מדינת ישראל נ' אריגטו סושי בר בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להורות למשיבה 1 להמציא לידי המבקש את מלוא המסמכים המצויים בתיק מע"מ פ"ת 4408-0097-7. החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על העמדת החומר לעיון המבקש והמשיב 3.

אלה נימוקיי:

נגד המבקש ומשיבים 2 ו-3, חברה פרטית אשר הפעילה מסעדה ועסקה בשיווק מזון יפני ואתני ושני מנהליה, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה.

לטענת המבקש (נאשם 2 בכתב האישום), בתיק מע"מ פ"ת 4408-0097-7, הנוגע לעבירות שבוצעו לכאורה על ידי אותם נאשמים בהליך הנוכחי, ובאותה תקופה, מצויים מסמכים שיכולים לסייע לו בהגנתו. מכאן בקשתו כי יומצאו לו אותם מסמכים.

המשיבה 1 (המאשימה) התנגדה תחילה לבקשה בטענה כי על החומר מוטל חיסיון סטאטוטורי כאמור בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, והפנתה את המבקש לשר האוצר המוסמך להסיר חיסיון זה. בעקבות עמדת המשיבה 1 החלטתי תחילה לדחות את הבקשה, אך לאחר מתן ההחלטה שכנעני המבקש כי עומדת לו, לכאורה, טענה לפיה החיסיון אינו יכול לחול כלפיו, והבקשה נקבעה לדיון.

לאחר הדיון בבקשה הודיעה המשיבה 1, ביום 11.3.2012, כי עמדתה המעודכנת היא שעל החומר לא חל חיסיון פיסקאלי, ככל שהוא דרוש בהליך לפי חוק מס ערך מוסף או פקודת מס הכנסה, והשאירה את נושא מסירתו למבקש לשיקול דעת בית המשפט.

לפיכך אצא מנקודת הנחה כי החומר המצוי בתיק מע"מ הנזכר אינו חוסה תחת חיסיון פיסקאלי, ואין כל מניעה חוקית למוסרו למבקש.

המשיב 3 מתנגד לבקשה. לדידו, מסירת החומר המצוי בתיק מע"מ הנזכר עלולה לחשוף את קו הגנתו בפני המבקש. כיוון שבין השניים – המשיב 3 והמבקש – קיים ניגוד עניינים הנובע מכך שכל אחד מהם טען שהאשמה רובצת לפתח רעהו, סבור המשיב 3 כי לא ניתן למסור את החומר לידי המבקש.

בדיון במעמד הצדדים טען ב"כ המשיב 3 כי החומר שבתיק מע"מ נמסר על ידו לרשויות החקירה שם ובכל מקרה הוא אינו מהווה בהכרח חומר חקירה בתיק מס הכנסה.

המבקש טוען, בתגובה לטענה זו של המשיב 3, כי זכותו של המשיב 3 שלא לחשוף את קו הגנתו בטרם עת, אינה משתרעת על מסמכים המצויים בידי צד שלישי, כבמקרה דנן. עוד טוען המבקש כי המשיב 3 ויתר במשתמע על זכותו לחסות את החומר כאשר מסר את המסמכים בהם עסקינן במודע לרשויות החקירה של מע"מ, וכי העובדה שהמבקש ומשיב 3 נמצאים בניגוד עניינים, רק מחזקת את הרלבנטיות של המסמכים להגנת המבקש.

קיבלתי לידיי את תיק המע"מ שבמחלוקת. תיק החקירה כולל מסמכים והודעות שנגבו על ידי חוקרי מע"מ וכן חומר שנמסר לרשויות החקירה במע"מ על ידי ב"כ המבקש וכן על ידי ב"כ המשיב 3.

לאחר העיון, לא יכול להיות כל ספק שהחומר בכללותו, זולת תרשומות פנימיות של רשויות המס, מהווה חומר חקירה מובהק ביחס להליך הנוכחי. כך גם סברה המאשימה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.2.2012 עמ' 5 שורה 12). אמנם נכון, בין שני הנאשמים בהליך הנוכחי – המבקש והמשיב 3 – קיים ניגוד עניינים מובנה, שכן כל אחד מהם ביקש לשכנע את רשויות המס כי המנהל האחר הוא הנושא באחריות לעבירות המס, אולם כפי שטען המבקש בצדק גמור – עניין זה רק מעצים את הרלבנטיות של החומר שבמחלוקת.

יש לקבל את טענת המבקש כי בתחרות בין זכותו של נאשם שלא לגלות את קו הגנתו כלפי מי שנאשם יחד עמו בכתב אישום משותף, לבין זכותו של הנאשם האחר להליך הוגן, גוברת זכותו של האחרון.

החומר שבמחלוקת נמצא תחת ידה הארוכה של המדינה. הוא נאסף לצורך חקירה פלילית נגד החברה ושני מנהליה (המבקש והמשיב 3), הקשורה בטבורה לחקירת מס הכנסה. הוא מהווה חומר חקירה מובהק הן כלפי המבקש הן כלפי המשיב 3. המשיב 3 לא מחזיק במסמכים שבמחלוקת. הוא מסר אותם מרצונו לרשויות החקירה במע"מ. איש לא כפה אותו לעשות כן. במצב דברים זה, אין למשיב 3 כל זכות למנוע מהמבקש לעיין בחומר שאספה כאמור הרשות, ושעלול לשמש נגדו. קביעה אחרת תפגע בזכותו של המבקש להליך הוגן ועלולה לסכל את בירור האמת במשפט.

החלטתי לקבל את הבקשה. תיק מע"מ שהועמד לעיוני יימסר למשיבה 1 בתיאום עם המזכירות. המבקש, וכן המשיב 3, יהיו זכאים לעיין בחומר (זולת בתרשומות פנימיות) ואף להעתיקו, באמצעות המשיבה 1, זמן סביר טרם הדיון הקבוע לפני כב' השופט גולדס.

המזכירות תודיע לצדדים ללא דיחוי.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.