החלטה
1. בפניי בקשה לביטול כתב האישום, מהנימוק שאין המדובר בעבירה.
2. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן : "החוק").
3. על-פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 13/7/11 בתחנת מגדל העמק, בעת שהשוטרת רונית קבסה שהתה בתחנה במשמרת, היא ביצעה חיפוש על גוף הנאשמת בעת שהייתה עצורה בגין אי תשלום קנס פלילי, וזאת, במסגרת מילוי תפקידה המשטרתי. לאחר עריכת החיפוש המוצנע (שנערך בחדר סגור בתחנה), השוטרת והנאשמת יצאו אל יומן התחנה, ובאותה עת העליבה הנאשמת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו, בכך שאמרה לשוטרת: "יה שרמוטה זונה על מה החיפוש ? את נראית כמו שרמוטה ומחפשת מי שיזיין אותך".
4. בדיון שהתקיים ביום 11/11/13 ביקשה הסנגורית להורות על ביטול כתב האישום, וטענה כי הנאשמת מודה באמירה, אך טוענת כי אין המדובר בהעלבת עובד ציבור. כעולה מכתב האישום לנאשמת נערך חיפוש יסודי וחודרני כולל במקומות מוצנעים, חיפוש אותו חוותה פעם ראשונה בחייה, אשר לא התנגדה לו. עם זאת, בסיומו, הנאשמת הסובלת ממצבי חרדה ו- OCD נקלעה ללחץ ולמצוקה רגשית וייתכן שפלטה לשוטרת את מה שנטען. האירוע אירע ביומן התחנה, במקום נכחו שוטרים בלבד, וכפי שעולה מהפסיקה אין המדובר באמירה העולה לכדי העלבת עובד ציבור, ובעניין זה הפנתה לרע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל (13/8/08). אין ספק, כי האמרה המצוינת הינה גידוף, אך גם אם נאמרו הדברים, הרי שנאמרו בלהט הרגע ואין המדובר באמירה קיצונית הפוגעת פגיעה קשה בליבת כבוד השוטרת. כן, לא מתקיים המבחן ההסתברותי, לפיו קיימת וודאות קרובה שהמעשה יביא לפגיעה קשה בתפקוד לשירות הציבורי, ובעניין זה הפנתה לפסיקה התומכת בטענותיה: רע"פ 229/12 צבי כהן נ' מדינת ישראל; ת"פ (שלום-קריית שמונה) 18497-07-11, מפי כב' ס. הנשיא, השופט סאאב דבור וע"פ (מחוזי-חיפה) 6265-03-12.
5. בתגובה טענה המאשימה כי עובדות כתב האישום מגלות עבירה, ואין לבטל את כתב האישום. המאשימה בתגובתה התייחסה ליסודות העבירה, לרע"פ 2660/05 לעיל (להלן: "הלכת אונגרפלד") ולדיון הנוסף, דנ"פ 7383/08 בעניין אונגרפלד, ואף הפנתה להנחית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.1103, מפברואר 2006.
היא טענה כי בענייננו מתקיים המבחן ההסתברותי, כאמור בדנ"פ אונגרפלד. אין מחלוקת, וכך גם לדעת הסנגורית, כי האמרות אותן אמרה הנאשמת מהוות העלבה לכל אדם באשר הוא. המדובר באמירות המצויות במדרג גבוה של קשת הביטויים הפוגעים, כמו גם ברצף של אמרות, שכל מטרתן הינן לפגוע, ואין בהן ביקורת לגיטימית.
דברי הנאשמת, יש בכוחם כדי לערער על ניקיון כפיה ומידותיה של השוטרת ולפגוע בה בליבת כבודה האישי, בשמה הטוב, תוך קביעה, כי היא בעלת נורמות מיניות בזויות, ויש בה כדי לבזותה בעיני אחרים. כן, אין לנתק אותן מהקשרן - אירוע בו נערך חיפוש על גוף הנאשמת על-ידי השוטרת, במהלך ביצוע עבודתה, ובנוגע למילוי תפקידה. ביטויים פוגעניים אלה, שנאמרו לשוטרת בעקבות מילוי תפקידה, הינם מבזים עד לרמה של פגיעה בכבוד האדם וכבוד השירות הציבורי, ועל-כן, יש לקבל אמרות אלה כאמרות פוגעניות, הפוגעות באנשי אכיפת החוק ובשירות הציבורי, אשר נמצאים בחיכוך יום יומי עם הציבור, ומבקשים לבצע את עבודתם נאמנה, הכול בהתאם להלכת אונגרפלד.
טענות הסנגורית, כי הדברים נאמרו בלהט הרגע, ומדובר בגידוף בלבד, אין בהן כדי לסייע לה, שעה שלא יתכן, כי כל עובד ציבור יהפוך לכלי שרת לזעמו המילולי המשולח רסן של כל אזרח, בכל סיטואציה. בעניין זה ובכלל לעניין העלבת עובד ציבור, המאשימה הפנתה לסעיף 46 להלכת אונגרפלד ולפסיקה כמפורט שם.
המאשימה, במסגרת טיעוניה, התייחסה לפסיקה אליה הפנתה הסנגורית, ובאחרית דבריה אמרה, כי לא ניתן לקבוע אפריורי, כי אין המדובר בהעלבת עובד ציבור, שעה שלא הוכחו בפני בית-המשפט הנסיבות האופפות את האמירות, וזאת עוד בטרם נשמעו עדי התביעה בתיק.
דיון והכרעה:
6. השאלה הטעונה הכרעה הינה, האם אמירת הנאשמת, עולה בגדר העבירה הפלילית של העלבת עובד ציבור, וזאת כפי שעולה מעובדות כתב האישום בלבד, הואיל וטרם נשמעו ראיות הצדדים.
7. בשלב בו טרם נשמעו ראיות הצדדים וטרם הובררו הנסיבות האופפות את אמירת הנאשמת וכיוצ"ב, לא ניתן לקבוע חד משמעית, אם המדובר בהעלבת עובד ציבור אם לאו.
8. בסעיף 288 לחוק, נקבעה העבירה של העלבת עובד ציבור :
"המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו - מאסר ששה חדשים".
9. כב' השופט יעקב קדמי, בספרו על הדין בפלילים חוק העונשין (מהדורה מעודכנת, 2006) בעמוד 1720 קבע, כי היסוד העובדתי של "מעליב", במשמעותו הלשונית הינו : "מכלים, פוגע בכבוד, מבייש".
בעמ' 1721, כב' השופט קדמי הביא דוגמאות להעלבה : "מטומטם"- מהווה מלת גנאי מעליבה; קללות וגידופים ותנועות בלתי מוסריות – מהוות העלבה..."
10.כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל פסקה, כי עבירת העלבת עובד ציבור הינה עבירה התנהגותית, כאשר היסוד העובדתי בנוי ממעשה העלבה, הנעשה ב"תנועות, במילים או במעשים" שהם מאפייני המעשה. הרכיב הנסיבתי בעבירה מחייב שההעלבה תהא כלפי עובד הציבור, כשממלא את תפקידו, או בנוגע למילוי תפקידו. אשר ליסוד הנפשי, נדרשת מחשבה פלילית רגילה, קרי - מודעות לטיב המעשה, ולהתקיימותן של הנסיבות.
גבולות הנורמה הפלילית האוסרת על העלבת עובד ציבור נקבעים כפרי איזון בין שני כוחות מנוגדים: האחד, תכליתו הגנה על עובד הציבור במילוי תפקידו, ודרך הגנה זו, הגנה על השירות הציבורי בכללותו. הכח האחר, הנוגד, תכליתו הותרת מרחב מספיק לחופש הביטוי והביקורת של האזרח כנגד מוסדות השלטון, השירות הציבורי, ועובדיו. מתח ערכים זה הוא הקובע את מרחב התפרשות הנורמה הפלילית. נקודת האיזון בין הערכים הנוגדים נקבעת בשני מעגלים – פנימי וחיצוני.
המעגל הפנימי : עניינו בפרשנות הנורמה הפלילית מתוכה, על רקע הערכים הכלליים של השיטה, וההגנה החוקתית הניתנת לחופש הביטוי. בהשראת אמות המידה של פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, נדרשת פרשנות תכליתית מצמצמת של הנורמה הפלילית, וייחודה למצבים חריגים וקיצוניים בלבד של העלבה, שמתקיים בה מבחן הודאות הקרובה לפגיעה ממשית ביכולת התפקוד של עובד הציבור, בהשלכתו על השירות הציבורי כולו. כאשר מדובר בפגיעה בליבה הפנימית העמוקה של כבוד עובד הציבור כאדם, בהשלכה על כבוד ואמינות המערכת הציבורית, ובהתקיים מבחן הוודאות הקרובה לפגיעה ממשית כאמור, מתקיים מעשה "העלבה", אשר בשילוב עם היסוד הנפשי מסוג מודעות, מקיים את יסודות העבירה. אשר לפגיעות שאינן מגיעות כדי העלבה בדרגה חמורה וקיצונית, נדרש עובד הציבור לרמת סיבולת גבוהה, לנחישות ויכולת עמידה בלחצים ובקשיים שונים, שהם מנת חלקו של משרת הציבור.