מדינת ישראל נ' בן עזוז

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 01.07.10 בשעה 23.55 או בסמוך ברחוב בן גוריון 83 בבת ים, נהג הנאשם ללא חגורת בטיחות, זאת בניגוד לתקנה 83 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר . עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר עמד במקום. הנאשם הגיע עם רכבו כאשר הוא אינו חגור בחגורת בטיחות בעת נסיעתו. השוטר הורה לנאשם לעצור. הנאשם עצר עם רכבו. השוטר הבחין בו כי הוא לא חגור ונוסע שישב לידו גם כן לא היה חגור.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: "אני הייתי חגור נוסע לידי לא היה חגור ...."

בבית המשפט העיד השוטר בחקירה נגדית וחזר על האמור בדו"ח, כמו כן חקר הנאשם את השוטר על אירוע אחר מיום 29.10.10 בו פגש הנאשם בשוטר, אך השוטר לא זכר את המקרה.

ב"כ המדינה ביקשה להזהיר את הנאשם מפני הפללה בעברה נוספת.

בבית המשפט טען הנאשם כי המשטרה עשתה לה לשיטה לערוך דוחות בגין עברה של אי חגירת חגורת בטיחות במהלך נסיעה. כיוון שלאזרח אין דרך להוכיח כי לא ביצע את העברה. לדברי הנאשם מדובר "במילה מול מילה" ובית המשפט נוהג להאמין לשוטרים. עוד הוסיף הנאשם כי פגש בשוטר ביום 29.10.10 באכיפה של עברת השיכרות, עצר באדם אחר שלא היה עם רישיונות ובמקום לרשום לו דו"ח הוא שיחרר אותו. כאשר הנאשם שאל את השוטר מדוע שיחרר אותו, טען הלה כי עשה כן בהוראת הקצין.

לעניין העברה טען הנאשם כי השוטר עצר אותו ביקש את רישיונותיו, לאחר שחזר עימם, הודיע לו כי הוא עורך לו דו"ח בגין עברה של אי חגירת חגורת בטיחות בזמן הנהיגה. לדבריו אמר לשוטר כי הוא כל הזמן היה חגור והשוטר השיב שחגר אותה כעת.

בחקירה נגדית טען כי יש לו היכרות קודמת עם השוטר, לנאשם קרוב משפחה במשטרה וממפגשים משותפים הוא מכיר את השוטר. ברם, אין בניהם איבה. לדבריו השוטר לא מצא עילה אחרת לרישום דו"ח ולכן רשם לו דו"ח בגין העברה האמורה בכתב האישום. הנאשם סירב להשיב לשאלות בעניין העברה הנוספת אותה לכאורה עבר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

הנאשם נצפה ע"י השוטר בעת הביצוע העברה כאשר השוטר היה במצב סטטי במקום, תוך שהוא צופה על הנעשה בדרך. השוטר עצר את רכבו של הנאשם, וראה כי בנוסף לנאשם גם נוסע שישב לצידו אינו חגור.

עדות השוטר הייתה רציפה ועקבית. הסברו של הנאשם לביצוע העבירה אינו נהיר לי. טענתו של הנאשם כי בית המשפט מעדיף את עדות השוטר על עדות הנאשם הינה שגויה. בית המשפט שומע עדים הבאים לפניו ועל פי עדויות אלו קובע ממצאים עובדתיים וקביעות משפטיות. בית המשפט לא היה במקום העברה בזמן ביצוע העברה ואין לו לבית המשפט אלא את המובא בפניו. בית המשפט אינו מעדיף עד זה או אחר. בית המשפט מעדיף את האמת כפי שהיא מובאת בפניו, למיטב הבנתו ועל פי הגיונם של דברים.

אמירותו של הנאשם כי הנוסע שנסע לידו היה ללא חגורת בטיחות. וכן העובדה שהנאשם כלל לא ידע כי זו עברה מעידה על הזלזול שרוחש הנאשם לחוק. לא ברור לבית המשפט מדוע הנאשם לא טרח כלל להביא לבית המשפט את העד הנוסף שהרי היה בו כדי לחזק את טענת ההגנה של הנאשם.

טענתו של הנאשם כי השוטר נוהג באזרחים שונים בצורה שונה. היא טענה הטעונה הוכחה, אין די בהצגתה לבית המשפט, אשר על כן היא נדחית על הסף.

לא מצאתי מקום להרשיע את הנאשם בעברה של אי חגירת חגורת בטיחות של הנוסע שישב לצידו של הנאשם. מהטעם שהדבר היה ידוע למאשימה כבר בשלב רישום הדו"ח. לא מדובר בדברים חדשים שהתגלו במהלך משפט. לו רצתה המאשימה להאשימו בכך הייתה נוהגת כך ולא בשלב חקירת הנאשם.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין,ולאחר שאזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כו' שבט תשע"א , 31 ינואר 2011, במעמד הצדדים