החלטה
בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן ביום 7.4.10
על פי כתב האישום נהג המבקש ביום 29.11.09 בשעה 11:02 לא ציית לאות עצור של שוטרת ונסע ימינה, זאת בניגוד לסעיף 23 (א) (2) לתקנות התעבורה,(סמל סעיף 2488 ). נהג ברכב כשתוקף רשיון נהיגה שלו פקע בתאריך 10/08 וחלפו למעלה מ- 6 חודשים מיום פקיעת תוקפו, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה. (סמל סעיף 2036 ). נהג ברכב ללא ביטוח תקף בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970 ( סמל סעיף 2106 ).
בתאריך 16.4.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר וטען כי:-
המבקש לא התייצב לדיון האמור לטענתו בתום לב , זאת עקב מעבר דירה מחולון לאשדוד.
עוד טוען המבקש כי פס"ד נודע לו לאחרונה, רק לאחר שניגש למשרד הרישוי לצורך עדכון רשיון לצורכי עבודה, וכי רשיונו נחוץ לו לצורכי עבודה.
בנסיבות אלו, טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר, על מנת לתת את יומו בבית המשפט.
מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן, המדובר בדו"ח הזמנה לדין, אשר נמסר לנאשם לידיו וחתם על קבלתו, עוד טוענת המשיבה, כי אין נפקות למעבר דירה, וכי מדובר בפס"ד חלוט משנת 2010 , הבקשה הוגשה בשיהוי בלתי סביר,המבקש זומן כדין, וכאמור התביעה מתנגדת לבקשה.
לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה, החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם.
בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם, תק-על 2009(1), 137 , 141 (2009) נפסק על ידי כבוד הנשיאה ד' בייניש כי :-
" סעיף 130(ח) מאפשר, אפוא, לנאשם שהורשע בעבירת חטא או עוון ונגזר דינו שלא בפניו (לרבות בעבירות שנדונו בהתאם להוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי) לבקש את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו. זאת, בהתקיים אחד משני תנאים: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבות המבקש לדיון שנערך בעניינו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק הדין (ראו עניין איטליא, בעמ' 803). ....
המשנה לנשיא ת' אור הצביע בפסק דינו על החשש כי קביעת חובה לערוך דיון בנוכחות הצדדים בבקשות לביטול פסקי דין שניתנו לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי תפתח פתח לניצול לרעה של ההליך השיפוטי ועלולה "לחתור תחת תכליתו" של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי להביא לייעול ההליכים בעבירות קלות (ראו עניין איטליא, בעמ' 800-799)".
עוד נפסק מפי כב' הנשיאה ד' בייניש בהמשך לפס"ד כי :- "ההליך של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם הוא חלק מן ההסדר הכולל הקבוע בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי לדיון בעבירות קלות. לפיכך, יש לעצבו באופן המגשים את תכליותיו של סעיף 240 הנ"ל ואינו מביא לריקונן מתוכן; קביעה שמשמעותה חובה לקיים דיון במעמד הצדדים בכל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ללא קשר למהות הבקשה ולנימוקיה עלולה להביא לתוצאה של ביטול התכלית החקיקתית של ההליכים המקוצרים המיוחדים שנקבעו בסעיף 240 הנ"ל.
אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין, שכן כאמור קיבל את הדו"ח לידיו ואף חתם על כך, הטענה כי לא הגיע בתום לב,אין בכך כך הצדקה לאי התייצבות המבקש.
בבית משפט העליון, ברע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, הש' שמגר, זכותו של נאשם ליומו בבית המשפט איננה אבסולוטית. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתם לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון.
רע"פ 2991/11 דוד שמש נ' מ"י, הש' ס' ג'ובראן, טעות איננה מצדיקה העדרות.
לגוף הבקשה, המבקש לא התייצב לדיון מהטעמים השמורים עמו, הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני ולא מוסבר.
טענת המבקש כאמור בבקשה בסעיף 6 כי " רק לאחרונה נודע לו על פס"ד לאחר שניגש למשרד הרשוי.... " אינה נתמכת במסמכים שנמצאים בתיק במסגרת בקשה קודמת של המבקש לענין חישוב פסילת הרשיון.
מסמך מתאריך 16.6.11 שקיבל המבקש מהמרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות,בגין פנייתו מתאריך 31.5.11 עקב הטלת עיקול בנק כדין, בגין אי תשלום קנסות בגין דוחות כולל תיק זה.
עולה כי המבקש ידע גם ידע, אודות פס"ד ולא כפי הניטען בבקשה, הקנס שניתן בתיק זה שולם בעקבות מימוש העיקול.