החלטה
לפני בקשה לזיכוי הנאשם בטענה כי האשמות נגדו לא הוכחו אף לכאורה.
הנאשם מואשם בכך שבתאריך 16.01.09 נהג ברכב במהירות של 139 קמ"ש במקום במהירות המותרת של 90 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה וכן נהג בהיותו שיכור, ובבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא ריכוז של 740 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, בניגוד לסעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה.
בישיבת ההקראה כפר הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
בסיום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי אין על הנאשם להשיב לאשמה הואיל והתביעה לא הוכיחה אף לא לכאורה את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום.
התביעה הביאה בפני בית המשפט את העדויות והראיות כדלקמן :
ע.ת 1, רס"ב הרצל כהן, ממעבדת מכשור אכיפה של המשטרה, ערך בתאריך 07.01.09 ביקורת תקופתית למכשיר הממל"ז, ובתאריך 30.10.08 ערך ביקורת תקופתית למכשיר הינשוף. על פי עדותו בוצעו הבדיקות לפי נהלי הביקורת המשטרתיים, ועל סמך התוצאות והפרמטרים שהתקבלו - המכשירים נמצאו תקינים. באמצעות העד הוגשו מסמכי המעבדה לגבי שני המכשירים, כדלקמן :
תע"צ, טפסי ביקורת תקופתית, כרטיסי המכשירים ותעודות בלוני גז הכיול.
ע.ת. 2, פקד דודו בלה, עצר את רכב הנאשם על פי הודעתו של ע.ת. 3 אשר מדד את מהירות נסיעתו של הרכב. העד הריח מן הנאשם ריח חזק של אלכוהול וביצע לו בדיקת נשיפון שהעלתה חשד לשכרות, ולכן זימן העד למקום את מפעיל הינשוף. העד עיכב את הנאשם, ביצע לו תחקור, בדיקות מאפיינים, השגיח כי לא יאכל, ישתה, יקיא או יעשן עד לביצוע בדיקת הנשיפה והסביר לו את מטרת הבדיקה. הוגשו המסמכים שנערכו על ידי העד, דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות, דו"ח עיכוב ודו"ח פעולה. בבדיקת המאפיינים התנדנד הנאשם בעמידתו ובהליכתו על קו והחטיא פעם אחת במבחן הבאת אצבע לאף. הופעתו של הנאשם הייתה מרושלת והוא התנהג בתוקפנות ובעצבנות.
ע.ת. 3, רס"ל דסטה אמיר, מפעיל ממל"ז מוסמך, הפעיל את מכשיר הממל"ז, מדד את מהירות נסיעתו של הנאשם והודיע לע.ת. 2 לעצור את הרכב. העד רשם לנאשם את דו"ח ההזמנה לדין. העד גם רשם את השורה הרלוונטית להפעלת הממל"ז ביומן הפעלה. העד ביצע מבחני תקינות לממל"ז לפני המשמרת ובסיומה. העד פירט בדו"ח את תנאי הפעלת הממל"ז ואת הנהלים אשר הקפיד על קיומם, כולל נהלי הפעלת לילה.
ע.ת 4, רס"מ רן לייכט, מפעיל מומסך של מכשיר הינשוף, ביצע לנאשם בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף. באמצעות העד התקבלו המסמכים הבאים : דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, מזכר, פלט כיול ופלטי נשיפה. על פי פלטי הנשיפה נמצאה בבדיקה הראשונה רמת אלכוהול של 760 מיקרו גרם, ובבדיקה השנייה רמת אלכוהול של 740 מיקרו גרם. העד העיד כי לפני הבדיקה ווידא כי התקיים התנאי של 15 דקות, כפי שסימן בדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף שערך. ב"העתק" המסמך דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף שמסר העד לנאשם, לא סימן העד את הסעיף הרלבנטי. העד נתן הסבר להבדלים שבין שני המסמכים.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת חומר הראיות החלטתי לדחות את טענת " אין להשיב לאשמה" ולחייב את הנאשם להשיב לכל האישומים. שלושת הטענות שהעלה ב"כ הנאשם, בעטיין יש לדבריו לזכות את הנאשם כבר בשלב זה של הדיון, דינן להידחות. די בראיות שהציגה התביעה, כדי להקים תשתית של ראיות לכאורה אשר היה ובית המשפט ייתן בה את מלוא האימון ומלוא המשקל הראייתי, יהיה בה כדי לבסס הרשעה.
סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע :
"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין, הוראות סעיפים 182 ו -183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה."
הקריטריונים לזיכויו של הנאשם לאחר שמיעת פרשת התביעה תוך קבלת הטענה של אין להשיב לאשמה, פורטו בספרו של יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, תשס"ג, בעמוד 1049:
"המשמעות המעשית של " היעדר הוכחה לכאורה " בהקשר זה היא : כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה "אפילו יינתן בהן מלוא האימון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי ".
"..הרי כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות להוכחת יסודותיה של העבירה...ודי במערכת ראיות ראשונית."
"בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות ואינו מעניק משקל ראייתי. הטענה ש"אין להשיב לאשמה" נבחנת בהנחה שהראיות שבאו לחובת הנאשם – ואפילו המדובר אך ב"חלקים" או ב"שברים" של עדות – תזכינה במלוא האמון והמשקל הראייתי." ( שם עמוד 1050 ).
1. הטענה בדבר ערך גז שלא עודכן על פי הרישום בכרטיס המכשיר -
הואיל והתביעה הציגה מסמכים המעידים על תקינותו של המכשיר על פי הבדיקה התקופתית שנערכה לו והעידה איש מעבדה שהעיד על תקינותו של המכשיר, והואיל ונערכה למכשיר בדיקת כיול יומית טעם ההפעלה, הרי שהוכח לכאורה שמכשיר הינשוף היה תקין וכתוצאה מכך תוצאות הפעלתו היו מדויקות.