מדינת ישראל נ' גאווי

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

א. הסעת תושב זר שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א' (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ב.ניסיון העסקת תושב זר שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א'(ב) לחוק ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 10.6.13, בשעה 04:43, בכביש 40 לכיוון צומת ירקונים, הסיע הנאשם את תושב האזור ברכב מסוג יונדאי מ.ר 64-163-01 (להלן: "הרכב") כדי להעסיקו בחנות ירקות, בה עבד, ביישוב אלעד, וזאת מבלי שהיה בידי תושב האזור היתר כניסה לישראל או אישור עבודה מתאים.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן. המאשימה תטען ל-8 חודשי מאסר בפועל לאחר הפעלת מאסר מותנה שהוטל בת"פ 36154-12-12. ההגנה תטען לעבודות שירות. הצדדים הסכימו להטלת פסילה בפועל למשך 11 חודשים, פסילה על תנאי ולחילוט הרכב או לחילופין חילוט של 11,000 ₪ תמורתו.

ראיות לעונש

מטעם ההגנה העידה רעייתו של הנאשם (להלן: "הרעייה"). הרעייה העידה כי כאשר הכירה את הנאשם, הייתה אם חד הורית. הנאשם והיא נישאו והוא קיבל את בתה מנישואיה הקודמים כאילו הייתה שלו. בתה חולה בסוכרת נעורים והנאשם הוא שמזריק לה את זריקות האינסולין. הנאשם נותן את כל כולו לבית, הוא אדם טוב ואין רבים כמותו.

תסקיר שירות המבחן

על-פי תסקיר שירות המבחן מיום 17.9.13, הנאשם כבן 41, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר עם רעייתו, ילדיו וכן עם בנה של רעייתו מנישואים קודמים בפתח תקווה. בתו בת ה-9 סובלת מבעיה רפואית ומקבלת טיפול רפואי במצבה ובתו האמצעית אובחנה כחולה בסוכרת נעורים ונזקקת לטיפול אינטנסיבי בזריקות אינסולין. עד למעצרו, עבד כמוכר בחנות ירקות, אך כיום אינו עובד. מעיון בגיליון רישומו הפלילי עולה כי בחודש יוני 2013 הורשע הנאשם בביצוע עבירות דומות. בגין הרשעה זו הוטל על הנאשם, בין היתר, מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה בתיק הנוכחי.

בהתייחסו לעבירות הנוכחיות, הנאשם תיאר כי הרקע לביצוע העבירות הינו בקשתו של בעל החנות בה עבד לאסוף שני עובדים. לאור היותו של הנאשם נתון בלחץ ובעומס במסגרת עבודתו, פעל באופן אימפולסיבי ומבלי להפעיל שיקול דעת. הנאשם מסר כי העלה לרכבו שני עובדים, כאשר העובדה שאחד מהם הציג בפניו אישור שהייה כמו גם העובדה שהתבקש להסיע את העובדים על ידי מעסיקו, הובילוהו לכך שלא וידא כי גם ברשותו של העובד השני אישור שהייה כדין. הנאשם מבין כי קיימת חומרה בכך שמדובר בהרשעה שנייה בעבירה של הסעה שלא כדין. הנאשם הביע בפני שירות המבחן מצוקה רגשית בה הוא נתון על רקע ההידרדרות שחלה ביחסיו עם רעייתו לאור מעורבותו החוזרת בפלילים והיותו נתון במעצר בית, אשר אינו מאפשר לו לפרנס את משפחתו. בנוסף, הביע חשש מהשלכות הענישה שתוטל עליו, כאשר גם אם יוטלו עליו עבודות שירות, יהיו לכך השלכות מאחר שייאלץ לעבוד בערבים, ולהיעדר מביתו כדי לפרנס את משפחתו.

שירות המבחן התרשם כי ייתכן שתחושת העומס והלחץ המתמשכים בהם מצוי הנאשם לאורך השנים, הן במסגרת עבודתו והן במסגרת חיי האישיים, הובילה לפגיעה בשיקול דעתו ולהיותו בלתי זהיר דיו ושקול בבחירותיו ומעשיו. למרות מעורבותו החוזרת בפלילים, התרשם שירות המבחן כי אין מדובר באדם המאופיין בדפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים. שירות המבחן המליץ על הטלת צו שירות לתועלת הציבור על הנאשם, וכן על הארכת המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד הנאשם.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין ונדב רייכמן, הנאשם יליד 1972. מתחם הענישה הראוי הינו בין 3 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד לשנת מאסר בפועל. הנאשם ביצע את העבירות בסמוך למתן גזר דין בעניינו בגין ביצוע עבירות דומות. אף המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בתיק הקודם לא הרתיעו מלשוב ולבצע את אותן עבירות. מדובר באותו שוהה בלתי חוקי שאותו הנאשם הסיע בתיק הקודם. באשר לתסקיר שירות המבחן, לא ניתן לקבל את המלצתו שכן הנאשם הסתיר מידע מעורכת התסקיר. הנאשם לא דיווח לשירות המבחן על אודות היכרותו עם אותו שוהה בלתי חוקי שהסיע, ולכן לא ניתן לטעון כי הנאשם ביצע את העבירות מתוך שיקול דעת מוטעה. לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות, אחת ישנה משנת 1997 בעבירת אלימות, והשנייה משנת 2013 בגין ביצוע עבירה של הסעת תושב זר. נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה של 6 חודשים. המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל למשך 8 חודשים, אשר כולל את הפעלת התנאי, מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי, וכן לחילוט הרכב או לחילופין את הסכום שהופקד תחתיו בסך 11,000 ₪.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד בן בן-יהודה, הערך שנפגע אינו של פגיעה בריבונות המדינה מאחר שהנאשם לא הסיע את תושב האזור לתוך תחומי מדינת ישראל, אלא בתוך תחומיה. רמת הענישה הראויה הינה של מאסר על תנאי ועד למאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. על-פי התסקיר, הנאשם ביצע את העבירות משום שמעסיקו הפעיל עליו לחץ שיסיע את השוהה הבלתי חוקי. הדבר אינו מפחית ממידת אשמו של הנאשם, אך יש ליתן לכך משקל. לאחר שהנאשם שוחרר ממעצר הבית, הוא הפסיק לעבוד בחנות הירקות וניתק את קשריו עם מעסיקו. הנאשם הינו מפרנס יחיד לאישה וארבעה ילדים, כאשר שתיים מבנותיו סובלות מבעיות רפואיות (נ/1; נ/2). הנאשם נטל אחריות למעשיו והודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה. הנאשם בתיק הקודם ובתיק הנוכחי אמנם הורשע בהסעתו של אותו שוהה בלתי חוקי, אך בין שני התיקים עברה תקופה של 9 חודשים והנאשם לא יכול היה לדעת אם אותו שב"ח קיבל באותה תקופה אישור שהייה כדין, ולכן לא ניתן לשלול שביצע את העבירות מתוך שיקול דעת מוטעה. לא מדובר באדם בעל נורמות התנהגות עברייניות, על אף שביצע את אותה עבירה פעמיים. ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם עבודות שירות. כן עתר כי הכספים שהופקדו תחת הרכב יחולטו חלף הרכב.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו, טען כי הבין את החומרה שבמעשיו וכי לא יבצע בשלישית את העבירה.

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש עבודות שירות, וזאת לצד עונשים נלווים.

קביעת מתחם העונש ההולם