הכרעת דין
האישום
על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.03.12 בשעה 08:45 קיבל הנאשם דו"ח ברירת משפט (1,000 ₪) בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב בו נהג מצוי בתנועה והכל בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.
הנאשם ביקש להישפט ובמועד ההקראה כפר במיוחס לו. לדבריו נהג בג'יפ כאשר קופסת סיגריות לבנה מונחת על ברכיו, החלון סגור, עוד טען כי הוא מנהל שיחה בדיבורית ומכשיר הסלולר עצמו מונח במקום המיועד לכוסות משכך לא ייתכן כי ביצע את המיוחס לו.
דיון בראיות והכרעה
מטעם המאשימה העידה רס"ל ליטל כהן ומטעם ההגנה העיד הנאשם.
השוטרת העידה כי נסעה במקביל לנאשם כשראתה אותו משוחח בטלפון בשעת נהיגה ללא דיבורית. טענת הנאשם כי בשל נסיעתו בג'יפ לא ניתן לראות מה אחז ביד מתוך רכב פרטי אינה סבירה, כל עוד אחז את המכשיר סמוך לפיו או אוזנו, נהפוך הוא, היותו גבוה יותר רק מיטיבה את שדה הראיה של השוטרת. טענת הנאשם כי דרך השמשה לא ניתן לראות דבר אינה מתיישבת עם התיאור של השוטרת אשר ציינה מפורשות כי חלון הנהג היה שקוף וכי דבר לא הפריע לה להביט פנימה.
הנאשם חולק על מיקומה של השוטרת על הכביש למרות ששהתה אותה עת ברכב סמוי על פי המתואר בדו"ח, כך שלא יכול היה להבחין בה.
עדות הנאשם לא מהימנה
אופן עדותו של הנאשם לימדה על כך שהוא עצמו לא לקח ברצינות, לא את המעמד ולא את דבריו, הוא צחק והתלוצץ, אמר דברים וחזר בו מהם, הקליט את הדיון באמצעות הנייד וטען כי רצה להראות לחברו כמה הוא כישרוני כמו עו"ד ועוד כהנה וכהנה דברים שעל חלקם אעמוד להלן.
הנאשם שינה גרסתו לא אחת- תגובתו הראשונית לשוטרת הייתה: "אני לא דיברתי דרך הטלפון רק דרך הדיבורית וכן החזקתי את הטלפון בידי תעשי משהו תתני לי דו"ח רק ב-500 ₪ אני חי במשכורת של 4,000 ₪ או 5,000 ₪" לאחר מכן אמר לשוטרת: "לא החזקתי את הטלפון לא מודה". (דברי הנהג כפי שנכתבו בת/1) .
במועד ההקראה ביום 3/9/12 מתייחס הנאשם לשוטר ולא לשוטרת, משמע כלל לא זכר את האירוע, או התבלבל עם אירוע אחר. הוא טען כי החזיק קופסת סיגריות לבנה על ברכיו וכי לא אמר הדברים שנרשמו ולא חתם על הדו"ח.
במועד ההוכחות בעת שהעיד בפני, שכח הנאשם לספר שקופסת הסיגריות הייתה על ברכיו, טען שהייתה בידיו וכי היא לבנה כמו הטלפון שלו. הוא הודה שביקש מהשוטרת שתרשום דו"ח על משהו אחר בסכום נמוך יותר, לטענתו זה היה בלית ברירה כי שוטר חייב לרשום דו"ח, ולכן אמר שהחזיק קופסת סיגריות כדי שיקבל דו"ח על אי החזקה הגה בשתי ידיים, בנוסף סיפר כיצד פעם אחת שכנע שוטר אחר לוותר לו על רישום דו"ח, משמע לא חייבים לתת דו"ח כפי שאמר קודם לכן.
הנאשם הודה כי אמר חלק מהדברים שנרשמו על ידי השוטרת ((ע' 3, ש' 27-28) אך לגבי החזקת הטלפון אמר "... זה שכתוב שהחזקתי זה חרטוט". לגבי המשכורת טען בתחילה שלא אמר 4,000 או 5,000 ₪, אח"כ אמר שלא זוכר אם אמר, אותו הדבר לגבי דו"ח ב 500 ₪, אולם הודה שביקש ממנה דו"ח בסכום "מזערי". עוד אמר כי בשביל 500 ₪ לא היה מגיע לבית המשפט, אח"כ אמר שגם 1,000 ₪ לא משפיעים עליו ויהיה לו מה לאכול.
לגבי עברו התעבורתי, על אף שהוסבר לנאשם כי אין מקום להעלות זאת בשלב הזה, אמר שאין לו עבר, כשנציג המאשימה אמר שזה לא נכון, תיקן ואמר "יש לי עבר אך לא כבד" או אז מותר היה לנציג המאשימה לחשוף עברו ולטעון כי משנת 2005 לחובתו 7 הרשעות קודמות כשאחת מהן משנת 2009 זהה לזו הנוכחית.
לסיכום, כשאני שוקלת את עדותו המתלוצצת והלא מהימנה של הנאשם מול עדותה העקבית והיציבה של השוטרת, וכשיש לדברי השוטרת תמיכה מסוימת בדברי הנאשם, אני מגיעה למסקנה כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו, הוא ניסה להקטין את הנזק בכך שיירשם לו דו"ח אחר שסכום הקנס לגביו נמוך יותר ומשבקשתו לא נענתה הכחיש שהחזיק הטלפון בידו ובחר להישפט.
לאחר שהזהרתי עצמי שמדובר בעדות יחידה, אני מוצאת כי המאשימה עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ועל כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג , 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים
מזכירות תשלח לנאשם בדואר רשום ורגיל.