מדינת ישראל נ' בסן

החלטה

כנגד הנאשם נרשמה ביום 17.11.09, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור ב- 37 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 64(ד) ו- 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 24.11.11, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ אורן שוראקי, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 17.11.09, בסמוך לשעה 08:55, נהג הנאשם באופנוע בתל אביב, ברחוב זלמן שניאור ובהגיעו לצומת עם רחוב טשרניחובסקי, נצפה על ידי העד כאשר אינו מציית לתמרור ב- 37 המוצב על המדרכה הימנית ואינו עוצר בקו העצירה המסומן במקום. העד הורה לנאשם לעצור ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני עצרתי, לא ניתן לראות. אני יגיע לבימ"ש".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג במקום האמור, אך עוד טרם הגיעו לצומת עצר בקו העצירה ושוב לפני כניסתו לצומת. הצומת מוכר לו היטב והוא יודע כי במקום מוצבים שוטרים לעיתים תכופות. לדבריו, מדובר ביום גשום, לעד לא היה שדה ראיה לתוך רחוב זלמן שניאור ולכן לא ראה כי אכן עצר. מטעם הנאשם הוגשו שתי תמונות, לפיהן טען ב"כ הנאשם כי שדה הראיה של העד היה חסום בשל פח אשפה גדול ומתקן למחזור בקבוקים, המוצבים בסמוך לצומת

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום

וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, פירט כי לא הייתה כל מגבלה ויזואלית לשדה הראיה שלו, תיאר אופן נסיעת הנאשם טרם הגיעו לצומת ולאחר שהגיע אליה.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם לפיה שדה הראיה של העד היה חסום, אינה נתמכת אף לא בתמונות שהוצגו מטעמו. מעיון בתמונות עולה כי ממקום עמידת העד, לטענת הנאשם, ניתן להבחין בנקל בקו העצירה המסומן בסמוך לתמרור ב- 37 ולפני מעבר החצייה. לפיכך, אם אכן היה הנאשם עוצר בקו העצירה, כפי שטען, לא הייתה כל מניעה שהעד יבחין בעצירתו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ב, 22 דצמבר 2011, במעמד הצדדים.