החלטה
1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופט אורי גולדקורן) מיום 16.04.12, במסגרת ת"פ 38945-05-10, ובה הורה בית המשפט לעוררת להעביר לידי המשיבים גיליונות רישום משמעתי של שוטרים שהינם עדי תביעה, כולל רישום של תיקים סגורים.
2.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לטענת המשיבים לאור מהות האישומים והעדויות המשתקפות מחומר החקירה, מתקיים מבחן הרלוונטיות לעניין העיון בתיקים הסגורים, שכן יש בחומר זה להשליך על קביעת מהימנותם של העדים.
3.בית המשפט קמא הפנה בהחלטתו לפסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 588/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 07.02.07) (להלן: "פרשת בניזרי"), שם אימץ חמישה קריטריונים לבחינת מידת הרלוונטיות של הרשעות קודמות לבירור מהימנותו של עד, וזאת תוך קביעה כי פסיקתו מצומצמת לתיקים שהסתיימו בהרשעות ולא בתיקים סגורים או תיקי מב"ד.
מכאן למד בית משפט קמא כי בית המשפט העליון לא הכריע בשאלת הרלוונטיות של תיקים סגורים, ונשען בקביעתו החיובית על החלטתו של בית משפט זה, בת"פ (נצ') 13821-10-11 מדינת ישראל נ' מוסטפא ח'טיב, מיום 01.01.12 (יצוין כי בהחלטת בית משפט קמא מיוחסת ההחלטה לכב' השופט נחמה מוניץ אולם עיון בתיק מלמד כי מדובר בהחלטתו של כב' השופט יונתן אברהם), ולפיה:
"לצורך הדיון בנוגע לרישומים שלא הגיעו לכדי הרשעה, כגון תיקים שנסגרו ותיקים שההליכים בהם עוכבו, ניתן לקבוע בבירור כי במישור העקרוני, היקף הפגיעה הצפויה בפרטיות מי שהיה אך חשוד (ולא הורשע), ואשר תיק החקירה בעניינו נסגר או ההליכים בו עוכבו, ככל שיועבר העיון ברישום בעניינו לבית המשפט, הינו היקף פחות בחומרתו מהיקף הפגיעה בפרטיותו של מי שהורשע והרישום בעניינו הועבר לעיון בית המשפט.
המסקנה המתבקשת מקל וחומר היא כי אם מוסמך בית המשפט לעיין (לפי ס' 74(ד) לחסד"פ) בחומר שיש מחלוקת לגבי היותו "חומר חקירה" והוא רישום פלילי שחשיפותו יש בה כדי לפגוע רבה בפרטיות ובזכות השיקום של מי שהורשע כעבריין, מוסמך בית המשפט לעיין מכח סעיף 74(ד) לחסד"פ, גם בחומר שחומרת הפגיעה מחשיפתו היא פחותה כגון רישום על תיקים שנסגרו או ההליכים בהם עוכבו. כל האמור כמובן, לצורך בחינת השאלה אם מדובר ב"חומר חקירה" ולצורך הכרעה בשאלה (בהנחה כי אכן מדובר בחומר חקירה) האם יש לגלותו לנאשם לצורך ניהול הגנתו, אם לאו".
4.אינני שותף למסקנותיו של כב' השופט יונתן אברהם, עליהן ביסס בית משפט קמא החלטתו, ובמיוחד לתוצאת האיזון לפיה עיון בגיליון הרשעות קודמות משקף פגיעה חמורה יותר בפרטיות ביחס לעיון בגיליונו של מי שהיה חשוד ותיקו נסגר. עמדתי זו נובעת מן ההנחה כי העיון אינו מגלם רק פגיעה בפרטיות שיש בה לחבל בסיכויי שיקומו של אדם, אלא כולל מידה לא מבוטלת של פגיעה בשמו הטוב של אדם, שהיא חמורה שבעתיים כאשר מדובר בתלונות בלבד אשר הליך בירורן לא הניב מסקנות או שהניב מסקנה ברורה בדבר חוסר אשמה. זאת להבדיל ממצבים בהם הפגיעה בפרטיות או בשם הטוב מקורה במעשיו של העד, לגביהם קיימת קביעה שיפוטית חלוטה ולפיה הוא אכן ביצע את המעשים.
מבחינה זו הפתרון המשתקף בהחלטתו של כב' השופט י' אברהם, אינו נותן, לטעמי, ביטוי ראוי לערכי יסוד הבאים לידי ביטוי בחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו, ובאופן כללי לעשיית הישר והטוב במידת האפשר" (ראה: פרשת בניזרי, פסקה 5).
5.בהקשר זה אני מוצא לנכון להוסיף כי בית המשפט העליון ציין במפורש בעניין בניזרי כי החלטתו אינה נוגעת למידע בנוגע לתיקים תלויים ועומדים ותיקים סגורים, ומכאן שנתן דעתו לכך כי אין לגזור לגבי תיקים אלה גזירה שווה מתיקים שהסתיימו בהרשעה, ובוודאי שלא ניתן ללמוד לגביהם הלכה שווה באמצעות הנמקה של "קל וחומר".
6.יחד עם זאת, ברצוני לסייג כי על פי הבנתי החלטתו של כב' השופט אברהם בעניין חטיב נגעה במקרה ייחודי בו יוחסה לאחד העדים אמירה בדבר קשריו עם אנשי משטרה, ולפיכך לשם בדיקת החשד שמא ניתנו לעד זה טובות הנאה תמורת עדותו, עניין שיש בו להעמיד את העד בסטאטוס של עד מדינה, התבקש העיון בגיליון תיקיו הסגורים. נסיבות אלה הן שעמדו לנגד עיניו של כבוד השופט י' אברהם בעת התרת העיון, ועל פניו נראה כי היה בהן להצדיק את העיון ברשימת תיקיו הסגורים של העד. אולם, נסיבות אלה אינן קיימות במקרה דנן, ולכן ראוי היה לבית משפט קמא ליצור אבחנה בין המקרים.
7.ניתן לאבחן את מקרה ח'טיב מן העניין הנדון בערר זה, שבו מתבקש העיון באופן כללי לגבי השוטרים המעורבים באירוע, ללא הנמקה מפורטת ואף ללא אינדיקציה ביחס לשאלת הרלוונטיות של המידע להגנת הנאשמים, פרט לאמירה כי "עובדות כתב האישום מבוססות על עדויות השוטרים ושאלת מהימנותם תעמוד למבחן מהותי ומכריע".
בכל הקשור לשאלת היחס בין קיומם של תיקים סגורים למידת המהימנות של עד זה או אחר, יש לתהות מה טעם יש באבחנה בין מורשע לבין חף מפשע אם נאשר את הקביעה ולפיה תיק סגור הוא רלוונטי לשאלת מהימנותו של אדם כעד. קביעה שכזו מעוררת לטעמי בעיות מורכבות, יוצרת פגיעה לא מידתית בזכותו של אדם לפרטיות ולשם טוב, ובמידה רבה פוגעת באבחנות עליהן בנויה שיטתנו המשפטית, ועל כן אין לטעמי לאשרה ככלל גורף.
8.בית משפט קמא יצא מתוך נקודת הנחה כי מאחר ושלושת השוטרים המסוימים קשורים באופן ישיר להתרחשויות המפורטות בכתב האישום, הרי ש"לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, ואשר נסקרו בהחלטתי האמורה, הגעתי למסקנה כי יש לאפשר לנאשם מס' 2, ולמעשה לכל הנאשמים, לעיין בכל הרישומים שהומצאו".
בית המשפט לא פירט לגבי יישומו של מבחן הרלוונטיות לגבי המקרה הנדון, ולפיכך, לאור מסקנתי כי לא ניתן לאשר קיומו של כלל גורף בדבר הרלוונטיות של רישומי תיקים סגורים, אני מורה על קבלת הערר ועל ביטול החלטתו של בית משפט קמא מיום 16.04.12 בה הורה למאשימה לאפשר לנאשמים את העיון ברישום הפלילי והמשמעתי של עדי תביעה מס' 1, 2 ו- 8.
9.לציין כי דבריי אמורים לעניין תיקים סגורים בלבד, וזאת לאור העובדה כי לא קיימים תיקים פתוחים לגבי העדים המפורטים, ולפיכך לא מצאתי לנכון להרחיב תחולת החלטתי.
10.ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ב, 08 מאי 2012, בהעדר הצדדים.