מדינת ישראל נ' בן עומר(עציר)

נוכחים:

פרוטוקול

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים").

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירה של התפרצות לבית מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי ביום 5.10.10 התפרץ המשיב לבית דודו חאלד עומר (להלן:"המתלונן") וגנב כספת שהכילה סכומי כסף ניכרים, תכשיטים ומסמך בעלות על מקרקעין.

המשיב הכניס את הכספת לצידנית, ונסע עם הצידנית והכספת בתוכה, יחד עם אחר למקום מרוחק שם פרצו את הכספת ונטלו את תכולתה.

בגין מעשים אלה, עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

טענות מטעם הצדדים:

המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לדעת המבקשת קיימות ראיות לכאורה, מתקיימת עילת מעצר ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

המבקשת טענה כי אין למשיב הרשעות קודמות, אך יש כנגדו שני תיקים התלויים ועומדים בבית המשפט. לבית המשפט הוגש כתב אישום אחד בצירוף תיק החקירה. הדרכתי עצמי להתעלם לחלוטין מכל אשר נאמר ביחס לכתב האישום השני, אשר לגביו לא הוגש תיק החקירה.

ב"כ המשיב, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו לא מתקיימת עילת מעצר ויש להורות על שחרור המשיב בחלופת מעצר בפיקוח אביו של המשיב. ב"כ המשיב טען כי במקרה דנן, המשיבה הפלתה בין המעורבים בפרשה, מששחררה חשוד אחר בפרשה ללא תנאים.

דיון:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. הדיון שבפנינו יתמקד בשאלת קיומן של עילת מעצר וחלופת מעצר.

תחילה אתייחס לטענות הצדדים, בעניין התיקים התלויים בעניינו של המשיב. ככלל, אין להגיש תיקי מב"ד לעיון בית המשפט בהליך של מעצר עד תום ההליכים.

נקבעו מספר חריגים המאפשרים הגשת תיקי מב"ד לעיון בית המשפט. לענין זה, יש לראות את בש"פ 6718/06, פלוני נ' מ"י. יודגש כי בבש"פ זה נקבע כי במידה והתביעה תרצה לשכנע את בית המשפט כי יש דברים בגו באותם תיקי מב"ד, יהיה עליה להציג חומר ראייתי מן התיק האחר המאושש את הטענה. בהמשך להחלטה זו נאמר במפורש כי מדובר בחריג של ממש.

יש לעיין גם בהנחיות פרקליטת המדינה, הנחיה מס' 5.13 המציין בפירוט רב את אותם חריגים אשר בהתקיימם, ניתן להציג בפני בית המשפט מב"ד.

אשר על כן, כפי שציינתי לעיל, הדרכתי עצמי להתעלם מכתב האישום, אשר ביחס אליו לא הוגש תיק החקירה.

עילת מעצר :

העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות נגד רכוש. עבירות רכוש כשלעצמן, אינן מקימות את חזקת המסוכנות שבסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים. אך בנסיבות מסוימות, עבירות מסוג זה עשויות להקים עילת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.