מדינת ישראל נ' ברמוחה(אסיר)

החלטה

המשיב הואשם בעבירת גניבה (סעיף 384 בחוק העונשין, התשל"ז-1977). על פי כתב האישום, ביום 3/5/2010 בשעה 07:30 בבוקר, נפצעה אישה כבת 61 לאחר שנפגעה על ידי רכב חולף בעת שחצתה את המעבר החצייה. למקום הגיע צוות של מגן דוד אדום, אשר פינה אותה לבית החולים הדסה עין כרם. המשיב שנכח במקום, התחזה לאחיינה של האישה שנפגעה, התלווה אליה באמבולנס ובעת שהגיע האמבולנס לבית החולים, נטל את תיקה של אותה אישה וגנב ממנו 800 ₪ במזומן, כרטיס אשראי, וכרטיס נסיעה "חופשי-חודשי" באוטובוס.

אין חולק כי אכן מדובר בעבירת רכוש הנחשבת לעבירה קלה יחסית. אולם הנסיבות שבהן נעברה העבירה חמורות לפי כל קנה מידה, ובוודאי מההיבט המוסרי. למשיב 26 הרשעות קודמות, בעבירות אלימות, סמים ורכוש ואף תלוי נגדו מאסר על תנאי שתהיה חובה להפעילו, אם יורשע בתיק הנדון וזאת לאחר שכבר הוארך בשנתיים בעקבות הרשעה קודמת מלפני מעט למעלה משנה.

כפי שנקבע לא אחת, אכן עבירות רכוש אינן מנויות בסעיף 21 בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כעבירות המקימות חזקת מסוכנות, אולם נקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון כי לא מן הנמנע שמשיב אשר עבר עבירות מסוג זה, ייעצר עד תום ההליכים. זאת בהתאם לנסיבות עבירת העבירה ולמקרה לגופו (ראו בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין, וכן ראו בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מ"י, פ"ד נב(4), 268, פסק דינה של כב' השופטת (ד' ביניש)).

הנסיבות החמורות שבהן נעברה העבירה, ועל כך מתווסף גם עברו המכביד של המשיב מלמדים, כפי שטען בא כוחה של המבקשת בצדק רב על כך שמעשיו של המשיב "מלמדים על המשיב כאדם חסר גבולות וחסר כל יחס אנושי מינימאלי כלפי אדם הנתון במצוקה, ומלמדים כי המשיב מהווה סיכון לביטחון הציבור" (סעיף 3 בבקשה).

לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי לנכון לבחון את חלופת המעצר שהוצעה על ידי באת כוח המשיב, מה גם שלא הוצגו לפני די נתונים כדי שניתן יהיה לשקול זאת. ככל שתמצא באת כוח המשיב לנכון, תהא רשאית לפרוש את מלוא התמונה הדרושה כדי לבחון זאת, במסגרת בקשה לעיון חוזר.

ניתנה והודעה היום ח' סיון תש"ע, 21/05/2010 במעמד הנוכחים.

תמר בר-אשר צבן, שופטת

הוקלד על ידי: דלית גולן