מדינת ישראל נ' אלמוזנינו

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפני ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, אשר ניתן ביום 2/12/12 על ידי כב' השופט אבישי קאופמן בתת"ע 5480-01-11.

2.בית משפט לתעבורה החליט לסייג את עונש הפסילה בפועל שהטיל על המשיב כפי שיפורט בהמשך. על חלק זה של גזר הדין מופנה הערעור שבפני.

ההליך בבית משפט לתעבורה:

3.המשיב הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א הכל לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

4.בכתב האישום נטען כי ביום 1/1/11 בשעה 03:45 נמצא המשיב נוהג ברכב ונוסע לכיוון אזור התעשיה הצפוני של כביש 4 , ביציאה ממועדון כשבגופו נמצא ריכוז של 360 מק"ג אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

5.המשיב הוזמן לבית משפט לתעבורה ליום 4/4/11, אך לא התייצב. על כן, בית משפט לתעבורה דחה את הדיון והוציא נגדו צו הבאה. המשיב לא התייצב גם לדיון שנקבע ליום 6/11/11 על אף שזומן כדין, על כן החליט בית המשפט לתעבורה להרשיעו בדין בהעדרו, תוך שהוא קובע מועד חדש לטיעונים לעונש.

6.הדיונים בעניינו של המשיב נדחו מידי פעם (ראו סיכומי ב"כ המשיב בטיעוניה בפני), ובמהלך דיונים אלו הגיש המשיב בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדרו, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט לתעבורה.

7.בית משפט לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל על המשיב את העונשים הבאים:

4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, צו של"צ בהיקף 120 שעות שיבוצעו במשך שנה, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, בניכוי פסילה מנהלית וכן עונשים נוספים שאינני מוצא מקום לפרטם כאן, הואיל וערעור המדינה מופנה כנגד החלטת בית משפט לתעבורה לסייג את הפסילה.

8.בית משפט לתעבורה קבע כי הוא:

"מסייג את הפסילה כך שלאחר 10 חודשים הראשונים (לרבות תקפת הפסילה המנהלית), בהם תהיה הפסילה מלאה, תחול הפסילה ב-14 החודשים הנוספים החל בשעה 16:00 בכל יום שישי ועד לשעה 05:00 ביום א' וכן בשעות 23:00 עד 05:00 בימי השבוע האחרים. למען הסר ספק, הנהיגה תהיה אסורה על הנאשם החל ביום ו' בכל שבוע משעה 16:00 ועד לשעה 05:00 ביום ראשון, וכך בכל יום אחר בשבוע מהשעה 23:00 עד 05:00 למחרת".

כאמור, ערעור המדינה מופנה כנגד ההוראה הנ"ל של בית המשפט לתעבורה.

טענות הצדדים:

9.המערערת טוענת כי טעה בית המשפט לתעבורה כאשר סייג את עונש הפסילה, הואיל ובהוראתו זו הוא בעצמו רוקן מתוכן את משמעות העונש שהטיל. בית משפט לתעבורה בעצם אפשר למשיב לנהוג ברכב במהלך רוב שעות היום למרות שהוא החליט לפסול אותו מלנהוג ולקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים.

10.המערערת טענה כי ניתן לסייג פסילה בנסיבות מיוחדות בלבד וככאלה לא נמצאו בעניינו של המשיב. המערערת הפנתה לסעיף 36 לפקודת התעבורה. עוד טענה כי אין ביתר רכיבי גזר הדין כדי להרתיע את המשיב, בעיקר עקב סיוג עונש הפסילה.

11.המערערת טענה כי בית משפט לתעבורה טעה משנימק את החלטתו לסייג את עונש הפסילה ברמת אלכוהול הנמוכה יחסית, בעובדה שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה ושעברו מצביע על כך שהתנהלותו על הכביש בדרך כלל נורמטיבית ואינה מסכנת את הציבור. אין בנימוקים אלו כדי לענות על הדרישה לקיומן של נסיבות מיוחדות לשם סיוג הפסילה.

12.המערערת סבורה כי על פי סעיף 64(ב)(א)3 לפקודה הוגדר "שיכור" כמי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז גבוה ממה שקבע שר התחבורה וכי מי שנמצא עונה על הגדרת המונח "שיכור" על פי הפקודה, נוהג ברכב, דינו על פי סעיף 39(א) לפקודה פסילה שלא תפחת משנתיים.

בית המשפט לתעבורה סייג את עונש הפסילה המינימאלית שהטיל, בחלק ניכר מתקופת הפסילה ובדרך זו הוא רוקן, במו ידיו, את האפקטיביות של עונש זה.