מדינת ישראל נ' בניסטי(אחר/נוסף) ואח'

גזר דין בעניין נאשם 1

1.ביום 26.12.2012 הורשע הנאשם 1 (להלן גם: הנאשם) על-יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן כדלקמן: עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים או הפקודה) (אירוע אחד); וכן תיווך בסם מסוכן לפי סעיף 14 לפקודת הסמים (שני אירועים).

כתב-האישום המתוקן מחזיק שלושה אישומים. על-פי האישום הראשון, ביום 20.9.2012 בסמוך לשעה 21:00, ברחוב אברהם שטרן בירושלים, מכר הנאשם לשוטר ניר ברנע (להלן: השוטר) סם מסוכן מסוג חשיש. באותן נסיבות, לאחר שהשוטר יצר קשר טלפוני עם הנאשם וביקש "חתיכה ב- 200", השניים נפגשו, השוטר מסר לנאשם 200 ₪ ואילו הנאשם הוציא מכיס מכנסיו חשיש במשקל נטו של 3.85 גרם ומסר אותו לשוטר. בגין אישום זה יוחסה לנאשם עבירה של סחר בסם מסוכן. על-פי האישום השני, ביום 27.9.2013 התקשר השוטר אל הנאשם ואמר לו שהוא רוצה "כמו בפעם שעברה" והשניים קבעו להיפגש בהמשך אותו היום. לאחר מכן, התקשר השוטר בשנית לנאשם והאחרון מסר לשוטר את מספר הטלפון של נאשם מס' 2 ואמר לו שזה הבחור שהוא ישלח למקום המפגש, אשר יביא לו את שביקש. השוטר התקשר אל הנאשם מס' 2 והשניים נפגשו. הנאשם 2 הוציא מכיסו ומסר לשוטר סם מסוג חשיש במשקל נטו של 4.45 גרם ובתמורה מסר לו השוטר סכום של 200 ₪. בגין אישום זה יוחסה לנאשם שלפניי עבירה של תיווך בסם מסוכן. על-פי האישום השלישי, ביום 3.10.2012 התקשר השוטר אל הנאשם שלפניי, אשר מסר לשוטר כי אינו נמצא בעיר וכי ישוב בערב. השוטר שאל אם ישנה אפשרות לדבר עם הנאשם מס' 2 והנאשם שלפניי ענה לו "תדבר איתו. תגיד שאני שלחתי אותך". בהמשך לכך, התקשר השוטר לנאשם מס' 2, הזדהה בפניו כחברו של הנאשם, וביקש "במאתיים". כאשר נפגשו השניים בחלוף כשעה, מסר הנאשם 2 לשוטר קופסת סיגריות ובה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 4.34 גרם, ובתמורה מסר השוטר לנאשם 2 סכום של 200 ₪. בגין אישום זה יוחסה לנאשם שלפניי עבירה של תיווך בסם מסוכן. כאמור, הנאשם הודה במכלול המעשים האמורים, ובגין כך הורשע בעבירות שיוחסו לו.

2.הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש, אולם הוסכם להפנות את הנאשם לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו. כמו כן, לבקשת הסנגור הוריתי על הגשת חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות.

תסקיר שירות המבחן וחוות-דעת הממונה על עבודות השירות

3.מהתסקיר המשלים של שירות המבחן מיום 17.4.2013 ומתסקירים חלקיים שהוגשו לעיוני קודם לכן עולה כי הנאשם הינו כבן 22, רווק, המתגורר עם אמו. מאז שחרורו ממעצר, היה הנאשם נתון במעצר-בית תחת פיקוחה של האם. בחודש פברואר 2013 החל הנאשם ליטול חלק בקבוצה טיפולית לעצורי בית בשירות המבחן. הנאשם שיתף פעולה באופן מלא והשתתף באופן פעיל. הנאשם מסר כי ערך חשבון-נפש שהביא אותו להחלטה לנהל חיים נורמטיביים, ולהתנתק מחברים מהעבר שהם משתמשים פעילים בסמים. לטענתו, מזה תקופה הוא מצליח להתנזר לחלוטין משימוש בחומרים ממכרים. הנאשם מתכנן ללמוד קורס טבחות ולעסוק בתחום זה. המלצת שירות המבחן היא להטלת עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד צו מבחן לשנה על-מנת ששירות המבחן יוכל להוות עבור הנאשם גורם מפקח ועל-מנת לשמר את השינוי שחל בו. יצוין כי הנאשם נמצא כשיר לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות-דעת הממונה.

טיעוני הצדדים לעונש

4.בא-כוח המאשימה עמד על חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם וטען כי במסגרת המלחמה בנגע הסמים, יש להעדיף את האינטרס הציבורי של התרעת היחיד והרבים, על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. לגישת המאשימה, מתחם העונש ההולם לכל עבירה בודדת של סחר או תיווך בסם מסוכן בנסיבות הנדונות, נע בין 6 ל- 12 חודשי מאסר בפועל. בהתחשב בהעדרו של עבר פלילי, בהודאה ובלקיחת האחריות, בתסקיר החיובי ובגילו הצעיר של הנאשם, עתרה המאשימה לעונש מאסר בפועל שלא יפחת מ- 14 חודשים. כמו-כן, עתרה המאשימה לעונש מאסר על-תנאי וכן לפסילת רישיון נהיגה מיום שחרור מהכלא.

מנגד, טען הסנגור כי המתחם העונש ההולם אליו עתרה המאשימה אינו תואם את הענישה הנוהגת. לתמיכה בטענתו האמורה, הגיש הסנגור פסיקה לעיוני. הסנגור הדגיש בטיעוניו את מכלול הנסיבות לקולא, ועתר לאמץ את המלצות שירות המבחן.

הנאשם עצמו בדבריו לפניי הביע חרטה כנה על המעשים וסיפר על הבושה שהוא חש כלפי אחיותיו וכלפי אימו שגידלה אותו לבדה. הוא הביע רצון "לחזור לחיים נורמאליים" ועל חלומו ללמוד בבית-ספר לבישול.

מתחם העונש ההולם

5. אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות של סחר ותיווך בסם מסוכן ועל הערכים המוגנים המונחים בבסיסן. עבירות אלה מובילות לפגיעה במשתמשים עצמם, וכן לפגיעה עקיפה בציבור כולו עקב עבירות המאפיינות שימוש מתמשך בסמים. ברי כי הנוטלים חלק במערך הפצת הסמים הופכים את הסמים לזמינים ולנגישים, וזאת לצורך עשיית רווח כספי. ההלכה הפסוקה עמדה פעם אחר פעם על ההכרח להיאבק בנגע הסמים ועל הצורך להעביר מסר מרתיע מפני עיסוק בתיווך ובסחר בסמים, בין היתר על-ידי הטלת עונשים מחמירים על מי שנותן ידו למעגל הפצת הסמים ברבים.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הרי לצורך קביעת מתחם העונש ההולם יש ליתן את הדעת גם לנסיבות ביצוע העבירות בכל מקרה לגופו. בלא להתיימר להציג רשימה ממצה, אומר כי יש לבחון בין היתר את סוג הסם, כמותו, מספר העסקאות בהן מדובר, התכנון שקדם להן, התמורה הכספית שניתנה בעדן, זהות הקונה ונסיבות הרכישה וכן הנזק שנגרם ו/או צפוי היה להיגרם בגין העבירות הנדונות.

במקרה דנן, היה הנאשם שותף לשלוש עסקאות בסם מסוכן - בפעם הראשונה שימש הנאשם כמוכר, ובשתי הפעמים שלאחר מכן שימש כמתווך. מאחר שמדובר בעסקאות שבוצעו בהפרש של ימים אחדים זה מזה לגבי אותו סוג סם, תמורת אותם סכומי כסף כל פעם ומול אותו שוטר סמוי שפנה לנאשם ויזם את כל העסקאות, אני בדעה כי ניתן לראות בשלושת האישומים מסכת אירועים אחת לפי סעיף 40יג לחוק העונשין.

בחינת נסיבות ביצוע העבירות מעלה כי הנאשם היה נכון לספק לשוטר הסמוי את הסמים כל אימת שהתבקש לכך, תוך תיאום מוקדם ובחלוף זמן קצר, דבר שיכול להעיד הן על נגישותו לסמים והן על מעורבותו הפעילה של הנאשם בעסקאות הסמים, לרבות בדרך של תיווך מול אחר (הנאשם 2). לצד זאת, יש להתחשב בכך שהמדובר בסם מסוכן מסוג חשיש שאינו מן הסמים המוגדרים כ"קשים". זאת ועוד; התיווך והסחר נגעו לכמויות קטנות של הסם ( כ- 3 עד 4 גרם בכל פעם) תמורת סכומי כסף נמוכים יחסית (200 ₪ בכל פעם), כאשר בשניים מתוך שלושת האישומים התמורה לא שולמה לידיו של הנאשם ששימש כמתווך. זאת ועוד; מעובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם עולה כי השוטר הסמוי הוא אשר פנה לנאשם ויזם את העסקאות.

בחינת הענישה הנוהגת מעלה כי בגין העבירות בהן עסקינן נגזרו עונשים ממספר חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח (ראו למשל: ת"פ (ירושלים) 13819-05-12 מדינת ישראל נ' בר טוב (21.11.2012); ת"פ (י-ם) 30338-05-11 מדינת ישראל נ' פאלוך (6.12.2011); ת"פ (רמלה) 48125-05-11 מדינת ישראל נ' ספיבק (11.11.2012); ת"פ (ירושלים) 4531-12-10 מדינת ישראל נ' כהן (28.1.2013); ת"פ (תל-אביב-יפו) 26513-05-12 מדינת ישראל נ' איברהים (20.9.2012); ת"פ (כפר-סבא) 41503-04-13 מדינת ישראל נ' נאסר (28.11.2012)).

6.בהתחשב בעקרון המנחה של ההלימה; בשים לב לפגיעה בערכים המוגנים; בהתחשב בחומרת המעשים ונסיבות ביצועם; ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם לפי נסיבות ביצוען, נע בין מספר בודד של חודשי מאסר בפועל (אשר במקרים מתאימים, שאינם מעידים בהכרח על דרך המלך, יכול וירוצו בעבודות שירות) לבין 18 חודשי מאסר בפועל (ראו והשוו: עפ"ג (י-ם) 34412-02-12 מדינת ישראל נ' קרסנוב (25.12.2012) , בפיסקה 7 שם נקבע כי: "מתחם העונש הראוי לעבירות סחר בסמים הוא מאסר בפועל, בין מספר חודשים למספר שנים, תלוי בנסיבות המקרה"). בנסיבות העניין, לא ראיתי לסטות ממתחם זה לקולא או לחומרה.

העונש המתאים

7.מבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע מעשי העבירה, ראיתי לשקול מחד גיסא את הצורך להרתיע את היחיד ואת הרבים מפני ביצוע עבירות דומות נוכח חומרתן והנזק הצפוי מהן, ועל כך עמדתי בדבריי לעיל. בהתחשב בכל אלה, אין חולק כי יש להעביר מסר ברור כנגד ביצוע עבירות מן הסוג בהן עסקינן.

מאידך גיסא, ענישה היא לעולם אינדיבידואלית. לטובת הנאשם ראיתי לזקוף את הודאתו ואת לקיחת האחריות מצידו. עוד שקלתי את גילו הצעיר יחסית של הנאשם ואת היותו נעדר כל עבר הפלילי. בנוסף, ראיתי להתחשב בעובדה כי במסגרת הליך המעצר, הנאשם עמד בקשר שוטף עם שירות המבחן ושיתף פעולה באופן מלא עם שילובו בקבוצה טיפולית המתאימה לצרכיו. מתסקיר שירות המבחן עולה כי עצם ניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשם ונטילת חלק פעיל מצידו בהליך הטיפולי, החלו להוביל לשינוי בתפיסותיו ובאורחות חייו, לרבות לפי הנטען התנזרות משימוש עצמי בסמים וניתוק קשרים חברתיים מהעבר. הנאשם ביקש לומר דבריו לפניי והתרשמתי מכנות החרטה והבושה שהביע, ומרצונו לשנות את אורחות חייו. אין בכך, כמובן, כדי לספק בטוחה שכך אמנם יקרה, אולם הרצון הכן לשינוי הוא בגדר סימן חיובי. על רקע כל אלה, שקלתי את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם להטלת עונש מאסר בעבודות שירות בשילוב עם צו מבחן על-מנת ששירות המבחן יוכל להוסיף וללוות את הנאשם בשינוי בו החל.