גזר דין
הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן – גרימת מוות ברשלנות ונהיגה בחוסר בקיאות ברכב.
מדובר באירוע טרגי אשר תואר בכתב האישום המתוקן כדלקמן: ביום 29.4.2008 בסמוך לשעה 20:00 נהגה הנאשמת ברכב פרטי ברחוב האצ"ל בקריית שמונה, כשאביה יושב לצדה. המבקשת ביקשה להחנות את רכבה במקום המיועד לחניית כלי רכב, אביה ירד מן הרכב ונעמד על המדרכה השמאלית של הכביש והחל לכוון את הנאשמת בהחניית הרכב במקום פנוי בין שתי מכוניות. הנאשמת, אשר היתה באותה עת "נהגת חדשה", נהגה את הרכב ברשלנות כאשר לא היתה מספיק בקיאה בנהיגתו, היא הסיעה את הרכב לצדו השמאלי של הכביש, לא עצרה את הרכב לפני שפת הכביש ועלתה עם הרכב על המדרכה, פגעה באביה ונעצרה כאשר הרכב פגע בחומה שמעבר למדרכה.
כתוצאה מן התאונה נפגע אביה של הנאשמת באורח אנוש ונזקק לאשפוז ולטיפולים נמרצים ולניתוחים עד שנפטר מפגיעותיו ביום 16.5.2008.
בנסיבותיו הטרגיות המיוחדות של כתב האישום, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו המאשימה לא תעתור לעונש של מאסר בפועל, אף לא בדרך של עבודות שירות, וכן היא לא תעתור להטלת קנס כספי. הוסכם על הצדדים כי הם יבקשו להטיל על הנאשמת עונש של מאסר על תנאי על עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ופסילה בפועל לתקופה שתיקבע על ידי בית המשפט לאחר שמיעת טענות הצדדים.
במסגרת טיעוניו לעונש, עמד ב"כ המאשימה על כך שמדובר במקרה מיוחד שתוצאתו הטראגית היא זו שהניעה את המאשימה להגיע להסדר הטיעון האמור ולא לעתור לעונשים של מאסר, אף לא לתקופה קצרה ולא בדרך של עבודות שירות. יחד עם זאת, המאשימה מבקשת ליתן את הדעת לכך שמדובר במקרה חמור של דריסת הולך רגל שעמד על המדרכה. נוכח חומרתו של האירוע, מבקשת המאשימה להחמיר ברכיב העונש המוסכם, של פסילת הרישיון, ולהטיל פסילה ארוכה וממושכת.
ב"כ הנאשמת, מנגד, עמד על כך שמאז התאונה חיה הנאשמת את הכאב והצער מדי יום והיא תמשיך לחיות כך עד סוף חייה. ב"כ המבקש פירט את נסיבות התאונה והדגיש כי אביה המנוח של הנאשמת נפגע ברגליו כשלאחר הפגיעה הוא היה בהכרה מלאה. לאחר פינויו לבית החולים מצבו התדרדר ולאחר אישפוז של 17 ימים הוא נפטר, כשהוא בן 61 במותו ולאחר שסבל גם ממחלות כרוניות. ב"כ המבקשת מבקש להקל עם הנאשמת ולהסתפק בעונש המינימום של 3 שנות פסילה תוך ניכוי כל תקופות הפסילה שריצתה הנאשמת במסגרת תיק זה.
מטעם הנאשמת העידה, לעניין העונש, מנהלת הבית הסיעודי "הגושרים", בו עובדת הנאשמת כאחות. העדה סיפרה כי הנאשמת הינה נורמטיבית, עובדת במסירות אין קץ, ברגישות ובאחריות. אירוע התאונה מאד השפיע עליה ועל התנהגותה. נוכח עבודתה של הנאשמת במשמרות, ובפרט במשמרות ערב ולילה, רישיון הנהיגה נחוץ לה.
הנאשמת ביקשה לומר בטיעוניה, כי את עונשה היא קיבלה עד סוף חייה.
דיון
לבית המשפט תפקיד משמעותי במאבק היום יומי בנגע תאונות הדרכים, אשר גובה יום יום, שעה שעה, קורבנות נוספים. נקיטה ביד קשה עם נהגים שגרמו ברשלנותם למותו של אדם, והטלת ענישה מחמירה ומרתיעה, הן מרכיב הכרחי בהתמודדות קשה זו. על כן, נקבע בפסיקה כי ככלל, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור הכולל הורדת הנהג מן הכביש לתקופה ארוכה ומאסר בפועל. (רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ע"פ 783/07 חאלד עתאבה נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ו(5) 176).
יחד עם זאת, ענישה היא לעולם אינדיוידואלית ועל רקע מדיניות הענישה המחמירה, על בית המשפט לבחון תמיד כל מקרה, על נסיבותיו המיוחדות (רע"פ 4484/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 4261/04 יעקב פארין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).
המקרה שבפנינו הינו אכן מקרה יוצא דופן, הן מבחינת נסיבותיו המיוחדות והן מבחינת תוצאתו הטרגית:
באשר לנסיבות התאונה - דומני כי יש להבחין, לקולא, בין נסיבות המקרה דנן, של תאונה שארעה תוך כדי ניסיונה של הנאשמת להחנות את הרכב, כאשר הנאשמת אף הסתייעה לשם כך באביה המנוח, לבין תאונות דרכים הנגרמות בשל נהיגה פרועה, קלת ראש או מסוכנת של נהגים על הכביש.
ובאשר לתוצאות התאונה - הנאשמת הורשעה כמי שגרמה ברשלנותה למותו של אביה, שעה שניסה לסייע בידה להחנות את הרכב. מבחינה זו, יש להבין ולקבל את תחושתה של הנאשמת, כי את עונשה היא כבר קיבלה וכי היא תמשיך לשאתו עד אחרית ימיה.
הנאשמת ביצעה את העבירות בהן הורשעה בהיותה נהגת חדשה, כשלא רשומה לחובתה כל הרשעה שהיא בתעבורה או בפלילים.
כן יש להתחשב בכך שהנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה ובכך, חסכה זמן שיפוטי יקר.
בהתחשב במכלול השיקולים האמורים לעיל, שוכנעתי כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין ההסדר שהושג בין הצדדים מאזן כראוי בין האינטרס הציבורי לבין טובתה של הנאשמת, ועל כן, הריני מאשרת את ההסדר וגוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 שנים בניכוי 90 יום פסילה שריצתה הנאשמת.
הפסילה תחושב החל מיום 31.8.09.