מדינת ישראל נ' אצור(עציר)

הכרעת דין

כמצוות הוראות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיע, בפתח הכרעת הדין, כי החלטתי לזכות את הנאשם.

א.רקע כללי:

הנאשם הואשם בביצוע העבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי הוראות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ואיומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 2.7.13, בשעה 04:00 לערך, בחניון ברח' הרצוג פינת רח' ישעיה בבני ברק (בכתב האישום נכתב בטעות בתל אביב; להלן – החניון), פגש מר אריאל גרנט (להלן – המתלונן) בנאשם. הנאשם והמתלונן – שביניהם התקיימה היכרות מוקדמת – החליטו לשבת יחדיו בחניון. או אז, על רקע מחלוקת שהתפתחה בין השניים, איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו שידקור אותו. לאחר מכן הרים הנאשם שבר זכוכית וניסה לפצוע את המתלונן בבטנו. המתלונן הצליח להדוף את הנאשם בכך שבלם את הדקירה באמצעות יד שמאל. הנאשם פצע אפוא את המתלונן בידו השמאלית, ולמתלונן נגרם פצע באמה בצורת משולש, עד תת העור.

עוד נטען בעובדות כתב האישום כי במהלך האירוע האמור איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, במטרה להפחידו או להקניטו, בכך שאמר לו "אם תלך למשטרה אני אדקור אותך ואדאג שיחסלו אותך".

בתשובתו לאישום כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. הנאשם הוסיף וטען כי ביום האירוע הוא אמנם פגש במתלונן, יחד עם אדם נוסף, מר אוריאל סקירה. ואולם, בטרם אירוע הדקירה הנטען נפרדו דרכיהם של הנאשם והמתלונן. באותה העת היה מצבו הרפואי של המתלונן תקין לחלוטין ותלונתו של המתלונן – כך לטענת הנאשם – הינה תלונת שווא.

ב.פרשת התביעה:

מטעם המאשימה העידו המתלונן ושני שוטרים. כמו כן הוגשו בהסכמה מספר מסמכים, ובהם הודעתו של מר סקירה (ת/8), לוח צילומים (ת/9) ותעודה רפואית אודות הטיפול במתלונן (ת/10).

במסגרת חקירתו הנגדית של המתלונן הוגשה הודעתו במשטרה מיום 2.7.13 (נ/2), בה מופיעה גרסתו המלאה הראשונה של המתלונן. בהודעתו זו תיאר המתלונן את מהלך האירוע כלהלן:

אחרי שחזרתי מתל אביב לבית שלי ברבי עקיבא ראיתי את אריאל אצור ברחוב הרצוג, לא ראיתי אותו כמעט חצי שנה והוא אמר לי בוא נשב סתם. הלכתי איתו והיה איתו עוד חבר שאני לא יודע איך קוראים לו... אני חושב אוריאל קוראים לו (מר סקירה – ש.א.). נסענו לפ"ת ברכב של החבר אוריאל... נסענו לפ"ת איפה שפארק בלינסון מאחורי הקניון הגדול, זה היה סגור אז חזרנו לכיוון בני ברק. אוריאל הלך ולא נשאר איתנו אז נשארתי עם אצור בסביבות 02:00 ובשעה הזו נסענו לתל אביב במונית שירות עד לאזור מגדל האופרה, ושם הוא קנה נייס גיא או מה שהוא מעשן. הוא קנה את זה מאחד החנויות שם ואז חזרנו חזרה שוב במונית שירות אבל מהתחנה המרכזית שאליה הגענו ברגל.

הגענו לבני ברק באזור מכון מור, הוא בא ואמר שהוא רוצה לעשן. אמרתי לו תעשן לבד יש לי יום ארוך מחר, הוא אמר לי 5 דק' נשב אז ישבנו ואמרתי לו שאני לא אלווה אותך הביתה. הוא אמר תשב איתי וזהו. הוא ישב לעשן, הוא הכין כמה סיגריות ואחת הסיגריות נשפכה והוא האשים אותי ואמר לי אתה שפכת ועכשיו אתה תשלם לי 20 ₪. אמרתי לו שלא שפכתי והוא התחיל לדחוף אותי ואמר לי שאני אדקור אותך. היו שם זכוכיות על הרצפה הוא הרים אחת וניסה לדקור אותי בבטן. הייתי במרחק חצי מטר ממנו והצלחתי לבלום עם יד שמאל את הדקירה ונדקרתי בעקבות זאת ביד שמאל... (ר' נ/2, עמ' 1 שורה 2 ואילך).

בהמשך הדברים, כשנשאל המתלונן אם הנאשם ניסה לרדוף אחריו, הוא השיב שהנאשם "פחד כי הייתי באמצע הרחוב" (נ/2, עמ' 2 שורה 3). עם זאת, הנאשם הוסיף וטען כי האירוע היה "בחניה בקומה השניה מול החנות מכולת ברח' הרצוג פינת ישעיהו" (שם, שורה 5), כשהוא והנאשם יושבים שם לבדם (שם, שורה 18). עוד יש לציין, כי כשנשאל הנאשם מדוע אחרי חצי שנה שלא ראה את הנאשם הוא התיישב לעשן עמו סמים, הוא השיב: "זה נייס גיא והוא עישן ולא אני" (שם, שורה 16).

בהסכמת הצדדים הוגש דו"ח הפעולה שערך רס"ל יהודה סגל, השוטר אשר קיבל את תלונת המתלונן (ר' ת/6), בו צוין כלהלן:

כאשר הנני מוצב ביומן... הגיע בחור שתיאורו (המתלונן – ש.א.)... כאשר אוחז עם יד ימינו את אמת יד שמאל ונראה נאנח מכאבים. שאלתי את הנ"ל מה קרה הנ"ל מסר לי כאשר ישב עם חברו בשם אריאל (א)צור ברח' הרצוג פ. ישעיהו ב"ב בחנייה העליונה... כאשר אריאל (א)צור מעשן ג'וינט, התנהל ויכוח בין השניים כאשר במהלכו התפזר חומר הג'וינט של אריאל אצור ברצפה. הנ"ל מסר לחברו... שעליו לשלם על החומר שנשפך. כאשר זה סירב, החשוד לקח חתיכת זכוכית שהייתה במקום לטענת המודיע ודקר אותו ואמת יד שמאל ולאחר מכן ניסה בשנית לדקור אותו זה הדף אותו ולאחר מכן נמלט מהמקום... לציין כי המודיע הראה לי את פצע הדקירה בצד שמאל אשר נוזל מן המקום דם והחתך ארוך והמודיע אוחז בחוזקה בפצע על מנת למנוע איבוד דם... לציין כי לא נראה סימני אלימות נוספים על המודיע....

בעדותו הראשית לפניי חזר המתלונן על עיקרי הדברים שציין בהודעתו הנ"ל נ/2, הגם שטען כי עובר לאירוע "חזרתי מהעבודה שעבדתי" (ר' בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 27). המתלונן תיאר את ההיכרות המוקדמת שבינו לבין הנאשם, אשר כללה לימודים באותו בית הספר. המתלונן הוסיף וציין כי כמחצית השנה לפני האירוע חשד שהנאשם גנב לו טלפון נייד, אותו בא המתלונן להטעין בכולל של אביו של הנאשם. המתלונן הגיש בעניין תלונה במשטרה, שבסופו של דבר נגנזה בשל היעדר ראיות מספיקות (ר' בפרוטוקול, עמ' 13-12; להלן גם – סיפור הטלפון הנייד).

לא למותר לציין, כבר בשלב זה, כי בחקירתו הנגדית מסר המתלונן גרסה מעורפלת ומלאת סתירות בכל הקשור למעשיו עובר לאירוע הדקירה הנטען. כאמור, בהודעתו נ/2 דיבר המתלונן על כך שחזר מתל אביב, בעוד שבתחילת חקירתו הראשית טען שחזר מעבודתו. בחקירתו הנגדית ציין, כי מקום העבודה הוא בבני ברק, הגם שבאותה נשימה טען ש"אחרי זה" חזר מתל אביב (ר' בפרוטוקול, עמ' 10 שורה 24). במקום אחר טען המתלונן, כי באותו יום כלל לא עבד (שם, עמ' 15 שורה 10), אלא "סתם הסתובבתי, הייתי גם בים" (שם, שורה 16) ואף היה לדבריו אצל ידידה בשם יסמין, שכנראה יכולה לאשר את גרסתו אך מתגוררת בתל אביב בכתובת שאינה ידועה למתלונן (ר' בעמ' 15).

באשר למעשיו לאחר אירוע הדקירה הנטען, מסר המתלונן – בחקירתו הנגדית – כלהלן:

ש.אני אומרת לך שתחנת המשטרה נמצאת במרחק כק"מ וחצי מהאזור שבו אתה אומר שהיה האירוע?

ת.נכון.