החלטה
לפניי בקשה מיום 22.6.11 למתן צו ניקוי לדירת המשיבה בגין החזקת דירה באופן שמתקיים בה מפגע בניגוד לאמור בסעיף 13 לחוק העזר לראשון לציון (שמירת הסדר והניקיון) התשמ"ט-1988 (להלן: "החוק")
טענות המבקשת
לטענת המבקשת המצב התברואתי של הדירה ירוד מאוד, אגירת הפסולת מהווה היזק לבריאותה של המשיבה, וגורמת למפגע חמור בקרב שכניה, אשר סובלים מריח רע, חרקים, זוחלים ואשפה בחדר מדרגות.
טענות המשיבה
לטענת המשיבה, המבקשת לא הצביעה בבקשתה על מקור סמכות המאפשר לבית המשפט להוציא צו את הצו המבוקש. המשיבה טענה כי סעיף 100 לחוק, עליו הצביעה המשיבה כמקור הסמכות מופיע תחת סימן ד: חלק כללי וכותרתו: "אחריות לפרסום השילוט", ולפיכך אינו יכול להוות כמקור סמכות בכל הנוגע לאי קיום סעיף 13 לחוק.
המשיבה טענה כי משניתנה לה ההזדמנות לפעול בכוחות עצמה לפינוי וסידור הדירה בהתאם להחלטה מיום 14.12.10, עשתה זאת, ועודנה ממשיכה למלא אחר הצו, לא הוכח כי נמצאו חומרים אורגניים במרחב הדירה, וחפצי המשיבה רוכזו לחדר אחד. המבקשת לא הוכיחה כי המשיבה מחזיקה את דירתה באופן שמתקיים בה מפגע, שכן מצב דירתה של המשיבה לא עונה להגדרת המפגע כפי שנקבע בסעיף 1 לחוק.
כמו כן, המשיבה טענה כי המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשה, וביקשה לקיים דיון נוסף במעמד הצדדים על מנת לאפשר לה לפרוס את דבריה בפני בית המשפט.
הרקע לבקשה וההליכים שהתקיימו
המשיבה הינה אישה קשישה, ילידת 1944, אשר על פי דו"ח העובדת הסוציאלית שהוגש בתיק סובלת מנטיה אובססיבית לאיסוף מזון וחפצים.
ביום 14.2.07 נעתרה כב' השופטת סורוקר לבקשת המבקשת להיכנס לביתה של המשיבה ולפנותה מחפצים מיושנים, פינוי פסולת וביצוע הדברה בדירה.
ביום 19.8.10 פנתה מנהלת הלשכה לזקן ומשפחתו, הגב' בן גוב איריס, לעיריית ראשון לציון בבקשה לפתוח נגד המשיבה הליכים משפטיים, וזאת לאור תלונות חדשות שהגיעו משכניה של המשיבה שהלינו על ריח רע מאוד הנודף מדירת המשיבה, ערמות של זבל בחדר מדרגות וכן הימצאותם של מזיקים שונים בכמויות גדולות החודרים לדירות השכנים. עוד נטען כי המשיבה מסרבת להיפגש עם העו"ס, אולם מפגישות אקראיות עימה נראה כי היא ממשיכה לאסוף זבל, אינה שומרת על ניקיון, וכי תיקנים נצפו על עגלה עימה היא מסתובבת ברחבי העיר ואוספת לתוכה אשפה.
ביום 20.09.10 עתרה המבקשת לבית המשפט לקבל רשות להיכנס לדירתה של המשיבה על מנת לבדוק באם קוימו הוראות החוק והיתר לנקוט בכל האמצעים הדרושים לקיומן לרבות ניקוי הדירה, פינויה מחפצים מיושנים ומפסולת, ובמידת הצורך ביצוע פעולות הדברה. בקשה זו נתמכה בחוות דעת סוציאליות, לרבות חוו"ד עו"ס מיום 22.12.08 הקובעת כי מדובר בנטייה קיצונית לאספנות כדפוס קבוע באישיותה, ועל כן יהיה צורך בפינוי גרוטאות מביתה, לפחות אחת לשנה.
ביום 14.12.10 הורה כב' השופט יקואל לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, ולאור התחייבותה של המשיבה, כי בתוך 30 יום על המשיבה לרכז את חפציה האישיים בלבד ללא כל חומר אורגני בחדר אחד, ובתום תקופה זו תיערך ביקורת מטעם נציגי המבקשת. אולם, אם המשיבה לא תעמוד בהתחייבותה, המבקשת תבצע פינוי פסולת, ובמידת הצורך תסייע המבקשת במהלכי ניקוי וריסוס הדירה. כמו כן, נקבע דיון בחלוף המועדים על מנת לוודא את קיום ההחלטה.
ביום 18.1.11 המשיבה הגישה בבקשה למתן ארכה לפינוי הדירה, ובה דווח על ידי העו"ס אשר ביקרה בדירת המשיבה כי חלה התקדמות ניכרת בניקוי ופינוי הדירה, וכי המשיבה פועלת במרץ רב לקיום ההחלטה. בית המשפט נתן ארכה בת שבועיים, וביטל את הדיון לאור הדיווח.
ביום 2.6.11 המבקשת הגישה בקשה לחידוש הדיון, ועריכת סיור בדירת המשיבה, מאחר שהתחדשו התלונות מצד השכנים לאור הישנות מעשיה של המשיבה.
ביום 15.6.11 התקיים דיון בעניינה של המשיבה בבית המשפט ונשמעו טענותיה. באותו דיון נתנה החלטה לפיה נקבע ביקור בדירתה וניתנה לה ארכה בת שבוע לארגן את הדירה.
ביום 21.6.11 קיים בית המשפט ביקור בדירת המשיבה, בנוכחות ב"כ המבקשת, ב"כ המשיבה, המשיבה עצמה והעובדת הסוציאלית, וניתן היה להיווכח במראה הקשה והמוזנח של הדירה, בחפצים ובאשפה הפזורים בדירה, בחיות בדירה, בריח חריף של אשפה הנודף מהדירה, עד כי ניתן לומר כי הדירה אינה ראויה למגורי אדם.
דיון והכרעה
אני מקבלת את הטענה של המשיבה כי סעיף 100 לחוק אינו מסמיך את המבקשת להיכנס לדירת המשיבה על מנת ולפנות את המפגע ממנה לפי סעיף 13 לחוק, ונראה כי מדובר בטעות סופר בבקשה. סעיף 108 לחוק שכותרתו "רשות כניסה", שנכלל בפרק ט"ו לחוק, שכותרתו: "הוראות כלליות והוראות שונות", מקנה סמכות זאת, כדלקמן: