החלטה
1. בפניי בקשה לפסילה המשיבה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.
2. נגד המשיבה הוגש כתב אישום בו יוחסו לה עבירות של גרימת מוות ברשלנות וביצוע פניית פרסה תוך סיכון משתמשי דרך.
3. עפ"י כתב האישום, בתאריך 13/10/12 בשעה 15:20 בערך, עמד רכב פורד אחוד בחניה מוסדרת, צמוד למדרכה הימנית בכיוון הנסיעה, היינו ממזרח למערב, בכביש שברח' זלמן שזר בנתניה. המשיבה שנהגה ברכב, החלה לבצע פניית פרסה ממקום חנייתה על מנת לסובב חזית הרכב לכיוון מזרח. באותה עת נהג בכביש באופנוע, אופיר אלגוב ז"ל (להלן: "המנוח") ממזרח למערב. עם הגיע המשיבה למרכז הכביש, כאשר רכבה של המשיבה ניצב לכיוון נסיעת המנוח וחזיתו לכיוון דרום, ותוך שהיא חוסמת דרכו של האופנוע, התנגש המנוח ברכבה של המשיבה.
כתוצאה מהתאונה, נגרמו למנוח פגיעו טראומה, שברים ודימומים פנימיים, אשר הביאו למותו באותו היום.
4. עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לפסילתה של המשיבה עד למתן פסק דין בעניינה, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה, וזו הבקשה דנן.
טיעוני הצדדים:
5. בטיעוניו, טען ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה, הפנה לתיק החקירה והדגיש כי רשלנותה של המשיבה מתבססת על מס' אדנים. האחד, כי בהנחה שהמנוח נהג במהירות שאינה עולה על 130 קמ"ש (ואין כל עדות לכך שהוא נהג במהירות גבוהה אלא להיפך, במהירות סבירה (ר' הודעתו של לבאן דרור מיום 13.11.12, ש' 29), הרי היה בתוך שדה ראייתה של המשיבה שהינו 89 מ' בכיוון נסיעת המנוח, עוד טרם החלה בביצוע הפרסה.
לפיכך, המשיבה הייתה יכולה להבחין בו שהוא מתקרב, ולתת לו זכות קדימה.
שנית, עפ"י תקנה 44 לתקנות התעבורה, אין לבצע פניית פרסה סמוך לעקומה ובמקרה דנן המשיבה ביצעה הפרסה במרחק של 89 מ' בלבד מהעקומה.
שלישית, המשיבה עצרה במהלך הפניה, השתהתה בסיום הפרסה ובאותה עת כבר היה רוכב האופנוע במרחק של כ-10 מ'. המשיבה החלה בנסיעה והתקדמה כמטר וחצי ובכך חסמה לחלוטין את דרכו של רוכב האופנוע.
ב"כ המבקשת הוסיף, כי בהתחשב בחומרת העבירות דנן ולמרות שאין למשיבה עבר תעבורתי, אולם בשים לב לכך שמדובר בנהגת בעלת וותק נהיגה קצר, יש להורות על פסילתה עד תום ההליכים.
6. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הבקשה. לטענתו, לא ניתן לחשב את מהירות נסיעתו של רוכב האופנוע, ולכן אי אפשר לקבוע, כי הוא היה בשדה ראייתה בעת שביצעה את פניית הפרסה.
עוד טען לגבי רשלנותו התורמת של המנוח שנהג ביהותו תחת השפעת סמים ובמהירות גבוהה.
ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי נפלו טעויות רבות ומשמעותיות בעבודת הבוחן, שיש בכוחן להביא לזיכויה של המשיבה.
ב"כ המשיבה הוסיף, כי לא הוכחה מסוכנות בהמשך נהיגתה של המשיבה נוכח עברה הנקי.
ביום 27.6.13 הגיש ב"כ המשיבה מסמך הנושא כותרת "חוות דעת ראשונית" שנערך על ידי מר רפי וולמרק , לפיה נפלו טעויות רבות בעבודת הבוחן, בין היתר, במדידת שדה הראיה ובקביעת מהירות נסיעתו של רוכב האופנוע. לפיכך, הוא סבור כי אין מקום להגיש כתב אישום נגד המשיבה.
דיון:
7. בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה, כאשר מוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו של הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין, אלא אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגת הנאשם סכנה לציבור, שאז רשאי בית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור.