הכרעת דין
החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום, מחמת הספק, כפי שאנמק להלן.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נסיעה לאחור באי-זהירות עבירה על תקנה 45 (1) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן – התקנות ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן - הפקודה) נהיגה רשלנית עבירה לפי סעיף 62 (2) ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סטרי – עבירה על תקנה 37 לתקנות. חבלות של ממש – עבירה על סעיף 38 (3) לפקודה.
על פי עובדות כתב האישום ביום 8.12.11 בסמוך לשעה 15:30 נהג הנאשם באשקלון במשאית בטון (להלן - המשאית) ברחוב הדובדבן ממזרח למערב לכיוון הצומת עם רחוב בן צבי (להלן - הצומת). באותה העת, הגב' שושנה הרמלין נפש, (להלן - המתלוננת) נהגה ברכב פרטי ברחוב בן צבי מכיוון צפון לדרום. הנאשם גרם לתאונת הדרכים בכך שנהג רכב וברשלנות לאחור בלי לנקוט באמצעי זהירות כגון ללא מכוון, ובלט עם חלקו האחורי לצומת תוך סיכון ופגיעה וכן נהג בניגוד לכיוון הנסיעה ברחוב הדובדבן, שהינו רחוב חד סטרי והתנועה המותרת בו הינה מכיוון מערב למזרח. כתוצאה מהתאונה, נפגעה המתלוננת וילדיה וניזוק רכבה ונגרמה תאונה נוספת בין רכב המתלוננת לרכב הסיטרואן של הגב' בילה פולק (להלן- רכב הסיטרואן). מבין בני האדם המעורבים בתאונה נחבלו חבלות של ממש המתלוננת וילדיה. למתלוננת נגרם שבר בעצם טצפורלי משמאל. לבתהּ, חתך שהצריך תפרים. בנהּ, אושפז בטיפול נמרץ ילדים לאחר שנחבל בראשו ונגרמה לו המטומה גדולה בקרקפת מימין, פצע בקוטר 3 מ"מ עם דימום שנסגר באמצעות מהדקי עור. הונשם בסיטי ראש קונוטציות דימומיות, דימום תת-עכבישי בין חריצי המוח, דימום בחדר הרביעי, קונוטזיה נרחבת באונה פריטלית מימין , שבר פתוח עם דחיסה קלה, שבר מרוסק פרונוספנואידלי מימין.
בתשובתו לכתב האישום מיום 9.1.13 התייחס הנאשם למיוחס לו. כפר בכך שנסע אחורנית ברחוב הדובדבן ובאחריות לתאונה. כפר מחוסר ידיעה על מסלול המתלוננת בזמן עובר לתאונה. הודה כי נהג במשאית במקום ובזמן הרלוונטיים כתב האישום. הודה בכך שבעקבות התאונה, נפגעו פיזית המתלוננת, ילדיה ועדת התביעה 3 וכן שנגרם נזק לכל הרכבים המעורבים.
לאור כפירת הנאשם נקבע התיק לשמיעת ראיות. מטעם התביעה העידו עדי התביעה: בוחן התנועה, הנהגים המעורבים בתאונה וסייר תנועה כמו-כן הוגשו תצלומים, שרטוט מזכרים והודעות, כולל הודעת הנאשם. (מוצגים ת-/1 – ת/10).
מטעם ההגנה העידו הנאשם ומומחה מטעמו. מטעמם הוגשה הודעת המתלוננת, מזכר וחוות דעת מומחה מטעם ההגנה.(מוצגים נ/1 – נ/3 בהתאמה).
אין מחלוקת בין הצדדים כי ב-8.12.11 ארעה התאונה. בעקבות ההתנגשות בין הרכבים, אירעו פגיעות גופניות למתלוננת וילדיה, כעולה ממוצגים ת/6-ת/8 וכן נגרמו נזקים לכל הרכבים המעורבים. בוחני התנועה מטעם שני הצדדים יוצאים מנקודת הנחה כי רכבי הנאשם והמתלוננת לא הוזזו ממקומם. וכי התמונות, כעולה ממוצג ת/4, משקפות את הימצאם סמוך מיד לאחר התאונה. הצדדים אינם חולקים גם על כך שרכב המתלוננת התנגש לאחר-מכן ברכב הסיטרואן בא בנתיב ממול וכי נגרמו נזקי-גוף ורכוש גם לעדת התביעה 3 הגב' פולק ביילה כעולה גם ממוצג ת/9.
הצדדים חלוקים באשר לשאלה: האם הנאשם נסע לאחור בעת התאונה או שמא היה במצב סטטי עקב חסימת רחוב הדובדבן על ידי מכוניות חונות. כך שהתאונה ארעה בעקבות התנגשות וזאת כאשר נעשה ניסיון לעקוף המשאית. ניסיון שלא צלח, לאור נתיב נגדי שלא היה פנוי באותה העת.
במחלוקת שבין הצדדים סבורני, כי התיזה שהוצגה על ידי ב"כ הנאשם סבירה ועולה מן הממצאים וממילא מביאה לספק באשמת הנאשם. על-כן קבעתי כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התאונה ארעה כפועל יוצא מנסיעת הנאשם אחורנית ואלו נימוקיי:
דיון והכרעה
ביום חמישי ה-8.12.11 סמוך לשעה 15:00 אחר הצהריים נסעה המתלוננת מהסופר מרקט כשהיא מלווה בשני ילדיה, בדרכה לאסוף את בנה הקטן. המתלוננת הגיעה לכביש בן צבי מכיוון צפון לדרום ואז ראתה אורות רוורס בצבע לבן ומיד לאחר מכן ארעה התנגשות. בשלב זה נחלקות הגרסאות כיצד בדיוק ארע הדבר. הנאשם מתאר, בהודעתו ת/2, כי חצי שעה קודם התאונה ביצע עבודה ברחוב הדובדבן. לאחר מכן החליט לשוב לרחוב ולשם כך נסע בדרך בן צבי לכיוון דרום ופנה חצי סיבוב ימינה לרחוב הדובדבן. בלית ברירה, נעצר משום שבצד ימין של הרחוב היו רכבים חונים שמנעו ממנו להיכנס לפנים הרחוב, אותה עת, היה חלקה האחורי של המשאית בולט לתוך רחוב בן צבי וחוסם חלק ממנו. בהודעתו ציין כי הדליק אור רוורס וזמזם לבן, בעדותו הסביר כי עשה זאת על מנת להזהיר עוברי דרך ובעודו עומד, ארעה התאונה. המתלוננת הציגה גרסה אחרת להמשך השתלשלות הארועים מרגע שהופעלו אורות הרוורס. לדבריה, המשאית היתה בתנועה ממזרח למערב, לאורך רחוב הדובדבן ובהגיעה לצומת הרחובות הדובדבן ובן צבי, פגעה ברכבה המשאית באמצעות הצינור הממוקם בחלקה האחורי. הצדדים מסכימים מכאן, כי כתוצאה מההתנגשות בין הרכבים, נפגעה המתלוננת וילדיה כמתואר בכתב האישום וכן נגרמו נזקי רכוש לכל הרכבים המעורבים. מעוצמת ההתנגשות פגע רכב המתלוננת ,בחלקו האחורי ברכבה של עדת התביעה 3, הגב' בילה פולק.
הנאשם ירד מהמשאית. ניגש, לדבריו, להושיט עזרה לנפגעים. מעובדות כתב האישום עולה, כי מצבו של בן המתלוננת היה קשה והוא הובהל לחדר המיון והתקבל סמוך מאוד לשעה 16:00. מעט לאחר השעה 16:00 הגיעו כוחות המשטרה ובהם עד התביעה 2. צירים נחסמו. ורכבה של עדת התביעה 3 הגב' בילה פולק הוזז מהמקום וצולם לאחר מכן. המשאית ורכב המתלונן, לרבות השברים הושארו במקום צולמו על ידי בוחן התנועה ותועדו במוצג ת/4. כמו-כן בעקבות הממצאים בוחן התנועה מטעם המאשימה ערך דו"ח המסומן ת/1. בסמוך להגעת השוטרים שוחח הנאשם עם עד התביעה 2, השוטר כחלון, ולאחר השעה 17:00 בערב נגבתה ממנו אמרה על ידי בוחן התנועה מטעם התביעה. בעקבות ההליך המשפטי פנה הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם ההגנה וזו הוגשה ומסומנת נ/3.
בבואי לקבוע האם גרסת הנאשם הינה סבירה. הסתמכתי על הממצאים שנגלו לנגד עיני הן תמונות כלי-הרכב כעולה ממוצג ת/4. מקום הימצאותן, התשפוכת ושברים הנמצאים בסמוך אליהם. והן דו"חות מעובדים של בוחן התנועה והמומחה מטעם ההגנה ועדויותיהם בפניי. כמו-כן נתתי משקל מסויים, נמוך יותר, לגרסאות הנאשם ועדי התביעה, וקיבלתים כל אימת שהתיישבו עם הממצאים החפציים שנגלו לנגד עיני. בסופו של יום, הממצאים הראייתיים מתיישבים גם עם תיזת ההגנה לפיה התאונה ארעה כשהמשאית היתה במצב סטאטי, ואינם נשללים גם על ידי בוחן התנועה מטעם התביעה (ראה: עמ' 12 ש' 32 לפרו') ובנסיבות אלו יש לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק ואלו נימוקיי:
(1) ממצאים חפציים ופורנזיים
מקום הפגיעה בכלי הרכב– כפי שעולה ממוצג ת/4 תצלומים: 2,5,8 ו-14 רכב המתלוננת התנגש בצדו הקדמי-ימני בחלקה האחורי שמאלי של המשאית. אילו אכן הנאשם היה יוצא ברוורס היה מקום לצפות כי המתלוננת תפגע בדופן הימנית של המשאית או לחילופין בקרן הימנית-אחורית. אולם עינינו הרואות כי לא כך הם פני הדברים. המתלוננת בעדותה, אף היא, התייחסה לאפשרות פגיעה בדופן ימין, וזאת כמענה לשאלה לפגיעה בדופן שמאל (ראה: עמ' 4 ש' 22-21 לפרו') כך שברור שזה המהלך הטבעי של הארוע, ככל שהיתה נביעה לאחור.
תיזת ההגנה, כעולה ממוצג נ/3, מתיישבת עם התמונות. ועצם קיומה מעלה ספק סביר ולפיו המתלוננת נסעה בנתיב נסיעתה, ניסתה לעקוף את משאית המתלונן ועברה לנתיב הנגדי ואז הבחינה ברכב שבא ממול, רכבהּ של עדת התביעה 3, ואז ניסתה לחזור מוקדם מדי לנתיב נסיעתה תוך פגיעה בצינור הבולט מהחלק האחורי-שמאלי של המשאית. כתוצאה מהעקיפה הלא מושלמת ארעה התאונה עם רכב הסיטרואן של עדת התביעה 3. כמו-כן איני יכול לשלול את הסבר בוחן ההגנה לפגיעה בצינור המשאית: "היא לא לקחה בחשבון את הצינור שבולט מאחורה אלא את הסל" (ראה: עמ' 34 ש' 18-19 לפרו').
הזוית בה נמצאו הרכבים - על פי עדות בוחן התנועה – רס"ב אליאב אטשגה, עד התביעה 1, הרכבים לא הוזזו למעט רכב הסיטרואן (ראה: עמ' 11 ש' 28-32 לפרו'). משאית הנאשם ורכב המתלוננת נשארו באותו מקום כפי שהיו בשעה 15:38 ואין אינדיקציה לכך שהוזזו מאז קרות התאונה בשעה 15:10. למעשה, התמונות במוצג ת/4 מקפיאות את המצב מיד לאחר קרות התאונה, ואף המתלוננת מודה כי תמונה 14 משקפת את המצב מיד בעת קרות התאונה (ראה: עמ' 4 ש' 29 לפרו'), ומהן נראה בבירור כי רכב המתלוננת נמצא בנתיב הנגדי. המתלוננת טענה כי נסעה בנתיב נסיעתה מכיוון צפון לדרום ורכבה נזרק מעוצמת הפגיעה לנתיב הנגדי. כאשר נשאלה כיצד הגיעה לנתיב הנגדי (ראה: עמ' 5 ש' 4 לפרו') התקשתה להסביר ואמרה: "אני לא יודעת להסביר איך הגעתי למצב הזה. הרכב הסתובב ופגע ברכב מולי ואני לא יודעת איך הגענו למצב הזה" (ראה: עמ' 5 ש' 1-2 לפרו'). הסבר לאופן הגעתה דווקא מתקבל מחוו"ד מומחה ההגנה (נ/3) ומעדותו. רכב המתלוננת נכנס במהירות בצינור המשאית שהיתה ממוקמת בזוית נטויה ובמצב סטאטי. החיבור בין הכנף הקדמית הימנית של הרכב וצינור המשאית יצרו מעין "ציר" והרכב ה"מעוגן" בחלק זה אמור היה להסתובב כמחוג 180 מעלות, עם כיון השעון שהוא כיון נסיעת הרכב ולא כיון נסיעת המשאית, כך שפניו אמורות היו להיות הפוך מכיוון נסיעתו (ראה: עמ' 33 ש' 12-18 לפרו'). בפועל, עקב התנגשות עם רכב הסיטרואן הרכב התקבע במצב המקורי בו ארעה התאונה. לעומת זאת, אילו המשאית היתה בתנועה, רכבי המתלוננת לא היה נמצא בזוית זו ובמרחק של מטר בתוך הנתיב הנגדי, לאור המסה של המשאית (ראה: עמ' 36 ש' 14 לפרו') וכיוון נסיעתה (ראה: עמ' 33 ש' 21-23 לפרו') אלא היה נהדף לשמאל בכיוון נסיעתו (ראה: עמ' 33 ש' 1 לפרו').
אופן פיזור השברים – כעולה ממוצג ת/4 תמונה 8. השברים נמצאים בחלקם מתחת לרכב המתלוננת וחלקם הועפו מספר סנטימטרים מימין רכב המתלוננת ומלפניה (ראה: עמ' 33 ש' 1 לפרו'). יחד עם זאת לא נמצא ריכוז משמעותי של שברים מתחת למשאית ומהתמונה קשה להבחין בקיומם של שברים מתחת לגלגליה. מקובלת עלי הבחנת בוחן ההגנה לפיה: "אם המשאית היתה בתנועה אחורה, השברים היו צריכים להימצא מתחת למשאית" (ראה: עמ' 33 ש' 2) כמו-כן, ממוצג ת/4 תמונה 14. לא רואים את השברים מתחת גלגלי המשאית דבר שהיה קורה אילו אכן המשאית היתה בתנועה. מומחה התביעה לא הציג נוסחת חישוב (ראה: נ/3 עמ' 7 סעיף יז') ובהיעדרה אין לנו אלא להסתמך על נוסחת חישוב המרחק שהציגה ההגנה, ואשר לא נסתרה בחקירה נגדית (ראה: עמ' 35 ש' 32 – עמ' 36 ש' 1 לפרו'), ולפיה אילו המשאית היתה בתנועה, היתה חולפת 1.45 שניה מרגע שהבחין הנאשם במכה ועד לתגובתו. במהלך פרק זמן זה, השברים אמורים היו להימצא כבר מתחת לצמד הגלגלים האחוריים של המשאית. כמו-כן עד לעצירת המשאית, ככל היתה נוסעת לאחור, היה חולף מרחק נוסף ובמסגרתו רכב-המתלוננת היה נהדף הצידה. אולם מפיזור השברים אין אינדיקציה להדיפה שכזו.
היעדר סימני בלימה – המתלוננת טענה אמנם כי בלמה, אולם התקשתה לזכור זאת (ראה: עמ' 7 ש' 17 לפרו'). לעומת זאת, לא נמצאו סימני בלימה. כמו-כן רכבה לא נבדק, עקב מצבו, ולא ניתן היה לאמת האם קיים היה פגם במערכת הבלמים שהוביל לקיומה של תאונה (ת/1 עמ' 2 סעיף 8) בנסיבות אלו, בהיעדר הממצאים על סימני בלימה ובהיעדר יכולת לשלול העובדה שהמתלוננת לא בלמה, לא ניתן לדחות את התיזה שהעלתה ההגנה לפיה, המתלוננת ניסתה לעקוף ויכול ואף האיצה על מנת להשלים העקיפה תוך נסיעה בנתיב הנגדי.