מדינת ישראל נ' בדר

הכרעת דין

האישום

הנאשם הועמד לדין בגין נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקת ינשוף נמצא ריכוז של 345 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.

תשובת הנאשם

הנאשם הודה בנהיגה כפר בשכרות.

טענות ההגנה

בסיכומי הנאשם נטען כי ישנה בעיה בזמנים וספק אם חלפו 15 דקות בהם הנאשם לא שתה, לא אכל, לא עישן ולא הקיא בטרם בדיקתו, בשל אי דיוק ברישום הזמנים של השוטרת.

כמו כן נטען כי קיים ספק האם בדיקת הינשוף היא של הנאשם. לגבי טענה זו, אני דוחה אותה כבר עתה, באשר הנאשם הוחתם על פלטי הינשוף, ולא היה כל זכר בראיות או בעדותו של הנאשם כאילו אחר בדק אותו, או שכאשר נבדק תוצאת השכרות היתה אחרת מזו שהוצגה בפני (ת/3).

ולבסוף נטען כי נפל פגם בכתב האישום, באשר לא צוין ריכוז האלכוהול שנמצא.

דיון בראיות והכרעה

מטעם המאשימה נשמעו שני שוטרים: מפעיל הינשוף והשוטרת שהבחינה בנהיגת הנאשם ועצרה את רכבו ואילו מטעם ההגנה נשמע הנאשם בלבד.

השוטרת הודיה כהן (להלן: "השוטרת") עצרה את הרכב באופן אקראי, ביום 9/6/12 שעה 04:30 בדרך חברון בירושלים. לאחר שהנאשם נכשל בנשיפון ביצעה לו בדיקת מאפיינים ומילאה דו"ח פעולה, דו"ח עיכוב והזמנה לדין.

על בדיקת המאפיינים אין טעם להתעכב, שכן על אף שהנאשם נכשל במבחנים העדיפה השוטרת לרשום כי לא ניתן לקבוע את שכרותו של הנאשם וזאת ככל הנראה בשל הופעתו המסודרת הגבתו לעניין וריח קל של אלכוהול שנדף מפיו. יצוין כי מאפיינים אלו עולים בקנה אחד עם תוצאת בדיקת מכשיר הינשוף – לא מדובר בשכרות גבוהה, אך עדיין מעל לרמה המקסימאלית המותרת בחוק.

מפעיל הינשוף כמאל זחאיקה ביצע בדיקות כיול ונשיפה עצמית לפני תחילת המשמרת ובסופה וכן בדיקת הינשוף לנאשם שהתחילה בשעה 04:58 והסתיימה בשעה 5:04, כעולה מפלט הינשוף – ת/3. לא מצאתי בחקירתו של מפעיל הינשוף כל ספק לעניין מיומנותו ומהימנות בדיקתו.

ממועד עצירתו של רכב הנאשם – 04:30 ועד בדיקתו חלפו 28 דקות. אין ספק שפרק זמן זה עולה על המינימום הנדרש בטרם ייבדק הנאשם. נותר אם כך לבדוק, האם בפרק הזמן מעצירתו ועד נשיפתו, הנאשם אכל, שתה, עישן או הקיא בטרם נבדק.

השוטרת העידה כי הנאשם היה בהשגחתה המלאה משלב עצירתו ועד העברתו למפעיל הינשוף, מפעיל הינשוף העיד כי ווידא שחלפו לפחות 15 דקות מרגע עיכובו של הנאשם ועד בדיקתו. בנוסף, הנאשם עצמו לא העיד כי אכל שתה או הקיא בפרק הזמן הזה וגם לא סמוך אליו, בטרם עוכב, נהפוך הוא, בתחקור החשוד טען :"לא אכלתי היום כלום" ולשאלה מתי אכל לאחרונה ומה השיב: "משעה 14:00 אכלתי סלט עוף אולי זה היה בשעה 15:00" (סעיפים 3-4 בתחקור חשוד – ת/8). לעומת זאת הודה הנאשם כי שתה 1/2 ליטר בירה בשעה 00:30. בעדותו בפני טען ששתה בשעות 01:00, 02:00 3:00 "אני לא יכול לומר את השעה. שתיתי בירה בשם קסטינוש 22 CC, שתיתי שליש בירה" (פרוטוקול עמ' 6 ש' 18-20). זמנים אלו נמצאים בסתירה לתשובותיו בשיחה הראשונית שהתקיימה עימו לאחר שנכשל בנשיפון (ת/8) ובסתירה נוספת לתשובותיו לאחר בדיקת הינשוף בפרק תחקור החשוד – שם אמר ששתה לאחרונה בין השעות 01:30 – 01:40. גם כמות השתייה וסוגה אינם תואמים לדבריו בבית המשפט. כך או כך, אין חשיבות לשעות הללו שציין, כל עוד מדובר במספר שעות לפני מועד תפיסתו.

הנאשם טען כי כשחיכה ברכב להגעתה של השוטרת הודיה "שאפתי משאף ושתיתי מים". גם לדבריו אלו איני מאמינה, באשר הם סותרים את דבריו לשוטרת עת ניסה להסביר את תוצאת השכרות, שם אמר: "אין לי מושג יכול להיות שזה תרופות אולי תרופת אוטריווין זאת תרופה שאני שואף, אולי לא אכלתי היום כלום" לשאלה מתי לאחרונה נטל תרופות – לא השיב – בדיוק עכשיו אחרי שעצרת אותי, אלא השיב "בשעה 04:10 את האוטריוין לאף" (סעיף 4 , תחקור חשוד, ת/8).

ברור כי עדותו של הנאשם בבית המשפט היא עדות כבושה ומוזמנת שמטרתה לקצר את הזמנים בין הפעם האחרונה ששתה לבין הבדיקה.

בפרשת סנפירי (תת"ע 9817/07 מיום 29/10/07 ) זוכה הנאשם משום שהעיד כי שתה בסמוך ליציאתו מהמועדון ובגופו נמצא ריכוז אלכוהול ברמה הקרובה לרמה המותרת (290 מ"ג), שתי עובדות אלו אינן קיימות במקרה שלפני. וכך אמר כב' השופט טננבוים:

"... לצורך זיכוי במקרים אלה צריכה להתקיים מסכת עובדתית ברורה. קרי, מדובר בשתייה שבעיקרה היא מרוכזת וחד-פעמית שנעשית בעיקר וזמן קצר לפני הנהיגה והעצירה על ידי המשטרה. מדובר במקרים יוצאי דופן, אולם נהיר לנו שרבים יטענו לכך." (שם, פסקה 51).