי.

ד.הנאשם הביע חרטה.