החלטה
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המחזיק 7 אישומים המייחסים לו ביצוע ריבוי עבירות של פגיעה בפרטיות במזיד ומעשים מגונים.
על פי המתואר בכתב האישום, בקצירת האומר, בהזדמנויות שונות ורבות צילם הנאשם נשים במצבים אינטימיים שונים, הכול כמפורט בכתב האישום, ללא ידיעתן וללא הסכמתן, תוך פגיעה חמורה בפרטיותן ולשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.
לאחר הגשת כתב האישום, הגישו באי כוח הנאשם בקשה לקיום הדיונים בתיק זה בדלתיים סגורות, בהתאם להוראות סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 שזו לשונו:
"(ב)בית משפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה:
לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין..."
לטענת ב"כ הנאשם "קיום הדיון במתכונת פומבית עשוי להוות פגיעה חמורה בנאשם ובשלומו, לא רק כתוצאה מטבע האישומים המיוחסים לו, אלא כתוצאה מאופיו של הנאשם הספציפי".
בבקשתם הוסיפו באי כוח הנאשם וציינו כי לאחר שנחשפה מעורבותו של הנאשם במעשים ועוד בטרם הוגש נגדו כתב האישום פנה הנאשם מיוזמתו לקבלת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, עקב הכרתו והבנתו שמעשיו הינם תוצאה של מצב נפשי לקוי והוא חש בושה גדולה בגין המעשים וייסורי מצפון קשים כלפי משפחתו ואשתו ובשל הפגיעה "לכאורה" במתלוננת.
לחיזוק טענותיהם צירפו ב"כ הנאשמים שלוש חוות דעת פסיכולוגיות, האחת שניתנה ע"י הפסיכולוג הקליני המומחה מר אהרון גפן אשר טיפל ומטפל בנאשם במסגרת "המכון לפסיכותרפיה ולפסיכולוגיה שימושית – דרכים", השנייה והשלישית ניתנו ע"י הפסיכולוג הקליני המומחה, מר יורם בן יהודה, אשר בדק את הנאשם אך ורק לצורך עריכת חוות הדעת לבית המשפט, לתמיכה בבקשתו לקיום הדיון בדלתיים סגורות ושלא לצורך טיפול, כשחוות הדעת השלישית נכתבה לאחר הגשת כתב האישום נגד הנאשם ולאחר שכל פרטיה לרבות זהות הנאשם ופרטים אודותיו פורסמו בתקשורת.
בחוות הדעת השלישית, מתאריך 7.11.12 מציין הפסיכולוג מר יורם בן יהודה כי "בעקבות הפרסום... חרב עליו עולמו, הוא עזב את עיסוקיו והסתגר בד' אמותיו. הוצף בחרדות שמא הפרסום יגיע למעסיקיו או למי מן האנשים שהוא אחראי עליהם וייאלץ להיות מפוטר לאלתר... הוא חש כאילו לבו לא יעמוד בלחץ ויבגוד בו. מחמת בושתו, חלפו בו מחשבות לשים קץ לכל".
לאור האמור בחוות הדעת סבורים באי כוח הנאשם כי קיום הדיונים בעניינו במתכונת פומבית תגרום פגיעה חריפה וחמורה בנאשם במישור הנפשי וייתכן שאף במישור הגופני ותסכל באופן מובהק את תהליך השיקום הממושך והקשה שעבר.
לסיכום, לדעת ההגנה "הפגיעה בנאשם, אם לא תתקבל הבקשה, גדולה לאין שיעור מהפגיעה באינטרס הציבורי הכללי של פומביות הדיון".
לאור התנגדות המאשימה לבקשה ועל מנת לבחון את אמינות ומשקל חוות הדעת, הוזמנו שני המומחים לחקירה בבית המשפט.
לאחר שחקירת המומחה מר בן יהודה הופסקה, משום שהתברר במהלך עדותו שלא כל החומר, עליו נסמך לצורך עריכת חוות הדעת, הועמד כדין לעיון המאשימה ולאחר שהסתיימה חקירת המומחה מר גפן, סיכמו הצדדים את טענותיהם.
ב"כ הנאשם שב על נימוקי עתירתו, כפי שפורטו בכתב, ופנה וביקש להעדיף את אינטרס השיקום של הנאשם על פני האינטרס הציבורי של פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת.
ב"כ המאשימה, שבה על בקשתה לדחות את עתירת ההגנה לקיום הדיונים בתיק זה בדלתים סגורות, תוך הפנייה לפסיקה בה הוכר עיקרון פומביות הדיון כעקרון על של שיטתנו המשפטית ותוך הדגשה כי מעשיו של הנאשם אינן בבחינת עבירות מין קלאסיות, אלא עבירות מין שבוצעו תוך פגיעה בפרטיותן של המתלוננות, כשאין המדובר במעידה חד פעמית אלא בריבוי עבירות המתפרשות על פני תקופה ממושכת באינספור מקרים. יתרה מכך, העובדה שניתן כבר פרסום נרחב לפרשה - למעשיו של הנאשם ולזהותו כמבצע העבירה, פרסום שעד היום זמין באינטרנט לכל דורש - מחלישה את נחיצות איסור הפרסום.
אם לא די בכל אלה, לא הוכח במקרה זה, לטענת המאשימה, שום נזק שהוא מעבר לנזק הרגיל שנלווה לכל מקרה בו מוגש כתב אישום וכשמדובר במימד כזה של חומרה ובהיקף כזה של עבירות על הטוען כי עניינו נכנס לגדר החריג לכלל עיקרון הפומביות להצביע על נזק חריג וכזה לא הוכח במקרה זה. לא עולה מחוות הדעת שהוגשה על ידי המטפל הישיר שום מצוקה נפשית סביב נושא הפרסום. מחוות הדעת של מר בן יהודה, שחקירתו הופסקה, כאמור, ביקשה ב"כ המאשימה, להתעלם כליל.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט, קבעו את העיקרון, שביסוד שיטתנו המשפטית של פומביות הדין.
חשיבותו של עקרון זה ומעמדו אינו שנוי במחלוקת.