גזר דין
רקע:
הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיוע לסחיטה בכח, לפי סעיף 427 (א) רישא + סעיף 31 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וסיוע לסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא + סעיף 31 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11/3/2012 נגשו הנאשמים לביתו של המתלונן, על מנת לגבות סך של 3,500 ₪ אותו חב המתלונן לנאשם מס' 1. לאחר שהשלושה נכנסו לדירת המתלונן הכה נאשם מס' 1 את המתלונן בפניו ואיים עליו שיחתוך אותו, תוך כדי שהוא אוחז סכין בידו.
הנאשם סייע לנאשם מס' 1 במעשי הסחיטה בכוח והסחיטה באיומים.
דינם של נאשמים 1 ו-2 נגזר, על פי הסדר טיעון, לעונשי מאסר בפועל למשך 6 חודשים ו-5 חודשים, בהתאמה, ולעונש מאסר מותנה. נגד נאשם מס' 1 הופעל, בנוסף, עונש מאסר מותנה למשך 4 חודשים, מהם 2 חודשי מאסר בחופף ושני חודשי מאסר במצטבר.
עוד במסגרת הסדר הטיעון, צירף הנאשם אישום נוסף שהוגש נגדו במסגרת ת"פ 32191-04-12 של בית משפט זה. לנוכח צירוף האישום הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של חבלה ברכב במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק , הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק והחזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק.
על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 9/4/2012 שהה הנאשם יחד עם אחרים בגן ציבורי בירושלים. בסמוך לשעה 2:30 בלילה הגיעו למקום שוטרות בשל קריאה הנוגעת להפרעה למנוחתם של תושבי האזור. לאחר דין ודברים בין השוטרות לבין חברו של הנאשם, ניגש הנאשם לניידת המשטרה ששימשה את השוטרות, ודקר באמצעות סכין את ארבעת גלגלי הניידת. כתוצאה ממעשיו של הנאשם יצא האוויר מכל ארבעת הגלגלים של הניידת.
טיעונים לעונש:
המאשימה טענה כי מתחם העונש הראוי בעבירות נשוא אישום זה נע בין 4 חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל.
תוך הפנייה לעונשי המאסר שהוטלו על שני הנאשמים האחרים בתיק זה, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל המצוי במרכזו של המתחם.
המאשימה ציינה כי עבירות הסחיטה בכוח ובאיומים הינן עבירות נפוצות וקשות לחשיפה, בשל חששם של הקורבנות לפנות לרשויות, וטענה כי פסיקת בתי המשפט קבעה לא אחת כי יש להחמיר את הענישה בעבירות אלו.
המאשימה הוסיפה כי באירוע דנן הנאשם התלווה לנאשם מס' 1 ושימש כבריון, כדי להטיל אימה על המתלונן. לשיטתה, עצם נוכחותו של הנאשם במקום קידמה את המטרה של הפחדת המתלונן על מנת לגבות את חובו של המתלונן לנאשם מס' 1.
בהתייחס לאישום הנוסף שצירף הנאשם טענה המאשימה כי מדובר במעשים חמורים ובתופעה שנעשית שכיחה.
המאשימה הפנתה לכך שנאשם עשה שימוש בסכין שברשותו על מנת לחבל בגלגלי הרכב המשטרתי. לטענתה, הנאשם ביצע את מעשה העבירה במטרה לשבש את עבודת השוטרים שנכחו במקום.
המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם למעשה עבירה זה נע בין 4 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.
המאשימה התייחסה, כשיקולים לקולא, להודאתו של הנאשם, להליך הטיפולי אותו עבר בקהילות "מלכישוע" ו- "רטורנו" ולשאיפתו של הנאשם לשנות את אורח חייו.
מנגד הפנתה המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם הכולל עבירות רכוש, אלימות ואיומים, בגינן ריצה 15 חודשי מאסר בפועל.
לבסוף, בהפנותה לתיקון 113 לחוק העונשין, הדגישה המאשימה כי על העונש להלום את מעשה העבירה, וטענה כי אין לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם. לטענת המאשימה, הנאשם לא עבר שינוי דרסטי, ברח בשתי הזדמנויות מהקהילה הטיפולית "מלכישוע", הפסיק על דעת עצמו את שהותו בהוסטל, והחל לעבוד עוד בטרם קיבל את אישור בית המשפט.
ב"כ הנאשם ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ נרחב לצד מאסר על תנאי וצו מבחן. לטענתה, הנאשם עשה כברת דרך ארוכה בהליך שיקומו, אך ההליך טרם הסתיים. לפיכך, ישנה חשיבות להעמדת הנאשם במבחן. בנוסף, טענה ב"כ הנאשם, סטייה מהמלצת שירות המבחן תפגע ברכיב התעסוקתי, שכן כאסיר משוחרר הוא מתקשה ממילא למצוא עבודה.