גזר דין
1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והעלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק.
2.הנאשם יליד 1987 ובעברו שתי הרשעות בעבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ורכוש.
הנאשם ריצה תקופות מאסר בנות 18 ו-22 חודשים. תלויים ועומדים כנגד הנאשם שני מאסרים מותנים ברי הפעלה בני 18 ו-3 חודשים.
3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 17.9.11 במועדון בעיר ראשל"צ, דחף המתלונן את הנאשם. בתגובה, יצא הנאשם מהמועדון, חזר למקום כשבידו בקבוק בירה והחל להכות באמצעותו את המתלונן. כתוצאה ממעשי הנאשם, נפל המתלונן ונגרמו לו נפיחויות במצחו ומעל גשר אפו, המטומה מתחת לעינו השמאלית וכן דימום באפו. הנאשם הוסיף ואמר למתלונן: "אני צריך להרוג אותך".
משהובא הנאשם לתחנת המשטרה, גידף את החוקר באומרו: "שם זין, יא בן שרמוטה, יא בן זונה תגיד לי". גם כשהועבר הנאשם לחדר חקירות אחר, הכה בחוזקה על שולחן החוקר מספר פעמים, התקרב אל החוקר בעודו צועק לעברו: "יא בן שרמוטה". בהמשך, התבקש הנאשם על-ידי שוטר להירגע ואז אמר לו הנאשם: "סתום את הפה שלך, תביא גם בלשים לפה" ובעודו מכה בעוצמה רבה בשולחן, אמר: "יא בן זונה..אה?! אה?!...יא בן זונה".
בהמשך ובמהלך חקירתו קם הנאשם מכיסאו והתקרב לעבר החוקר בעודו מכה בשולחן ומאיים בתנועות גופו על החוקר. בהמשך אמר הנאשם לשוטר: "שתוק... יא בן זונה- גם אתה בן זונה" ולחוקר אמר: "בן שרמוטה, יא חוקר מזדיין טמבל, אתה לא צריך לבוא אלי בחיים... יא מסכן, יא חוקר עלוב... עם כיפה טמבל, מבייש את עצמך, מבייש את הכיפה שיש לך על הראש" ובעודו מתקרב אל החוקר אמר: "...פי, אם היה לי רוק בפה, הייתי יורק לך על הפרצוף, יא שרמוטה".
בהמשך, קם הנאשם מכיסאו מספר פעמים באופן פתאומי ומאיים לעבר השוטר ואמר לו: "יא בן שרמוטה... בוא... פחדן מסכן, חתיכת עלוב, יא בן זונה, מזדיין בתחת".
4.הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום והמאשימה עתרה ל-30 חודשי מאסר בפועל כרף ענישה עליון ומאסר מותנה, בעוד הסנגור עתר להסתפקות בהפעלת מאסר מותנה בן 18 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם.
5.ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת מעשיו של הנאשם, את עברו המכביד והרלוונטי ואת העובדה כי חלפו אך כשלושה חודשים מעת שחרור הנאשם ממאסרו האחרון ועד לביצוע מעשיו נשוא האישום דנן.
לגישת המאשימה, כובד המשקל בענישת הנאשם, צריך להינתן לחומרת מעשיו ולמיהות העושה עצמו. הודגש העדר הלימה בין מעשי המתלונן לבין תגובתו של הנאשם ובהעדר אפיק שיקומי או נימוקים מיוחדים לזכותו של הנאשם, עתרה המאשימה להענישו כדי הרף העליון של ההסדר, כפי שהוצג.
6.ב"כ הנאשם עתר להסתפקות בהפעלת המאסר המותנה בן 18 החודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם, בניכוי ימי מעצרו.
הסנגור הדגיש בטיעוניו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר בעברו משברים אישיים ומצוקה כלכלית. תואר רקע חייו של הנאשם שהינו בן למשפחת עולים מרובת ילדים וקשיים. הסנגור הפנה למות אחיו של הנאשם בתאונה קשה, לקושי במסוגלות הוריו, למצוקה כלכלית ולשבר עמוק בתא המשפחתי.
הנאשם שולב במסגרות חוץ ביתיות שלא נתנו מענה לצרכיו הייחודיים, ובד בבד החלה התמכרותו לסמים קלים ולאלכוהול כמצוי ברקע הסתבכויותיו בפלילים. נטען כי הנאשם מסרב לשתף פעולה עם יד ממסדית המושטת לו, משום העדר קרקע נוחה ליצירת יחסי אמון ותחושת אכזבה נמשכת מהממסד. עם זאת, הפנה הסנגור כי במסגרת מעצרו האחרון של הנאשם, חל שינוי כלשהו בתובנותיו וכעת הוא נוטל חלק מסוים בשיחות עם עו"ס בית המעצר ומנסה ליטול חלק פעיל בהליך שיקומי.
באשר לנסיבות המעשים, הדגיש הסנגור כי אלו נעדרו תכנון מוקדם מאת הנאשם ובקבוק הבירה ששימש לתקיפת המתלונן, היה בידו של הנאשם עובר למתקפה. הסנגור הדגיש את שכרותו של הנאשם במהלך אירועי האישום.
הסנגור הוסיף וטען בהרחבה, בתימוכין באסמכתאות, כי המאסר המותנה בן 18 החודשים כפי שהושת על הנאשם, אינו מידתי מאחר ועסקינן במסגרת של גזר דין שני לנאשם צעיר וב"נקודת פתיחה כואבת" שאינה עומדת בהנחיות ההלכה הפסוקה.
הסנגור הוסיף והדגיש את הודיית הנאשם שחסכה זמן שיפוטי יקר ושחזור הטראומה למתלונן ומשקפת הבעת חרטה כנה.
הסנגור סיכם בהפניה לתיקון המשמעותי שהוכנס בכתב האישום שנבע מקושי ראייתי לא מבוטל.
7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה ובאמצעות מכתב שהגיש, שסומן נ/1, טען כי מביע צערו על מעשיו שנבעו משכרותו. באשר למעשיו כלפי השוטרים טען הנאשם כי אלו דיברו אליו "לא יפה" ומאחר ונפגע הגיב בקללות וגם על כך הוא מצטער. הנאשם מודע לכך כי בהעדר שכרותו לא היה מגיע למצב הדברים כפי שארע וכיום במעצרו הוא חושב על מהלך הדברים ועל הסבל שגרם למשפחתו, שהגורם העיקרי לכך הוא צריכת האלכוהול שהרסה את חייו. הנאשם עתר כי בית המשפט ימליץ על השתלבותו בהליך גמילה מאלכוהול במסגרת בית המאסר וכדי הצלת חייו מאחר והוא מבקש להתחיל באורח חיים נורמטיבי עם שחרורו ממאסרו. הנאשם סיכם כי "לא יחזור על זה בחיים".
8.חומרת מעשיו של הנאשם מהווה את שיקול החובה העיקרי בעניינו.