מדינת ישראל נ' אלסאנע(עציר) ואח'

החלטה

1.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום אשר מייחס להם עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בקשר לאירוע מיום 07/10/10 במהלכו איים הנאשם 1 בכך שאמר שיעשה לרכז המודיעין "אכבר פרנציפ" וכאשר נשאל למה הכוונה, השיב: "אני מדבר על כל הכיוונים". בסמוך לכך, המשיב 2 אמר: "אני יודע איפה אודי גר אני אלך לאשתו ולילדים שלו אני אעשה להם חיפוש בבית ואני אראה להם מה זה".

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים, אם כי במהלך הדיון, נאותה המבקשת לצמצם את הבקשה להמשך תנאי השחרור של מעצר בית מלא.

3.ראשית, באשר לטיבן של העבירות, אין דעתי כדעתם של הסנגורים המלומדים. הדברים שנאמרו בקונוטציה שבה נאמרו ובהקשר שבו נאמרו לשוטרים כלפי רכז המודיעין, ללא ספק מהווים בגדר איום. בית המשפט העליון קבע כי לעתים ביטוי שעל פניו איננו איום, עשוי להוות איום בנסיבות העניין ועל כן יש לבחון את כל הנסיבות שאפפו את מסירת הביטוי ואת הנסיבות בהן הוא נקלט כדי להגיע למסר שהיה גלום בביטוי אם אכן מדובר בכוונה לאיים (רע"פ 2038/04 שמואל לם נגד מדינת ישראל).

4.לפיכך, נראה לי כי הדברים המפורטים בכתב האישום ללא ספק נאמרו בכוונה להפחיד או להטיל מורא, ולכן יש בהם בגדר איום ותמים דעים אני עם ב"כ המבקשת כי באיום כלפי איש משטרה ישנה חומרה מיוחדת כפי שקבע כב' השופט כהן בביהמ"ש המחוזי בחיפה בב"ש 2064/08.

5.שנית, באשר לעילת המעצר, אין צורך לשוב ולומר כי עבירת איומים כשלעצמה איננה מקימה עילת מעצר סטטוטורית ולא בכדי. עבירת האיומים, מעצם טיבה, היא עבירת פוטנציאל כאשר למעשה מדובר בפוטנציאל לביצוע אלימות או פעולה אחרת כלפי המאוים, כאשר במקרה זה, קבע המחוקק כי עצם האיום כשלעצמו מהווה עבירה פלילית. לפיכך, קבעה ההלכה הפסוקה לא פעם כי איום כשלעצמו איננו מקים עילת מעצר, אם כי קיימות נסיבות בהן יכולה עבירת איומים להקים עילת מסוכנות (ראה למשל בש"פ 6232/04 אברג'יל נגד מדינת ישראל, בש"פ 10534/04 מודזגברשוילי נגד מדינת ישראל).

6.בענייננו, מדובר בשני משיבים שאין בעברם עבירות אלימות, ואף לא עבירות איומים. נכון הוא שלמשיב 2 ישנו מאסר על תנאי בר הפעלה, אולם מדובר בתנאי בגין עבירות רכוש שנוסח בהרחבה רבה על כל עבירת עוון. עוד יצוין כי בניגוד לפסק הדין בעניין סועאד שהומצא ע"י המבקשת, בענייננו, מדובר באמירה חד פעמית ולא באיומים חוזרים ונשנים כמו בעניין סועאד.

7.עוד יצוין כי לנוכח טיבה של עבירת האיומים, כאשר מדובר באיומים על שוטר, ובמקרה זה, על רכז מודיעין, הרי שאכן ישנה חומרה מיוחדת באיום שמצדיקה החמרה בענישה, אולם דווקא כאשר מדובר בבחינת המסוכנות, הרי שהחשש שהפוטנציאל יהפוך לפגיעה בשוטר, נראה כי חשש זה הינו נמוך יותר מאשר בעבירות איומים אחרות.

8.אשר על כן, אני קובע כי לא מתקיימת בעניין הנדון עילת מעצר ולפיכך יש להורות על שחרורם של המשיבים בתנאים אשר יבטיחו רק את התייצבותם לכל הליך משפטי בעניינם.

בעניין זה, נראה לי כי בנסיבות העניין, די בחתימת ערבות עצמית וערבות צד ג' שתיחתם ע"י אביהם ע"ס 10,000 ₪ כל אחת מהן.

אביהם של המשיבים יהיה רשאי לחתום בתוך 24 שעות.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ג' חשון תשע"א, 11/10/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

החלטה

בנוסח סעיף 55 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו – 1996, נקבע כי ניתן להשהות את ביצוע השחרור לגבי "אדם שהיה במעצר בעת מתן ההחלטה".

בענייננו, מדובר במשיבים אשר היו משוחררים בעת ההחלטה ולכן לא נראה לי כי על פי נוסח הסעיף ניתן לבקש את עיכוב הביצוע, ובנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום ג' חשון תשע"א, 11/10/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר