מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

גזר דין

כתב האישום בתיק העיקרי

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת ההוכחות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום - תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 + 382 (ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בהתאם להכרעת הדין, נקבע כי הוכחו עובדות כתב האישום, לפיהן בתאריך 29.5.10 הנאשם איים על המתלוננת, אשתו, בכך שאמר לה: "אני אשבור לך את הראש וגם אמשיך להשתמש בסמים", ובאותן נסיבות גם משך בשערות ראשה והכניסה בכוח לרכב, תוך שהמתלוננת זועקת לעזרה ומבקשת שיניח לה.

כתב האישום בתיק שצורף

2.לבקשת הנאשם ובהתאם להודאתו, צורפו לתיק זה העבירות ב-ת.פ. 29912-01-10 של בית משפט השלום ברמלה (להלן: "התיק שצורף") – עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין ועבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק שצורף, בתאריך 2.1.10, במהלך טיול של הנאשם ואשתו, הם שכרו חדר במושב, ובעת ויכוח שפרץ ביניהם, הכה הנאשם את המתלוננת וכלא אותה במקום.

תסקיר שירות המבחן

3.מהתסקיר עולה כי שירות המבחן התרשם שהנאשם התקשה לבחון את התנהגותו הבעייתית ואת הסיבות להסתבכויותיו עם החוק לאורך השנים, והוא נוטה להשליך את האחריות על גורמים חיצונים. דפוס זה חזר על עצמו גם בהתייחסותו של הנאשם לעבירות נשוא התיק דנן.

הנאשם לא שירת בצבא בשל עברו הפלילי ועבד בעבודות מזדמנות. בהיותו כבן 28 שנים הנאשם נישא לראשונה והתגרש לאחר 6 שנים, בשל בעיות שנבעו מאורח חייו העברייני והתמכרותו לסמים באותה עת. מנישואים אלו לנאשם בן בגיר המנהל אורח חיים תקין.

לנאשם בן נוסף, בן 8 שנים, מקשר נוסף שניהל בתקופה בה היה מכור לסמים, עם אשה שאף היא הייתה מכורה לסמים, ולכן הילד נשלח למשפחת אומנה ואין לו קשר עם הנאשם.

הנאשם ניהל קשר עם המתלוננת במשך כ- 8 שנים ולפני שנתיים נישא לה. שרות המבחן התרשם כי בין הנאשם לבין המתלוננת קיימת תלות רגשית וכלכלית, העומדת ברקע לדפוס חוזר של מריבות ופיוס.

הנאשם מסר כי החל להשתמש בסמים בהיותו כבן 30 שנה, התמכר לסם מסוג הרואין ועבר מספר ניסיונות גמילה עצמאיים. לדברי הנאשם, ב- 10 השנים האחרונות נמנע משימוש בסם, אך כחודשיים טרם מעצרו הנוכחי, השתמש בהרואין למשך מספר שבועות, ופנה לקבלת תחליף סם.

הנאשם התקשה לבחון את הגורמים להתמכרותו לאורך השנים, לדבריו מאז שנעצר הוא נמנע משימוש בסם ואינו רואה צורך טיפולי בתחום. הנאשם הביע קשר ישיר בין יחסיו עם המתלוננת לבין השימוש בסם ורואה בגירושין פתרון לכל בעיותיו.

הנאשם התקשה לבחון את התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת, נטה להשלכת האשמה עליה ותלה את הבעיות ביניהם על אישיותה הסוערת וחסרת היציבות. שירות המבחן התרשם מחוסר יכולת מצד הנאשם לבחון את החלקים התוקפניים באישיותו.

שירות המבחן העריך כי העבירות נעברו על רקע קשייו של הנאשם בשליטה עצמית, נוכח תקשורת לקויה בין בני הזוג, שברקע בעיות אישיותיות. הנאשם התקשה לבטא את כעסיו בדרך הולמת, ובהעדר מודעות לתוקפנותו לצד תחושות של מצוקה ותסכול, נטה לעיוותי חשיבה שהובילו להתפרצויות האלימות.

המתלוננת סירבה להתייחס ליחסיה עם הנאשם לאורך השנים, ולנסיבות הארוע נשוא כתב האישום, והתמקדה בקשייה ובצרכיה וברצונה להתגרש מהנאשם. המתלוננת מסרה כי לאורך השנים האחרונות הנאשם השתמש בסמים, הדגישה את חשיבות שילובו בטיפול ושללה חשש מפניו. שירות המבחן התרשם שהמתלוננת מתמודדת עם קשיים ברמה האישית וביחסיה עם הנאשם ורואה בסיום הקשר ביניהם פתרון לבעיותיה.

עו"ס בית המעצר מסרה כי הנאשם הכחיש אלימות פיזית כלפי המתלוננת, וטען כי ניהלו ויכוח קולני שבעקבותיו הוזעקה המשטרה.

שתי בדיקות שתן שנערכו לנאשם במהלך מעצרו היו נקיות משרידי סם, הנאשם שלל שימוש בסם וסירב להשתלב בהליך גמילה בבית המעצר. בנוסף, נמסר כי אין לנאשם בעיות התנהגות במסגרת המעצר.

שירות המבחן סבור שהנאשם מתקשה להכיר בעומק תלותו בסם, מצמצם קשיו בנושא שליטה עצמית, אינו מכיר בחלקיו התוקפניים, מרוכז בצרכים קונקרטיים ואינו בשל לבחינה מעמיקה לתפקודו כבן זוג.