גזר דין
1. הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והיזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק.
מדובר באירוע שהתרחש ביום 20.4.13, כשהנאשם דרש מאמו כסף כדי לרכוש אלכוהול, ומשזו סירבה החל להשתולל ואיים עליה כי יהרוג אותה עד שהיא נאלצה להימלט מפניו לתוך חדרה. הנאשם החל לדפוק על דלת החדר וגרם נזק לה ולדלתות נוספות בבית.
הנאשם ביקש לצרף תיק נוסף והודה גם שם בכתב אישום מתוקן בו הורשע בעבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, כשבמקרה זה מדובר באירוע שהתרחש ביום 12.8.12, עת פגש הנאשם בשוטרים שביקשו ממנו להזדהות, ובהיותו תחת השפעת אלכוהול סרב להזדהות גידף את השוטר, עד שזה נאלץ לעצור אותו ולקחתו לתחנת המשטרה. גם שם לא פסקה התנהגותו הפרועה של הנאשם והוא הוסיף ואיים על השוטר במילים בוטות.
2.מכתבי האישום עולה כי התנהגותו של הנאשם כלפי סביבתו, הקרובה או הרחוקה, היא התנהגות פרועה ובוטה, אין הוא חוסך במילים או באמירות אשר יש בהן כדי לאיים, להעליב ולפגוע את אלו הבאים עמו במגע, אם אין הם ממלאים אחר רצונו.
בשני המקרים התנהג הנאשם בצורה ביריונית ופרועה, פעם אחת על רקע היותו שתוי ופעם שניה ברצותו לקבל מאמו כסף לאותה מטרה.
חובתו של בהמ"ש להגן על שלומם וביטחונם של עובדי ציבור ושוטרים אשר ממלאים את תפקידם, ואשר חשופים במסגרת זו לאיומים וקללות ולהתנהגות פסולה ואלימה כלפיהם, וברי כי מי שמתנהג אליהם בדרך זו צריך להיענש באופן המבטא את הצורך החברתי בהגנה על עובדי הציבור.
הגנה על שלומה וביטחונה של אמו של הנאשם אף היא בגדר אינטרס מוגן, ואין לאפשר התנהגות אלימה כלפי בן משפחה קרוב, תוך הפחדה על ידי שימוש בכוח וגרימת נזק רכוש.
בנסיבות אלה טען ב"כ המאשימה, כי הענישה הנדרשת בגין עבירות אלה הינה ענישה בדמות מאסר בפועל, אשר נע בין תקופת מאסר קצרה ועד עשרה חודשי מאסר בפועל, תוך שהפנה לפסיקה התומכת בטענותיו.
מנגד טענה ב"כ הנאשם, כי מתחם הענישה קל יותר, וכי ישנם מקרים בהם ניתן לסיים את ההליך במאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר לא רבים.
3.עיון בפסיקה שהוצגה לעיוני ובבחינת המתחם הראוי לעבירת איומים אליה נלוות עבירה נוספת, בין אם עבירה כלפי עובדי ציבור ובין אם עבירה של היזק במזיד, נעה לטעמי בין מאסר על תנאי במקרים המתאימים ועד למאסר בפועל של מספר חודשים בהתאם לטיב האיום וחומרתו (ראו: רע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.6.08); ת"פ 5922-06-12 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם במאגרים)).
4.הנאשם יליד 1989, כבן 24, שאין זו הפעם הראשונה שהוא מעורב בפלילים ובעברו הרשעות בעבירות רכוש, עבירות כנגד שוטרים, החזקת סכין, ותיק נוסף דומה במהותו, במסגרתו נדון הנאשם בגין עבירות דומות כלפי אמו- שם איים עליה, שבר מנעול ואף ניסה לתקוף אותה, ולפני כשנה נדון למאסר בפועל בן חמישה חודשים ומאסר על תנאי לחמישה חודשים, ולא חלף אלא זמן קצר והנאשם היה מעורב שוב בעבירות נוספות בנסיבות דומות, ללא שהמאסר המותנה וההליכים הפליליים הרתיעו אותו מאותם מעשים (ת"פ 21239-08-12).
ב"כ הנאשם טענה, כי במקרה זה יש לבחון את הנסיבות האישיות בצורה מעמיקה יותר, כאשר הנאשם סובל מבעיות תקשורתיות שונות, הוא הוכר כסובל מנכות בשיעור 100% ע"י הביטוח הלאומי, הוא נבדק ע"י פסיכיאטר - שמצא כי הוא כשיר לעמוד לדין, וכן נבדק ע"י וועדת אבחון לפי חוק הסעד לטיפול במפגרים, ונמצא כי הוא אינו סובל מפיגור, אולם בהחלט ישנן בעיות המקשות על התנהלותו, וגורמות לו לחזור ולבצע עבירות. לטענת ב"כ הנאשם מאסר איננו הטיפול ההולם לנאשם זה, אשר אינו מטופל ע"י הרשויות, וכל העול הכרוך בטיפול בו מוטל על אמו, והיא זאת שסובלת מהתנהגותו (ראה פרוטוקול מיום 28.10.13 דברי אחיו ואמו של הנאשם).
ואכן, ניתן היה להתרשם כי הנאשם מתקשה לשתף פעולה וליצור קשר ישיר, וככל הנראה סובל מלקויות שונות, אולם כל אלו אינם מצדיקים את התנהגותו ואת ביצוע העבירות על ידו.
עם זאת ולזכותו של הנאשם, יש להביא בחשבון את תיקון כתבי האישום לקולא, את ההודיה בעבירות, את החיסכון בזמן לבית המשפט ולעדים, במיוחד העדר הצורך להעיד את אמו על מעשיו.
עוד יש להביא בחשבון, את העובדה כי הנאשם לא פגע פיזית באמו או בשוטרים, וכי התנהגותו הייתה על רקע בעיית אלכוהול ממנה הוא סובל.
מאז האירוע בו איים הנאשם על אמו, הוא נמצא במעצר בתנאים לא פשוטים, במיוחד עבור מי שאינו מתפקד באופן נורמטיבי.
5.לאור כל האמור לעיל, כשאני מביאה בחשבון את כלל השיקולים הקשורים בנאשם ובעבירות שבוצעו, כשמצד אחד חומרת העבירות, הצורך בענישה ממשית ומרתיעה, העובדה כי הנאשם שב וחזר על מעשיו זמן קצר לאחר שנשפט ונכלא, וכשמאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו לא הרתיעו, ומנגד, ההודיה, החיסכון בזמן שיפוטי, תיקון כתבי האישום וצירוף התיקים, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:
א. ששה חודשי מאסר בפועל בגין התיקים המצורפים.
ב. אני מפעילה את עונש המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בת"פ 21239-08-12 לתקופה של חמישה חודשים.