מדינת ישראל נ' בן-חורין מתן

החלטה

בפני בקשה לחזרה מהודיה ולביטול פסק דין שניתן במעמד הנאשם וסניגורו.

הבקשה הוגשה לאחר שהמבקש הגיש ערעור (עפ"ת (חי') 18184/03/11) על פסק הדין שניתן לאחר שהודה בעובדות כתב האישום, נשמעו הטיעונים לעונש וניתן גזר דין.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות. לאחר שהצדדים טענו לעונש, ניתו גזר דין במסגרתו הוטלו על הנאשם 24 ח' פסילה, 3 ח' פסילה ע"ת למשך 3 שנים, 4 ח' מאסר ע"ת למשך 3 שנים וקנס בסך 1200 ₪.

בהודעת הערעור העלו הנאשם וסנגוריו, טענות מטענות שונות, כדי להניח את הבסיס לחזרתו מהודיית הנאשם. בין היתר נטען, כי בית משפט זה יצר מצב בו הסניגור "נלחץ" ונכפתה עליו הודאה בעובדות כתב האישום.

יצוין, כי בערעור נטענו טענות עובדתיות רבות ביחס לתכני הדיון עובר לגזר הדין. למרות טענות אלה, נמנע הסניגור מהגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול ולביטול פסק הדין בערכאה זו, תוך צירוף תצהיר העו"ד שלטענתו "הולחץ", על מנת שניתן יהיה לחוקרו על דברים אלה. תחת זאת, בחר הסניגור להעלות את הדברים בפני ערכאת הערעור, מבלי שהמשיבה וכמובן בית המשפט, יכולים להתייחס לטענות אלה.

ברם, במסגרת הדיון בערעור, הוצע כי המבקש יגיש בקשה זו, כאשר עמדת הפרקליטות, כפי שהובעה בערכאת הערעור, היא כי אין מקום לביטול פסק הדין. המבקש חזר בו מהערעור ולבקשתו הערעור נמחק.

המבקש פנה איפוא בבקשה שבפני להתיר לו לחזור מהודייתו ולבטל את פסק הדין בעניינו.

בבקשה נעדרת התצהיר שבפני, חוזר הסניגור על טענותיו לפיהן יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו אשר ניתנה לטענתו שלא מרצון חופשי. נטען, כי הנאשם ביקש את דחיית הדיון ולא הבין כי התיק נקבע להוכחות. הנאשם שכר את שירותיו של הסניגור מס' ימים סמוך למועד הדיון. הסניגור שטיפל בתיק והופיע לדיון, ממשרדו של הסניגור, היה עו"ד תומר נגולה. לטענת הסניגור עו"ד נגולה הבין, לאור הדחיה הקצרה שניתנה, כי מדובר בדיון הקראה. הוא הגיע לדיון ונודע לו להפתעתו הרבה, כי התיק קבוע להוכחות. הוא ביקש להשיב לאשמה ולדחות את הדיון. נטען, כי בית המשפט לא נענה לו, והבהיר כי התיק קבוע לשמיעת ראיות, ולכן הוא נאלץ, "כשגבו אל הקיר", כלשונו, להודות בעובדות כתב האישום.

יצוין, כי טענת 'הכפיה' כפי שהועלתה, בגווניה העזים, בבית המשפט המחוזי, נזנחה ולא צורף תצהיר מצד עו"ד נגולה התומך בטיעון עובדתי זה, וזאת בניגוד לערעור אליו בחר הסניגור לצרף תצהיר כאמור.

עוד נטען בבקשה שבפני, כי הבקשה הוגשה "בהמלצתו של בית המשפט המחוזי" וכן "בהסכמתה של הפרקליטות" (סעיף 17 לבקשה), ובית המשפט התבקש לקבל את הבקשה לאור האמור בבקשה "ולאור הצעתו של בית המשפט המחוזי" (סעיף 28 לבקשה).

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובה מפורטת בכתב שהגישה, היא מבקשת לדחות את הבקשה תוך שהיא מדגישה את תכני הדיונים אשר הובילו להרשעת הנאשם ולגזר הדין. היא דוחה את טענות הנאשם בדבר הפעלת לחץ מצד בית המשפט. היא מוסיפה ומדגישה, כי המבקש היה מיוצג כדבעי ע"י הסניגור שהיה ער לטיבו של הדיון, בדק את חומר הראיות טרם ההודאה, טען לעונש ואף הוסיף טיעון בכתב, ולמרות דחיית הדיון עד שניתן גזר הדין, לא ביקש הסניגור, בהזדמנות הראשונה ובשלב כלשהו, לחזור בו מהודייתו. על כן, מסכמת המשיבה וטוענת, כי אין יסוד לטענות המועלות בבקשה.

יצוין, כי בניגוד לנטען בבקשה בדבר הסכמת המשיבה/פרקליטות לבקשה, אין לכך יסוד, כפי שתגובת המשיבה מוכיחה. בנוסף, אין גם תימוכין בפרוטוקול הדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי, אלא, ההיפך מכך – שם הביעה הפרקליטות התנגדות מוחלטת לנטען ע"י הסניגור (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון שם שצורף לבקשה). לא נמצאו בפרוטוקול הדיון תימוכין כלשהו גם לטענתו מרחיקת הלכת של הסניגור, כאילו בית המשפט שלערעור "המליץ" לקבל את הבקשה דנן.

אחזור ואדגיש, כי הבקשה היחידה המונחת בפני היא כאמור הבקשה להתיר חזרה מהודיה ולבטל את פסק הדין. הסניגור בחר שלא לצרף תצהיר מאת עו"ד נגולה או הנאשם לבקשה, כדי לתמוך את הטיעון העובדתי שבה, ובכך נמנעה חקירתם הנגדית ובחינת גרסתם לאשורה. כמו כן, נמנע הסניגור מהגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול חרף הטענות העובדתיות שהעלה במסגרת הערעור ביחס לתכני דברים שנאמרו ולא נרשמו, לטענתו, בפרוטוקולי הדיון.

לפיכך, השאלה היחידה בענייננו, בה עלי להכריע, היא האם, על יסוד תכני הדיונים שבפני, נתקיימו נסיבות המצדיקות להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו בעבירה שיוחסה לו, אשר ניתנה במסגרת הדיון אשר היה קבוע לשמיעת הראיות, ואשר בעקבותיה הוא הורשע ונגזרו עליו העונשים דלעיל, ולפתוח את משפטו מחדש.

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע:

"חזרה מהודייה

(א) הודה הנאשם בעובדה, או בהודייה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודייה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם, ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

הפסיקה הבהירה כי חזרה מהודייה תתאפשר רק מקום שהוכחו "נסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודייה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודייה הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נז (1) 577, 621 (2002); ע"פ 1932/04 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.4.05), פסקה 6; ע"פ 6877/95 גולן נ' מדינת ישראל, פד"י נא(1) 332, 336 1997).