גזר דין
1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנדון ובמצורף.
2.מדובר בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בהיותו של הנאשם בלתי מורשה לנהיגה כלל וללא ביטוח. האחת מיום 18.12.12 והשנייה מיום 30.3.10.
3.לזכותו של הנאשם הודאתו.
4.אין לחובתו הרשעות קודמות בתעבורה אולם בפלילים לחובתו הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש, הפרעה לשוטר, אלימות, הפרת הוראה חוקית (רבות), שבל"ר, נהיגת רכב ללא רישיון (מ-2004).
5.כאמור, מדובר בעבירה של נהיגה ע"י בלתי מורשה, המצביעה על זלזולו של הנאשם בגורמי אכיפת החוק ובבטיחותם של המשתמשים בדרך. נראה, כי הנאשם לא למד את לקחו ועל אף שנתפס בעבר נוהג כבלתי מורשה וללא ביטוח ואף נשפט בגין עבירות אלה, שב ונהג פעם נוספת. הנאשם התעלם מהסכנה הברורה והמיידית הנשקפת מנהיגתו כאשר הוא נוהג ללא רישיון נהיגה כלל, בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח. אך בדרך נס לא גרם עד היום הנאשם לאבידות בנפש.
כבר נפסק, כי הקטל בכבישים הינו רעה חולה, וגובה קרבנות רבים בגוף ובנפש מדי יום ביומו, יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד. רבות נאמר ונכתב, כי על כל הגורמים הנוגעים בדבר ובכללם בתי המשפט, מוטלת החובה לעשות כל אשר לאל ידם על מנת להילחם בתופעה קשה זו.
בית המשפט העליון קבע ברע"פ 665/11 אבו עאמר נ' מד"י כי: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו- 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".
יפים לעניין זה גם דברי כ' השופטת נגה אהד בעפ"ת 25225-03-13 גייטנס נ' מד"י כלהלן: "אין מקום לסליחה ואין מקום לרחמים למי שמבצע עבירה זו לראשונה בחייו. דווקא הגישה הסלחנית שהייתה עד כה למבצעי עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה על ידי בלתי מורשים הביאה לתופעה הרווחת של נהיגה בידי בלתי מורשה פעם אחר פעם אחר פעם... לפיכך העונש ההולם לעבירת נהיגה על ידי בלתי מורשה, כבר בפעם הראשונה, הוא מאסר בפועל, לא בעבודות שירות, אלא בפועל ממש. התקופה תיגזר מהנסיבות, האם יש עבירות נוספות, מה התוצאות ומה ההשלכות של אותן עבירות ובאלה יש להשפיע על אורך תקופת המאסר בפועל".
בעפ"ת 42946-08-11 מסארוה נ' מדינת ישראל גם הוא מפי כב' השופטת נגה אהד :
"מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה. נסיבות ביצוע העבירה חמורות בעוצמתן משום שאין זו הפעם הראשונה שהמערער נוהג בהיותו בלתי מורשה.
על בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה בנהגים בלתי מורשים. נהיגה על ידי בלתי מורשה כמוה כעליה על כלי רצח, נהיגה בו בנתיב נסיעה כמעט כמו שימוש ב"רולטה רוסית" ובמקרה זה לא מדובר בפעם ראשונה, כבר מדובר במי שנשפט בגין עבירה זו ועל אף זאת ברוב חוצפתו ותעוזתו הוא חוזר על עבירה זו פעמיים נוספות.
אין לקבל כל טיעון שיש בו להצדיק או ניסיון להצדיק נהיגה של בלתי מורשה. נהגים בלתי מורשים חייבים להיות מורחקים מהכביש לתקופה ארוכה. נהג זה הוכיח לבית המשפט כי לא די בעונש קודם שקיבל שכן הוא חוזר ומבצע אותה עבירה, רק מאסר בפועל ירחיק אותו מלקחת הגה ולנהוג ברכב. במקרה זה ביהמ"ש הרחיק לכת בקולת העונש בשעה שהורה על מאסר בעבודות שירות בלבד. לטעמי, זה המקרה לשלוח למאסר מאחורי סורג ובריח".
היינו, על בית המשפט לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר לנאשם עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב.
מתחם העונש ההולם למעשה העבירה הינו מאסר בפועל שנע בין 7 חודשים ועד מאסר מאחורי סורג ובריח למשך 24 חודשים, פסילה בפועל בין 6 חודשים ל 24 חודשים, וכן מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.
ר' 42946-08-11 הנ"ל בו היה מדובר בעבירה שניה של נהיגה כבלתי מורשה. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי ביהמ"ש לתעבורה: "הרחיק לכת בקולת העונש בשעה שגזר על הנאשם עבודות שירות בלבד".
ב- רע"פ 4477/11 אלי נחמן נ' מדינת ישראל, בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, על בסיס הודאתו, בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון בתוקף, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, ללא פוליסת ביטוח וללא רישיון רכב. המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון, בו סוכם כי יוטל עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה ופסילה בפועל למשך 18 חודשים.
בית המשפט לתעבורה דחה את הסדר הטיעון והטיל על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, על החלטת בית המשפט לתעבורה שלא לקבל את הסדר הטיעון, וקבע כי במקרה דנן הסטייה של העונש המוסכם מן העונש הראוי הצדיקה את דחיית ההסדר, על אף ערכם המוסף הידוע של הסדרי טיעון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.