ת"ד
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
|
5077-10-10
26/04/2011
|
בפני השופט:
שמואל מלמד
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
דור בן דוד
|
הכרעת-דין |
בפני
שופט שמואל מלמד
הכרעת דין
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 30.08.09 בשעה 16.00 או בסמוך בצומת הרחובות מיקנוס – המסגר. גרם הנאשם לתאונה. כאשר, בכיוון נסיעתו מוצב תמרור עצור. הנאשם נהג בקלות ראש. נכנס לצומת, כשהוא פונה ימינה מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע שהגיע למקום. הנאשם פגע באפנוע. כתוצאה מהתאונמה נגרמה לרוכב האופנוע חבלה. כל זאת, בניגוד לסעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה ותקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.
הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.
מטעם התביעה העידו שני עדים. רוכב האופנוע ובוחן התנועה.
רוכב האופנוע, רון דוידי הופמן העיד בבית המשפט. כי רכב על קטנוע, על רחוב המסגר. אחרי הצומת כשהוא בנתיב האמצעי מבין 3, פנה מרחוב מיקונוס, רכב פרטי באיטיות לרחוב המסגר. תוך כדי שרוכב האופנוע צפצף לנאשם. רוכב האופנוע האט כדי לא לפגוע ברכב הנאשם. רוכב האופנוע בלם את הגלגל הקדמי, החליק ונתקע עם קדמת הטוסטוס בצד שמאל של רכב הנאשם. לדברי רוכב הקטנוע הוא ניסה להתחמק, אך בנתיב השמאלי היו מכוניות. רוכב האופנוע לא יכול היה לעקוף או לפנות ופגע ברכב הנאשם. הנאשם המשיך לנסוע ורוכב האופנוע החליק על הכביש במרחק 15- 20 מ'. לדברי רוכב האופנוע הנאשם נפגע בצד שמאל של ריכבו. כתוצאה מתאונה רוכב האופנוע נחבל ונגרם לו לדבריו" פגיעה לא קשה, שפשופים ברגל ויד שמאל." והאופנוע ניזוק. הוגשה תעודה רפואית של רוכב האופנוע המאשרת את אשר אמר רוכב האפונוע.
בוחן התנועה הגיש תרשים של מקום התאונה. הבוחן ציין כי לא היה במקום בזמן התאונה והתרשים הוא על סמך העדויות.
בדיון ההקראה טען הנאשם "אני צייתתי לתמרור. מצד שמאל יש תחנת אוטובוס היו שם שני אוטובוסים, עצרתי כשהגעתי לצומת, ראיתי שהכביש פנוי, לקחתי ימינה, לאחר 50 מטרים לערך, הרגשתי את המכה מאחור של הקטנוע."
בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי הגיע למקום התאונה בכוונה לפנות מרחוב מיקונוס לרחוב המסגר. בכיוון נסיעתו היה תמרור עצור. הנאשם עצר עצירה מוחלטת בקו עצירה. הסתכל לכיוון שמאל. במקום עמדו שני אוטובוסים, כשאין לנאשם שדה ראייה. הנאשם התקרב לצומת. הבחין שאין רכבים והחל לפנות, כעבור 20 מטר השתלב בנתיב הימני והרגיש חבטה מאחור. הנאשם עצר והחליף פרטים. הנאשם טען כי בשום שלב לא הבחין בקטנוע מגיע. הנאשם טען כי נגרם לרכבו נזק קל בפגוש אחורי ליד לוחית הזיהוי.
בבית המשפט לטענת הנאשם בחקירה ראשית, נסע ברח' מיקונוס פנה מימין לימין, לאחר 30-50 מ' לערך פגע בו רכב מאחור, אופנוע. הנאשם הרגיש את הפגיעה, האט ועצר בצד הדרך. האופנוע היה מוטל על הכביש. ולא נראו שום סימני פגיעה על רוכב האופנוע. הנאשם ראה שהכול בסדר ובהתחשב שזהו רכב העבודה שלו. לו אישית לא היה עניין לערב משטרה. מה גם, שלא היו פגיעות בגוף. לדברי הנאשם, הוא עצר בתמרור העצור ואחרי 30-50 מ' בערך הרגיש את הפגיעה של הקטנוע.
בחקירה נגדית טען הנאשם, שהמתין חצי דקה, אך, האוטובוס לא נסע מהמקום. הנאשם החל בנסיעה. לדברי הנאשם דלתות האוטובוס היו פתוחות ונהג האוטובוס לא היה במקום. עוד טען הנאשם, שנכנס לצומת "כשלא היה רכבים."(עמ' 6 שורה 2 לפרוטוקול). הנאשם טען כי הפגיעה היתה אחרי 50 מטר מאז נכנס לנתיב נסיעתו. הנאשם נשאל מדוע הוא משנה את גרסאתו לעומת שאמר במשטרה, לגבי מרחק התאונה מהצומת. טען כי הדבר נאמר לפני שנתיים. לדברי הנאשם הפגיעה ברכבו היתה "בדיוק מאחורה, בפנס הימני." (ע"מ 6 שורה 12 לפרוטוקול). הוטח לנאשם:
"הגעת לצומת לא עצרת, גלשת לצומת וחשבת שלמרות האוטובוס חשבת שתוכל להשתלב.
ת. אחרי חצי דקה גם עם אין לי עיניים הייתי יכול לשמוע רכב עובר."
לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות רוכב האופנוע היא אמת. מספר סיבות גרמו לי להגיע למסקנה זו.
רוכב האופנוע שהעיד בפני דיבר בצורה שוטפת ועניינית, הסביר את קרות התאונה בצורה הגיונית, ולא סתר את עצמו. לעומתו הנאשם סתר את עצמו במספר נקודות. והסברו על קרות האירועים שהביאו לתאונה נראים לי בלתי אפשריים.
1. הנאשם טען למרחקים שונים למיקום התאונה.
במשטרה טען הנאשם כי התאונה קרתה 20 מטר לאחר שפנה לרחוב המסגר. בהקראה טען הנאשם כי התאונה קרתה 50 מטר מהפניה. בחקירה נגדית טען ב- 30-50 מטר מהפניה. בחקירה נגדית טען 50 מטר. לא מדובר בנקודה שולית. מיקום התאונה היא נקודה מהותית בתיק זה. כיוון שחובת הזהירות בצומת מוטלת על מי שבכיוון נסיעתו מוצב תמרור האזהרה. ככל שמתרחקים מהתמרור חובת הזהירות מתפוגגת עד לביטול חובת הזהירות לחלוטין, כאשר אין קשר סיבתי בין התאונה לבין התמרור.
נראה כי הנאשם ניסה להרחיק עצמו מהאחריות לתאונה על ידי הרחקת מקום התאונה ממקום התמרור. סתירה זו מהותית וניסיונו של הנאשם להרחיק את עצמו ממקום התמרור אינה מקובלת על בית המשפט. מה גם שנשאל הנאשם מדוע הוא סותר עצמו בנקודה זו וטענתו היתה כי מדובר בחלוף זמן מאז אמר הדבר במשטרה נראית תמוה בעיני. שכן גרסתו במשטרה ניתנה בסמוך למועד ביצוע העברה. איני יכול לקבל את גרסתו החדשה לאירוע.