מדינת ישראל נ' אלמלח

החלטה

בפני בקשת המבקש (להלן: "הנאשם") לתיקון פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 3/1/11.

בבקשה טוען הנאשם, כי הוא מבקש לתקן את הפרוטוקול ומסתמך בענין זה על הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט. הוא טוען, כי הוא ביקש להגיש תמונות שצילם במקום האירוע, אך לדבריו, הדבר לא צוין בפרוטוקול. כמו כן, נטען כי בעמ' 2 לפרוטוקול בשורה 14, אמר הנאשם, כי הוא מוכן להיבדק בפוליגרף על מנת להראות שהשוטר משקר והוא דובר אמת, ובעמ' 5 לפרוטוקול בשורה 3, אמר הנאשם – לאחר המילים: "יש לי גם טלפון בהיר בצבע כסוף" – גם את המילים: "אבל הוא לא שמיש". הנאשם מבקש לתקן את הפרוטוקול ולהוסיף את ההשמטות הללו – כך כלשונו.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה. בתגובה מפורטת לבקשה עומדת ב"כ המאשימה על כך שהמנין החוקי להגשת הבקשה חלף לאור הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט הקובעים תקופה של 21 יום לצורך הגשת הבקשה. עוד נטען, כי לא בכדי הוגשה בקשה זו זמן רב לאחר מועד הדיון, ואם אכן הפרוטוקול לא שיקף נאמנה את הדיון, כפי שטוען הנאשם, היה עליו להגיש את הבקשה סמוך לאחר שנמסר לו הפרוטוקול בתום הדיון, ולא כעבור כחודש מאז שנמסר לו. לגופו של ענין סבורה ב"כ המאשימה שאין ממש בטענות הנאשם. בכל הנוגע לתמונות היא מציינת, כי אם אכן היה הנאשם מבקש להגישן, היא הייתה מתנגדת לכך וביהמ"ש היה נדרש להכריע בכך, דבר שהיה מתועד בפרוטוקול. באשר לאמירות האחרות של הנאשם טוענת ב"כ המאשימה כי היא לא יכולה לזכור באם הן נאמרו, בשל דיונים רבים בהם השתתפה מאז ועד לתגובתה, אך עם זאת, הוסיפה והדגישה בית המשפט ערך פרוטוקול המשקף את כל הנאמר בו וכל אשר התרחש במשפט.

לאחר העיון בבקשה, בתגובת המאשימה ובפרוטוקול בית המשפט, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

סדר הדברים הכרנולוגי חשוב לעניננו והוא כדלקמן:

ביום 3/1/12 נשמעו הראיות בשני התיקים שבכותר.

בו ביום (3/1/12) ניתנה הכרעת דין בהעדר הצדדים אשר הומצאה להם בדואר רשום.

ביום 26/1/12 הוגשה הבקשה דנן.

ראשית, הערה כללית, לאור טענות הצדדים והסתמכותם בטענותיהם על הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

שני הצדדים שוגים כאשר הם מפנים להוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט כמקור הנורמטיבי להיזקקות לבקשה דנן, בעוד ההוראה הנכונה היא הוראת סעיף 137 לחסד"פ. סעיף 81 האמור מדבר על תיקון "פסק דין" או "החלטה אחרת", בעוד הוראת סעיף 137 לחסד"פ, הינה הוראה ספציפית, המתייחסת לתיקון פרוטוקול שנוהל במשפט פלילי, ומאפשרת לבית המשפט "לתקן רישום בפרוטוקול כדי להעמידו על דיוקו". אין הוראה זו נוקבת סד זמנים לענין הגשת בקשה לתיקון פרוטוקול, אך היא מוגבלת בזמן, וקובעת כי היזקקות לבקשה לתיקון פרוטוקול, אפשרית גם לאחר מתן פסק דין, אך כל עוד לא עברה התקופה לערעור עליו.

שנית - ולגוף ההכרעה - אין בידי לקבל את הבקשה. הגם שאין סד זמנים להגשת הבקשה, הרי ברור כי השיהוי בהגשתה הינה שיקול חשוב שעל בית המשפט לקחת אותו בחשבון. כאן הצטרפו להם שני נתונים חשובים המובילים לדחיית הבקשה.

הבקשה הוגשה רק בחלוף מעל שלושה שבועות מאז שהתקיים הדיון. בנוסף, ואולי חשוב יותר, לאחר שניתנה הכרעת דין על יסוד טענות הנאשם וגרסתו. השיהוי הניכר, כשהוא מצטרף לעובדה שרק לאחר שהנאשם ידע מהי התוצאה המשפטית מבחינתו (נמצא אשם), וכיצד בית המשפט התייחס ובחן את גרסתו, הם שמכריעים את הכף, ומלמדים כי אין לקבל בקשה זו, אשר תכליתה אינה העמדת דברים על דיוקם, אלא תכליתה, ככל הנראה, לשרת את טיעוניי הנאשם בערכאת הערעור, וזה אינו הרציונל הניצב בבסיס הוראת סעיף 137 לחסד"פ.

הנאשם קיבל לידיו את פרוטוקול הדיון מיד לכשהסתיים אך מילא את פיו מים במשך שלושה שבועות, לא היתה לו כל השגה על הנאמר בו, והנה משעה שקיבל את הכרעת הדין שנשלחה אליו ביום 4/1/12, טען לפתע, שבפרוטוקול הדיון "נפלו השמטות". יודגש, כי הנאשם לא מנמק באופן כלשהו את דבר השתהותו בהגשת הבקשה, מתי "גילה" את מה שהוא מכנה "השמטות".

נימוקיי ב"כ המאשימה בסעיפים 3 ו- 4 לתגובתה מקובלים על בית המשפט במלואם, ובנסיבות שפירטתי כאמור, אין בידי לקבל את טענות הנאשם, מה גם שב"כ המאשימה עומדת על כך שכל הדברים תועדו ונרשמו והפרוטוקול משקף נאמנה את שהתרחש בדיון.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.