גזר דין
1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע שתי עבירות של תקיפה סתם של בת-זוג לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), היזק לרכוש לפי סעיף 452 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת-זוג לפי סעיף 380 בנסיבות סעיף 382(ג)(1) לחוק העונשין.
2.כתב האישום כולל שני אישומים המתארים אירועי אלימות כלפי המתלוננת, אשתו של הנאשם, על רקע קנאתו של הנאשם למתלוננת.
על-פי האישום הראשון, בלילה שבין 30.9.11 ל- 1.10.11, עת שהתה המתלוננת בבית הוריה, הנאשם קרא לה מבעד לחלון ומשלא נענה, השליך לעברה סיגריה דולקת שפגעה ברגלה. המתלוננת יצאה אל הנאשם והלכה עימו לדירה שהוקצתה ללינתם, אז לקח ממנה את הטלפון הסלולארי שלה, הטיחו ברצפה וכתוצאה מכך הוא נשבר. בהמשך, דחף אותה בידיו וכן איים עליה באומרו שלא איכפת לו לשבת בכלא בגללה.
על-פי האישום השני, ביום 2.10.11, בשעה 3:00 לפנות בוקר, בבית אימו של הנאשם, הנאשם נכנס לחדר בו ישנה המתלוננת, צעק עליה ש"תעוף" מהבית, דחפה לרצפה ובעט בה וקרא לה "זונה, שרמוטה, בוגדת". המתלוננת הצליחה לצאת מהבית והנאשם רדף אחריה, תפס אותה והחזירה בחזרה לבית אימו. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת המטומות בקוטר 10-15 ס"מ על זרועה השמאלית וכן המטומות גדולות נוספות על אמת יד ימין, ירך שמאל וירך ימין. בעקבות מעשיו של הנאשם ברחה המתלוננת עם בנם המשותף למעון לנשים מוכות.
3.במסגרת ההסדר, הוסכם על שליחת הנאשם לקבלת תסקיר לעונש בעניינו. ב"כ המאשימה הבהירה, כי כנגד הנאשם עומד מאסר על תנאי ארוך, בן 12 חודשים, חב-הפעלה ועמדת המאשימה למאסר בפועל, אך הצהירה כי הצדדים ישובו להידבר לאחר קבלת התסקיר.
4.מהתסקירים שהוגשו במהלך ההליך המשפטי, למדתי כי המדובר באדם צעיר יליד 1989, נשוי ואב לילד בן כשנתיים, אשר חווה טראומות וחסכים ראשוניים מילדות והחל להשתמש בקנאביס ובאלכוהול בגיל 14. במהלך שנת 2008 הופנה לראשונה לשירות המבחן במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל נגדו בבית-המשפט המחוזי, ושולב בטיפול בקהילת "רטורנו". הנאשם סיים את הטיפול בקהילה, המשיך הטיפול בהוסטל ההמשך, אך לבסוף נגזר דינו ל – 10 חודשי מאסר בפועל. מסר, כי שב להשתמש בסמים ולשתות אלכוהול במהלך מאסרו. בהיותו אסיר ברשיון, טופל במסגרת המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו וביחידה לנפגעי סמים לתקופה קצרה. לאחר נישואיו לאשתו, המתלוננת, לפני יותר משנתיים, השתמש בסם ובאלכוהול באופן מאסיבי, לתפיסתו כצורך רגשי קיומי. תיאר מערכת יחסים מורכבת ובעייתית עימה עוד מראשית הקשר, כשבמהלך נישואיהם הופנתה פעמיים למקלט לנשים מוכות. בפני קצינת המבחן לקח אחריות מלאה על התנהגותו האלימה כלפי אשתו עוד מתחילת הקשר עם שירות המבחן.
במסגרת הליכי המ"ת בתיק זה, על רקע התרשמות שירות המבחן מנזקקותו לטיפול גמילה מקיף ואינטנסיבי, שולב הנאשם בקהילה טיפולית "הדרך" בחודש ינואר 2012. באמצעות התסקירים שהוגשו, ניתן דיווח שוטף אודות ההתקדמות בטיפול. מראשית התהליך ניכר כי השקיע כוחות ומאמצים בטיפול. עם זאת, נוכח קשייו לעמוד בדרישות ובגבולות הטיפול בקהילה, הושעה מהטיפול בין המועדים 19.6.12 – 3.7.12 (כשהסיבה המדוייקת להשעיה לא פורטה בתסקירים). הנאשם הראה מוטיבציה כנה לחזור לקהילה, ולאור ההתרשמות כי יכול להיתרם מהמשך טיפול, אכן הוחזר לקהילה. להערכת הצוות הטיפולי למד הנאשם להכיר בבעיית התמכרותו לסם ולאלכוהול ופיתח יכולות של הפנמה וריסון תגובותיו. בנובמבר 2012 נקלט בהוסטל לבוגרי הקהילה, שם משמש כיום בתפקיד אחראי של סגן מתאם ההוסטל. בנוסף, השתלב בעבודה, משתתף בקבוצות טיפוליות בהוסטל וב- NA.
במקביל, לאחרונה החל להתחדש הקשר בין הנאשם לאשתו באופן הדרגתי (ובאישור בית-המשפט). לשירות המבחן מסרה המתלוננת, כי במהלך ביקוריה בקהילה הטיפולית, התרשמה מהשינוי החיובי שחל בנאשם, כשלתפיסתה במצב בו נקי מסמים ומאלכוהול, הוא מודע להתנהגותו ואינו מפעיל כל אלימות כלפיה. כמו-כן מסרה על אוירה רגועה ובתחושת בטחון שחשה במהלך ביקורי בית, כשנפגש עימה ועם בנו. הדגישה חשיבות הישארותו של הנאשם כדמות הורית קבועה בחיי בנם, אשר קשור אליו רגשית באופן משמעותי.
קצינת המבחן מתארת את התרשמותה מהשינוי החיובי שחל במצבו של הנאשם – מבחינה תפקודית, התנהגותית, וכן מרצונו הכן לחדש הקשר עם אשתו ובנו לצורך בחינת עתידם המשותף. לדעתה, במצבו הנוכחי, כשהינו נקי מסמים ומאלכוהול ומתחיל לנהל אורח חיים בוגר ואחראי, בעל תובנה לחומרת התנהגותו האלימה כלפי אשתו, ממשיך להיעזר בטיפול, וקיימת פרוגנוזה חיובית במצבו - יש מקום לסיים את ההליך המשפטי תוך מתן משקל מכריע לשיקומו.
על כן, המלצתה היא להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה.
5.ב"כ המאשימה עותרת, בסופו של יום, להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים, הכולל הפעלת מאסר על תנאי חב-הפעלה בן 12 חודשים שהוטל עליו בבית-המשפט המחוזי מרכז בגזר-דין מחודש אוקטובר 2009 (ת/2). לעומתה, עותרת ב"כ הנאשם להאריך את המאסר על תנאי, תוך מתן משקל בכורה להליך השיקומי בו מצוי הנאשם.
6.ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת האירועים והפגיעה במתלוננת והגישה את התיעוד הרפואי על-מנת להמחיש את הנזק שנגרם למתלוננת. הפנתה להרשעתו הקודמת של הנאשם בגין עבירת אלימות של חבלה חמורה, כשבמסגרת ההליך הקודם שולב בטיפול, ולמרות זאת חזר לדרכו האלימה, הפעם כלפי אשתו. הדגישה, כי נדון אז, בין השאר, לעונש מאסר בפועל בן 10 חודשים ולמאסר על תנאי, אותו מבוקש להפעיל, אשר לא הרתיעו. ב"כ המאשימה לא התעלמה מהאמור בתסקירים ומהתהליך הטיפולי שעובר הנאשם, אך טענה כי יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי המחייב הרתעה וענישה ממשית לנאשם ולאחרים שכמותו באמצעות שליחתו אל מאחורי סורג ובריח לצד מאסר על תנאי מוחשי. לגישתה, ההתחשבות בשיקולי השיקום באה לידי ביטוי בעתירתה העונשית של התביעה, אשר באופן מעשי עותרת להסתפק בתקופת מאסר כאורך התנאי המופעל.
7.הסניגורית הפנתה לנסיבות חייו הקשות של הנאשם ולטראומות שחווה כילד ופירטה באשר להליך הטיפולי הממושך בו שולב הנאשם מיוזמתו, כשהרקע למעשי האלימות הינו ההתמכרות לסמים ולאלכוהול, המטופלת כיום. הסניגורית המלומדת עשתה ככל יכולתה לשכנע כי יש לאמץ את המלצות קצינת המבחן שכן לגישתה, שליחתו של הנאשם בעת הזו למאסר תגרום לנזק בלתי הפיך, תגדע את ההליך הטיפולי בו הוא משקיע מאמצים, כששיקום הנאשם מהווה חלק אינטגרלי מהאינטרס הציבורי. על כן, עותרת היא להאריך את המאסר על תנאי – כשלטענתה הדבר אפשרי שכן עסקינן במסכת עובדתית אחת, ולחילופין באמצעות שימוש בסעיף 85 לחוק העונשין על בסיס תהליך הגמילה המוצלח שעבר, והכל לצד צו מבחן.
8.בדברו לבית-המשפט, השמיע הנאשם את חרטתו ונטל אחריות על מעשיו. ביקש הזדמנות נוספת מבית-המשפט לשם מיצוי ההליך הטיפולי שהוא מצוי בו, הפנה לנסיבות חייו הקשות תוך הבנה כי אינם מצדיקים את מעשיו החמורים. התייחס להליך הטיפולי הקודם שהופסק משנגזר דינו והושת עליו מאסר בפועל. עוד הרחיב באשר לשינוי שחל בחייו ובתובנותיו, בעקבות הטיפול שהוא עובר, כשלגישתו הוא למד לחיות מחדש ולהיות "בן אדם", וברצונו להמשיך כך.
9.התלבטתי לא מעט בטרם גזירת דינו של הנאשם, כשהדילמה היא ברורה ומחייבת לבחור בין ענישה לבין שיקום. מצאתי, כי כב' השופט כספי עמד בדיוק בפני אותה דילמה, עת גזר את דינו של הנאשם בסוף שנת 2009, לאחר שביצע עבירת אלימות חמורה כלפי אישה ובנותיה. גם אז, במסגרת ההליך הקודם (בת.פ. 8286-08-08), עמדו בפני כב' השופט כספי נתונים אשר העידו על תהליך טיפול וגמילה מסמים מוצלח ומקיף בקהילת "רטורנו", כפי שהדברים באים לידי ביטוי ברור במסגרת גזר-הדין שניתן ביום 19.9.2009. ייאמר בהקשר זה, כי בניתוח הנוכחי של קצינת המבחן ובהערכותיה, לא ראיתי התייחסות מספקת לנסיונות טיפול קודמים אשר לכאורה כשלו, ויש בכך כדי להחליש את משקל מסקנתה לגבי הפרוגנוזה החיובית המבססת את המלצתה הטיפולית.
10.בכל מקרה, לגישתי, לא ניתן להעניק משקל מכריע לאינטרס השיקום של הנאשם, באופן המתבקש על-ידי ההגנה. אכן נראה, כי הנאשם מצוי בעיצומו של שינוי חיובי בכל רבדי חייו, לאחר שהוא מצוי למעלה משנה בהליך טיפולי-שיקומי מקיף. השינוי בא לידי ביטוי בשיתוף הפעולה המלא עם הגורמים המטפלים, התקדמותו להוסטל המשך, שילובו בעבודה – וכן בתובנות לגבי חומרת הפגיעה במתלוננת והרקע שהביא להפעלת האלימות כלפיה.
11.למרות ההערכה לפיה נראה כי כיום מסוגל לנהל אורח חיים אחראי ובוגר, נקי מסמים, תוך חידוש קשר הדרגתי עם המתלוננת – הרי שחומרת עבירות האלימות כלפי המתלוננת, עיתוי ביצוען, ועברו האלים של הנאשם אינם מאפשרים לסיים את ההליך המשפטי בהעברת מסר סלחני-שיקומי בלבד.
עיננו הרואות, כי הנאשם ביצע עבירות אלימות חמורות כלפי בת-זוג, במהלכן פגע הנאשם בגופה ובכבודה של אשתו, תוך גרימת חבלות לגופה, איומים עליה וגרימת נזק לרכושה. הנאשם הפר את שלוות חייה בלילות, במהלך שינה, במקומות בהם אמורה היא להיות מוגנת, כשהוא נוהג בה בבריונות, משפילה באמצעות השלכת סיגריה דולקת ומאיים עליה. החבלות והעובדה שהמתלוננת נאלצה להימלט על נפשה למעון לנשים מוכות מעידות על עוצמת הפגיעה בה.