מדינת ישראל נ' ברסלבסקי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש.

מעיון בכתב האישום עולה, כי ביום 26/6/10 בשעה 05:50 או בסמוך לכך, נהג הנאשם במכוניתו ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, כאשר הוא שיכור, וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 575 מיקרו גרם אלכוהול.

להוכחת האשמות, המיוחסות לנאשם, העידה התביעה העדים הבאים:

עת/1, רס"ב ערן דקל, טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה, שבדק המכשיר בהתאם לנהלים ומצאו תקין. העד ערך תע"צ תקינות, שהוגש וסומן ת/1. העד הגיש את כרטיס המכשיר (ת/2) , טופס ביקורת תקופתית (ת/3). תעודת בלון המעבדה (ת/4) ותעודת בלון היחידה (ת/5).

עת/2, רס"ר איילת פיינברג, מפעילת ינשוף מוסמכת. העדה בדקה הנאשם באמצעות מכשיר ה"ינשוף". באמצעותה הוגשו פלטי ה"ינשוף" (ת/6). טופס הכיול (ת/7). דין וחשבון לבדיקת שכרות (ת/8).

העדה עיכבה הנאשם וערכה דו"ח עיכוב (ת/9), דו"ח פעולה (ת/10).

העדה בדקה הנאשם למאפייני השכרות. (ת/11).

כן הוגשו לתיק ביהמ"ש טופס השימוע, שנערך לנאשם (ת/12) והודעת הנאשם (ת/13).

הנאשם העיד להגנתו. הוא היה במסיבה בת"א: "שתיתי שתי כוסות של וודקה רד בול. בכוס אחת היה רק רד בול". (עמ' 8. שורה 24). הנאשם מסכים ש: "עשיתי טעות, כשנכנסתי לרכב ונהגתי". (עמ' 8. שורה 30).

לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הראיות , הגעתי למסקנות הבאות: הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור. בדיקת נשיפה, שנערכה לפי כל הכללים, ובהתאם לנהלים, ואשר תוצאתה 575 מיקרו גרם בליטר אוויר נשוף, מעידה באופן חד משמעי על היותו שיכור. זאת בנוסף לריח חזק של אלכוהול, ולהודאתו בשתיית2 כוסות וודקה רד בול.

תקנה 169א (1) לתקנות התעבורה קובעת רף אכיפה של 240 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

הפסיקה העלתה את הרף ל- 290 מיקרו גרם לליטר אויר נשוף.

בעפ"ת (ירושלים ) 10-4- 25457 מ"י נ' עוזרי נאמר :

"... רף אכיפת עבֵירת הנהיגה בשכרות במה שנוגע לבדיקות נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף יעמוד מעתה על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. מדיניות אכיפה עדכנית זו, היא הנכונה והראויה בנסיבות, והריהי מחייבת את המדינה בכל אתר ואתר".

תקנה 169ב (ג) לתקנות התעבורה קובעת, כי לעניין סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודה, יראו אדם כשיכור בין היתר אם ריכוז האלכוהול אצלו עלה על המידה הקבועה.

כמות האלכוהול שנמצאה בליטר אוויר נשוף עומדת על 575 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף. הנאשם שיכור לפי החוק ולפי הפסיקה.

בבית המשפט המחוזי בי-ם בע"פ 40202/07 ו-ע"פ 40230/07 קבע כבוד השופט קמא (תוך ציטוט סעיפי החוק):

"בתיקון מספר 72 לפקודת התעבורה, התשס"ו-2005 (ספר חוקים 2040, התשס"ו, עמוד 91) תוקן סעיף 64 לפקודה. התיקון קבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול באוויר הנשוף. הלכה למעשה, נקבעה בחוק "חזקת אמינות" של המכשיר, והטוען אחרת – עליו הראיה".

בפסק דין עפ"ת (ירושלים)25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי, נקבע כי המכשיר הינו אמין וניתן לסמוך על תוצאותיו, וכך נכתב: "תמימי דעים אנחנו עם בית משפט קמא בקביעתו הבסיסית על חזקת האמינות של הינשוף; "המכשיר מבצע מלאכתו כהלכה ובאופן מדוייק במרבית המוחלטת של המקרים" (עמוד 117 לפסק הדין). .... ברם, כמו בית משפט קמא, גם דעתנו-שלנו נחה בסופו של דבר לגבי חוקיות הבדיקות שמבצע הינשוף ולגבי מהימנותן. ודוק: כֶּשל מקומי, טעות בתפעול או בתחזוקה, הם מן הדברים הבלתי נמנעים. אך הם טעונים הוכחה פרטנית ממוקדת באופן מותאם לנסיבות כל עניין ועניין. כיוצא בזה, בעל גולגולת דקה מן הדקה, אדם חולה או בעל מאפיינים חריגים וייחודיים, יוכל תמיד לטעון ולנסות להוכיח כי מתקיימות בעניינו הנסיבות החריגות. אך בהיבט הכולל, לפי טיבו של המכשיר ובהתאם לתורת הפעלתו ותחזוקתו, המכשיר אמין, חוקו וראוי לשמש לאכיפה בפלילים בתחום שאליו נועד".