מדינת ישראל נ' בראשי

בפני

השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

מהות האישום

כנגד הנאשם, מר ערן בראשי (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי שימוש בדרך שלא כדין, עבירה על תקנה 151 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וכן עבירה הנוגעת לאי מילוי תנאי היתר עבודה, עבירה על תקנה 8 יחד עם תקנה 152(ד) לתקנות התעבורה.

מדובר בעבודות פירוק שכבת אספלט מגינה שהונחה על מסילות חישוף האספלט כחלק מעבודות התשתית של הרכבת הקלה במרכז העיר ירושלים. הנאשם שימש כמנהל הפרויקט מטעם חב' בראשי, אשר שימשה קבלן משנה לחב' אשטרום שזכתה בפרויקט הקמת התשתית לרכבת הקלה עבור חב' "סיטיפס בע"מ".

ביצוע עבודות בכביש מוסדר באמצעות תכנית עבודה (ת/6) והיתר עבודות (ת/2), או בשמו המדויק "אישור להגבלת השימוש בדרך" שהוצא ע"ש חב' בראשי (להלן: "ההיתר"). העבודה התרחשה בשעות הלילה בין 24:30 ל-5:30 בבוקר, כאשר "בסיומו של כל שלב במהלך העבודה (כולל בסיומו של כל יום עבודה) הכביש יפתח לתנועה במצב מלא ובטוח למעבר עוברי דרך" (הערה מס' 7 בהערות אגף התנועה הכתובים בהיתר). עוד נכתב בהיתר כי "מבצע העבודה (או מי מטעמו יהיה אחראי הבלעדי על הבטיחות באתר העבודה ועל בטיחות עוברי הדרך במסגרת הסדרי התנועה שלעיל". (ראה הערה 11) . עוד נכתב בתנאים הכלליים לאישור סעיף י' כי "יש להסדיר דרך או מדרכה אלטרנטיבית למעבר הולכי רגל לאורך כל שלבי העבודה ולהבטיח גישה בטוחה לכניסות הבתים ולחניות, יש להשאיר את פני הדרך במצב בטוח לתנועת כלי רכב והולכי רגל עם סיום יום העבודה."

עפ"י התכנית הנלווית להיתר (ת/6 א) עבודות חישוף האספלט חייבו הנחת מעקות לאורך הקטע החשוף. המעקות סופקו לחב' אשטרום ע"י חב' "קווים" והובאו למבצע החישוף בקטע הכביש בו בוצעו העבודות.

אין מחלוקת כי בבוקרו של יום ה- 7/7/10 כשהסתיימו עבודות החישוף בקטע הכביש המדובר, לא הוצבו מעקות לכל אורך הקטע החשוף ונותר קטע של כ 100 מ' ללא מעקות. על כך הוגש כתב האישום, באשר הופרו תנאי ההיתר. (ראה ת/5 ב' – מכתב ששלח הנאשם לחב' אשטרום וחב' קווים המתריע בפניהם כי קיים מפגע בטיחותי וכך נכתב: "לא הושלמה הנחת ברלינים (מעקות – מ.ק.) וצוות עגלת חץ עזב את המקום ולקח את הקונוסים. הדבר מהווה מפגע בטיחותי גמור וכול רגע יכול להידרס בן אדם מכיוון שאין הפרדה בין המסעה לבין הולכי הרגל לטיפולכם הדחוף."

במהלך הדיון ובסיכומים ביקשה המאשימה להרחיב את היריעה לאי מילוי תנאי ההיתר בשל אי הצבת פקחים כנדרש, אולם משעובדה זו לא נטענה בכתב האישום ומשהעיד הנאשם על כך שהתקבל אישור טלפוני לכך ממנכ"ל העיריה, אשר שוחח עם ראש לשכת תנועה (ראה גם פקס מיום 6/7/10 שנשלח לכאורה בשעה 22:22 (ת/5ג'), הרי שלפחות מחמת הספק, מצאתי לנכון לקבל עדות זו, ועל כן הדיון בהפרת תנאי ההיתר מתייחס אך ורק למעקות בקטע האספלט החשוף.

התשובה לאישום

הנאשם כפר באשמה. טענתו בתמצית הינה כי המחדלים בוצעו ע"י אחרים, כאשר הנאשם עשה ככל שביכולתו להתגבר על התקלות שנוצרו שלא באשמתו. כראיה לכך הציג כאמור מסמכים שנשלחו על ידיו (ת/5).

המצב המשפטי ונטל הראיה

היות שמדובר בעבירת אחריות קפידה, נוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת לפיהן העבודות לא בוצעו על פי ההיתר ולא הונחו מעקות לכל אורך הדרך החשופה, ברור כי נטל הראיה לפיו עשה הנאשם ככל שביכולתו להתגבר על התקלות ועל כן אין להרשיעו בעבירת אחריות קפידה, הינה על הנאשם, כאמור בסעיף 22 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, הקובע בס"ק (ב) כי:"לא ישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה ככל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור – עליו הראיה".

האם עמד הנאשם בנטל המוטל עליו?

ראיות המאשימה

עת/1- מר שפט יעקב דאז מנהל של חברת אשטרום, שבתחום אחריותו היה הקטע שבין השער החדש לבין כיכר הדווידקה (להלן: "יעקב שפט") מסר כי תפקידו היה לפקח על בקרת האיכות, לשלם כספים לחברת קווים המספקת את המעקות, להשיג היתרים לביצוע עבודה, לדאוג לעמידה בלוח הזמנים, לשלם חשבונות לקבלן- לנאשם. בהודעתו במשטרה (ת/7) ובעדותו לפני מסר כי האחריות להצבת המעקות ואמצעי בטיחות הייתה בתחום אחריותו הבלעדית של הנאשם (פרו' עמ' 2, ש' 9-19), זאת בהתאם לאמור בתנאי ההיתר שניתן לו על ידי עיריית ירושלים ומשטרת ישראל. העד הדגיש כי אמנם חב' "אשטרום" היא זו שמשלמת לחב' "קווים" אשר מספקת את המעקות, אולם האחריות לדאוג להצבת הגדרות ולדאוג להסדרי בטיחות במקום רובצת על הנאשם בלבד מתוקף תפקידו. כשנשאל העד על ידי בית המשפט, האם הוא מכיר מקרים שבהם ניתנים היתרים לביצוע עבודה ללא מעקות, השיב בשלילה (פרו' דיון עמ' 5 ש' 23-24).

עת/2- מר דרור בן גל, מסר כי באותה תקופה היה מפקח על עבודות הביצוע תשתית הרכבת הקלה בירושלים מטעם חב' "אשטרום" (להלן: " בן גל"). לדברי בן גל, חב' "אשטרום" נטלה על עצמה את הזמנת המעקות כדי להוזיל עלויות הפרויקט, זאת כדי ליהנות מהנחת כמות. כשבד"כ מקובל שכל קבלן משנה נוטל על עצמו הזמנת המעקות בקטע הדרך לו הוא אחראי ומגיש חשבון בסוף לחב' "אשטרום". מכאן לדבריו נבעה הבעייתיות בהסכמים שערכה חב' "אשטרום" עם קבלני המשנה, כי מצד אחד היא זו שהזמינה את המעקות ושילמה ומצד שני לא הייתה אחראית לבטיחות באתר (פרו' עמ' 8 ש' 18-24). בן גל מסר בעדותו כי כמות המעקות שהייתה אמורה להגיע באותו יום לא הייתה ידועה מראש. עוד ציין, כי בהתאם להזמנה המקורית הוזמנו מעקות המספיקות ל- 50 מטר, אולם מאחר שהנאשם הודיעו טלפונית כי כמות זו אינה מספיקה לקטע הכביש שאמור להיות חשוף, ההזמנה שונתה ל- 100 מטר. בנוסף מסר בן גל כי לאחר שהגיעו המעקות ל- 100 מטר, ביקש הנאשם מנהג המשאית של חברת קווים להביא כמות נוספות שתספיק ל- 100 מטר נוספים. העד ציין כי חב' קווים היא חברה בעייתית, שעושה "פאשלות". (פרו' עמ' 10 ש' 16-17).

בנוסף לשני העדים הנ"ל, הוגשו בהסכמה המסמכים הבאים:

ת/1- מזכר שנערך ע"י עד תביעה רס"מ זכי כבישי ממנו עולה כי הנאשם השאיר אספלט חשוף כ- 100 מטר ללא מעקות.