מדינת ישראל נ' אלקרינאוי(עציר)

החלטה

1.בתאריך 5/12/12 הורתי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדמות מעצר בית בכתובת הוריו ברהט ותחת פיקוחם, לצד אזוק אלקטרוני וערבויות כספיות, וזאת על רקע כתב אישום שייחס לו לכאורה ביצוע עבירה של הצתה בכך שביום 20/11/12 סמוך לשעה 15:00, שילח אש במזיד בעצי היער הסמוכים לעיר רהט וכתוצאה ממעשיו נשרפו עצרים על פני שטח של דונם (להלן: "החלטת השחרור").

2.על החלטתי הוגש ערר על ידי המבקשת, שנתקבל, ונדון במסגרת בש"פ 8858/12, ביום 19.12.2012, בפני כבוד השופט ח' מלצר, תוך קביעת הדברים הבאים בפסקה 13:

"נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שתקופת המעצר לה עותרת המדינה בשלב זה הינה מובלת, אני קובע כדלקמן:

א) שירות המבחן יגיש עד לתאריך 31.12.2012 תסקיר בנוגע לחלופת המעצר אותה קבע בית המשפט המחוזי הנכבד.

ב) מכוח סמכותי לפי סעיף 16(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991, אני מורה כי תיערך למשיב בדיקה פסיכיאטרית, שלא בתנאי אשפוז, אשר בה תוערך מסוכנותו לעצמו ולסביבתו.

ג) לאחר שיתקבלו הנתונים כאמור בסעיפים (א(-(ב) לעיל, יקיים בית המשפט המחוזי הנכבד עיון מחדש בהחלטתו. בתום הדיון, יקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, תוך שייתן דעתו לתסקיר שירות המבחן ולחוות הדעת הפסיכיאטרית, ולמצבו הבריאותי הכולל של המשיב נוכח האמור בפיסקה 7 שלעיל, האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופת מעצר – בין אם בחלופת המעצר שקבע בהחלטתו, מושא הערר שבפני, בין אם באמצעות הידוקה, ובין בדרך אחרת כלשהי."

3.חוות דעת פסיכיאטרית מיום 21.01.2013

נקבע על ידי הפסיכיאטר המחוזי, כי המשיב אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית. כעת מצוי בהכרה מלאה, ללא סימנים פסיכוטיים בחשיבה ובתפיסה. ללא סימנים של דיכאון מגו'רי או מניה. כשיר לעמוד לדין כעת.

4.תסקיר שירות המבחן מיום 06.01.2013

מהתסקיר עולה, שהמשיב בן 33, גרוש, נמנה למשפחה מרובת ילדים. מוכר למערכת הרווחה בעיר רהט מזה שנים רבות על רקע מצוקה נפשית וכלכלית, התנהגות אלימה חוזרת כלפי סביבתו ושימוש בסמים. בעבר הופנה לאבחון של השירות לוועדה לאבחון האדם המפגר ונמצא, כי אינו סובל מפיגור שכלי. מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים בעבר, בשל אלימות על רקע שימוש בסמים. קיבל בעבר טיפול תרופתי הרגעתי, אך לא התמיד בנטילת התרופות.

התרשמות שירות המבחן – השירות מתרשם מאדם בעל יכולת קוגניטיבית נמוכה, חלש, קונקרטי בהתייחסות לעצמו ולסיטואציה בה מצוי. עוד מתרשם השירות מאדם פאסיבי באופן ניהול חייו, נוטה להישען על סביבתו למילוי צרכיו השונים, בעל סף גירוי ותסכול נמוך, בלתי צפוי בהתנהגותו, נוטה להתנהג באלימות ובאימפולסיבית כלפי סביבתו, בעיקר מול בני משפחתו. מתקשה להציב גבולות פנימיים להתנהגותו ולעמוד בגבולות חיצוניים.

הערכת סיכון – להערכת השירות, במכלול השיקולים קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה כלפי סביבתו.

חלופת המעצר שנבחנה – בפני השירות הציע המשיב חלופת מעצר בדמות מעצר בית בבית אמו בפיקוחה ובפיקוח אחיו אחמד, בן 31. השירות נפגש עם הערבים והתרשם מאנשים נורמטיביים, המבינים את הנדרש מהם כגורם חלופה עבור המשיב. עוד התרשם השירות מהיותם אנשים אחראיים, ומגויסים להוות גורם מפקח עבור המשיב. יחד עם זאת, השירות מעריך, כי המשיב יתקשה לשהות בתנאים מגבילים לאורך זמן ולקבל את סמכות הערבים כלפיו, ועל כן נמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופה זו.

5.תסקיר משלים מיום 10.03.2013

במסגרת תסקיר זה, נדרש שירות המבחן לבחון חלופת מעצר טיפולית לגמילה מסמים. מהתסקיר עולה, ששירות המבחן עמד בקשר עם בני משפחתו של המשיב, וכן עם הקהילה הטיפולית "אלפתאם", ולאחר ביצוע כלל הבדיקות הרלוונטיות, לרבות ראיון קבלה, נמצא המשיב מתאים לקליטה בקהילה הטיפולית החל מיום 25.04.2013.

שירות המבחן בתסקיר האחרון מיום 22.04.2013, ממליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר הטיפולית – בקהילה הטיפולית "אלפתאם" במועד הנ"ל, וכן ממליץ על העמדת המשיב בפיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים.

6.ב"כ המשיב עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן. עוד נטען, כי בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע, כי המשיב זקוק לתהליך מבוקר של גמילה מסמים. עוד נטען, כי בית המשפט העליון בהחלטתו, לא סתם את הגולל על בחינת אפיק טיפולי בכפוף לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. עוד נטען, כי המשיב שהה במעצר קרוב לשישה חודשים, בעודו ממתין להליכי קבלתו למסגרת טיפולית התואמת את צרכיו.

7.ב"כ המבקשת מנגד, עתר לדחות את המלצת שירות המבחן ולהותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים, בשים לב לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, הנלמדת ממעשיו וכן מעברו הפלילי. באשר לחלופה הטיפולית נטען, כי מדובר ברצון מגמתי כדי להשתחרר, בשים לב, כי בעבר לא הביע המשיב בפני שירות המבחן נזקקות להתערבות טיפולית. עוד נטען, כי שירות המבחן בתסקירים הקודמים, הביע ספק אם המשיב יצליח בטיפול.

8.לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בכלל התסקירים שגובשו בעניינו של המשיב, וכן בחוות הדעת הפסיכיאטרית, וכן הנחיתי את עצמי על פי האמור בהחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 8858/12, שניתנה בעניינו של המשיב, פיסקה 13, שוכנעתי, שיש בחלופה הטיפולית שנבחנה על ידי שירות המבחן, כדי להשיג את תכלית המעצר – מדובר בחלופה טיפולית במסגרת קהילת "אלפתאם", מסגרת סגורה, מפוקחת, התואמת את צרכיו של המשיב, ובעיקר להליך מבוקר של גמילה מסמים, שלשיטת הפסיכיאטר המחוזי המשיב זקוק לו מאוד. גם שירות המבחן ממליץ לשלב את המשיב בחלוף שישה חודשים מהיותו במעצר, חרף הספקות בתסקיר הראשוני מיום 10.01.2013, בדבר קשייו של המשיב לשהות לאורך זמן בתנאים מגבילים (הדברים נאמרו ביחס לשחרור לחלופה בבית הוריו, ובתסקיר מיום 18.01.2013, הערכת השירות, כי המשיב יתקשה להתמיד בתהליך טיפולי בקהילה סגורה – המשיב ציין, כי מודע לקשיים, אך מעונין בכל זאת להשתלב במסגרת זו).