אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלכמלאת(עציר) ואח'

מדינת ישראל נ' אלכמלאת(עציר) ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
40470-01-13
11/03/2013
בפני השופט:
נסר אבו טהה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
פאוזי אלכמלאת (עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, ניסיון לחבלה מחמירה, הפרעה לשוטר – לפי סעיף 275, חבלה במזיד ברכב – לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

2.כתב האישום עניינו בתמצית – באירוע שהתחיל בכך שלאחר שמוחסן אלכמלאת (להלן: "מוחסן") הגיע לביתו בסמוך לשעה 23:00 בשכונה 20 ברהט (להלן: "הבית"), שהוא בגילופין, והחל להשתולל בביתו, צעק, קילל ושבר תריסים באגרופיו. עקב כך הזעיקו אחותו ובתו של מוחסן את המשטרה. משהגיעו השוטרים סיטבון ומסאגנו, פנו למוחסן וניסו להרגיעו. בתגובה, מוחסן צעק וקילל את השוטר סיטבון: "תעוף מהבית שלי יא מניאק, תצא מפה יא מזדיין בתחת. זה הבית שלי, אין לך זכות להיות פה." בהמשך תקף מוחסן את סיטבון בכך שדחף אותו בחזה. עקב כך הודיע סיטבון למוחסן, כי הוא עצור בגין תקיפת שוטרים וגרימת נזק לרכוש. מוחסן בתגובה, המשיך לצעוק ולקלל את סיטבון והתנגד למעצרו. השוטר סיטבון אחז בזרועו של מוחסן והחל להובילו לכיוון הניידת. במקום החלו להתקהל אנשים והשוטר סיטבון הזעיק תגבורת במכשיר הקשר.

בהמשך למתואר לעיל, נטען, כי החלו להתגודד אנשים סביב הבית, ומוחסן צעק לעברם שירביצו לשוטר סיטבון "השרמוטה, שלא יצא מפה חי." בהמשך משהשוטר סיטבון עמד בסמוך לשער הבית, עומאר אלכמלאת (להלן: "עומאר"), יחד עם שני אנשים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה, התקרבו אליו, משכו את מוחסן מידיו, תוך שהם תוקפים את השוטר סיטבון, הבריחו את מוחסן והכניסו אותו לרכב של עומאר אשר חנה בסמוך, וזאת בכוונה להבריחו מהמקום. עוד נטען במעמד זה, כי אחד האנשים שזהותו אינה ידועה למאשימה, תקף את השוטר מסאגנו בעודו אוחז חפץ בידו. כמו כן, חבט באגרופו בפרצופו. משהצליח השוטר מסאגנו להפילו ארצה, אלא שאז קבוצת אנשים התנפלו על השוטר מסאגנו ותקפו אותו בבעיטות בבטנו ובראשו.

בהמשך למתואר לעיל ובשלב זה, הגיעה למקום תגבורת נוספת, ובהן השוטרים דימה דוידוב, אליהו דסטה, והקצין התורן רפ"ק אלי כהן. השוטרים סייעו לשוטר מסאגנו והדפו מעליו את התוקפים. בו זמנית, השוטר סיטבון אמר לשוטרים, כי מוחסן נמצא בתוך הרכב ועומד להימלט. השוטר סיטבון פתח את הדלת האחורית ובסיועם של השוטר דוידוב ורפ"ק אלי כהן, הצליחו להוציאו לאחר שהתגברו על התנגדותו באמצעות ריסוס גז פלפל לעבר פניו, וכך גם כלפי עומאר שישב במושב הנהג.

בהמשך נטען, כי במעמד המתואר לעיל, ניגש חמד אלכמלאת אל השוטר סיטבון, צעק לעברו "מי אתה בכלל שתיכנס לפה", ודחף אותו בחזהו. במקביל, שלושת המשיבים, יחד עם אנשים רבים שהתגודדו במקום, וזהותם אינה ידועה בבירור למאשימה (להלן: "ביחד התוקפים"), החלו לתקוף בצוותא חדא, את השוטרים שהיו במקום, בכך שזרקו לעברם "בלוקים", "אבנים גדולות", "מוטות ברזל" ו"מקלות עץ", והכל בכוונה לפגוע בשוטרים, להטיל בהם נכות או לגרום להם חבלות חמורות, או להתנגד למעצר.

עוד נטען, כי במעמד המתואר לעיל, אחת האבנים הגדולות פגעה בחוזקה בראשו של הקצין אלי כהן, באזור עין שמאל, והחל לדמם מראשו ובאזור העין, והתמוטט ארצה מעוצמת הפגיעה ואיבד באופן זמני את ראייתו. עוד נטען, כי במהלך האירוע, המשיב 1 זרק אבן לעבר השוטר דסטה אשר פגעה בגבו, יתר השוטרים ניסו להתחמק ממטר האבנים והמקלות מאחורי ניידות המשטרה, שגם הן ספגו אבנים. רק בשלב שהשוטרים שלפו אקדחים וירו יריות אזהרה באוויר, הצליחו השוטרים לפנות את הקצין הפצוע רפ"ק אלי כהן, לבית החולים, שם אושפז למשך מספר ימים כששבר מרוסק בפניו שבעקבותיה נזקק לניתוח גם לתיקון השבר בגג ארובת עין שמאל.

3.בהמשך להחלטתי מיום 07.02.2013, בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר, הוריתי בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחוק המעצרים, על קבלת תסקיר שיבחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב, וכן יבחן את רמת מסוכנותו ומסוגלות חלופה להציב גבולות להתנהגותו.

4.תסקיר כאמור התקבל, וממנו עולה, כי המשיב בן 25, נמנה למשפחה בת עשר נפשות, סיים תשע שנות לימוד, התגייס לצבא ושירת כשלוש שנים בצה"ל כלוחם. הוריו מתקיימים מקצבת אבטחת הכנסה. ריצה מאסרים בכלא צבאי על רקע עבירות משמעת. לדבריו, עם סיום שירותו הצבאי, השתלב בעבודות שיפוצים. עוד לדבריו, לאחר שירותו הצבאי גילה שהוא סובל מהפיטיטיס סי, אך אינו מקבל טיפול כלשהו.

התרשמות שירות המבחן – מתרשמים מבחור צעיר, בעל יכולת ווירבלית וקוגניטיבית תקינה, בעל יכולות מסוימות לתפקוד, כפי שבא לידי ביטוי במישור התעסוקתי והצבאי, התקשה לבחון עצמו באופן מעמיק ורגשי. עוד התרשם השירות מבחור סגור ומופנם אשר נוטה להתמודד עם קשייו באופן עצמאי ומתקשה לסמוך על סביבתו לשם קבלת עזרה בעת הצורך. עוד מתרשם השירות, מפער בין תיאורו את עצמו, תפקודו ויכולותיו לבין חומרת המעשים המיוחסים לו, דבר שהותיר רושם של עמדה קורבנית שבלטה. באשר לרמת המסוכנות – השירות מעריך כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד.

חלופת המעצר שנבחנה – בדמות מעצר בית בבית דודתו, הגב' סובחייה אלכמאלאת, בת 38, גרושה ואם לשתי בנות, מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה, מתגוררת ברחוב בלפור 23/4 בבאר שבע בפיקוחה וכן פיקוח אמו הגב' פארחאנה אבו בלאל, בת 55 (להלן -החלופה). שירות המבחן מתרשם מנכונותן ורצונן הכנה של הערבות לסייע למשיב, עוד מתרשם שירות המבחן מהדודה כאדם עצמאי ואסרטיבי, אשר מבינה את המשמעות של היותה כגורם ערב ומפקח. עוד להערכת שירות המבחן, יש ביכולתה של הדודה לשמש כגורם ערב עיקרי, כאשר אמו של המשיב תהווה גורם ערב משני. כל זאת בתנאי לעיבוי החלופה באיזוק אלקטרוני, ויהווה גבול חיצוני ברור עבור המשיב. לסיכום, שירות המבחן ממליץ על שחרורו של המשיב לחלופה שנבחנה על ידינו, לצד העמדת המשיב בפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים.

5.בפני התייצבה דודתו של המשיב, הגב' סובחייה אלכמלאת וחזרה על רצונה והסכמתה לשמש כחלופת מעצר עבור המשיב. עוד מסרה כי בנותיה, האחת בת 14 שנים והשניה בת 6 שנים. עוד מסרה כי הבת הגדולה מלווה בבוקר את הקטנה לגן הילדים. עוד מסרה כי בעבר שמשה חלופת מעצר עבור נאשם אחר ולא היו הפרות. עוד מסרה כי היא מסכימה למסור הפקדה כספית, היה והדבר יידרש על ידי בית המשפט.

6.ב"כ המשיב עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שנבחנה ונמצאה מתאימה, וזאת הן מהטעמים המצוינים בתסקיר שירות המבחן, והן בשל גילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, וכן ניהול אורח חיים נורמטיבי עובר למעצרו. עוד נטען כי המעצר אינו "מקדמה על חשבון העונש", ועל כן ראוי שבית המשפט ישחרר את המשיב לחלופה שנבחנה, הואיל ויש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

7.ב"כ המבקשת, מנגד, עתרה לדחות את המלצת שירות המבחן ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, שכן התנהגות המשיב ביחד עם האחרים הביאה לתקיפה האלימה והאכזרית של השוטרים ע"י אנשי השכונה, במהלכה השוטרים מצאו עצמם מותקפים ע"י אשר יידו בהם אבנים, מוטות ברזל ומקלות, וגרמו לפציעה הקשה של הקצין התורן שהגיע לזירה, רפ"ק אלי כהן. עוד עמד ב"כ המבקשת על חומרת האירוע של פריעת חוק, פגיעה במשטרת ישראל תוך סיכון ממשי לחיי השוטרים. המשיב נטל חלק באירוע הזה ובכך העיד על עצמו כאדם אשר אין מורא החוק ורשויות האכיפה עליו, וכמי שלא יהסס לפגוע באלימות בזולת. עוד עמד ב"כ המבקשת על כך שלחובת המשיב תלוי ועומד כתב אישום בגין החזקת סכין שלא כדין, בבית משפט השלום.

באשר לרמת מסוכנותו של המשיב, הפנה ב"כ המבקשת לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי שירות המבחן מתרשם מקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד.

באשר לחלופה – טען ב"כ המבקשת כי ביכולתה של הדודה והאם כדי לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מצד המשיב, בשים לב לאופי המעשים ולנסיבות ביצוען לכאורה. עוד נטען כי מדובר בחלופה משפחתית שיהיה קושי לתת בה אמון, היה ויהיו הפרות, מה גם שמדובר בדודה שהיא אם לשתי בנות וספק רב אם יש ביכולתה לשמש לאורך זמן כחלופה עבור המשיב.

ב"כ המבקשת הפנה לאסופה של פסיקה התומכת בגישתו – בש"פ 7171/00, בש"פ 748/13, שתמציתן "דינו של המיידה אבן בשוטרים להיעצר עד תום ההליכים", גם במקרים של נאשמים צעירים נעדרי עבר פלילי.

8.דיון והכרעה –

גם כשקיימות עילות מעצר כנגד המשיב, על בית המשפט לבדוק האם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו, כקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק וכך נאמר בפסיקה: "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו בין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21 (ב) לחוק המעצרים, מחייב שלא לעצור נאשם – על אף קיומה של עילת מעצר לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט וסיכון שלום הציבור – אם ניתן להסיר חששות אלו בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות. מדובר בבדיקה אינדיבידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על פי סוג העבירות המיוחסות לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב האישום, משמש גם כראייה עיקרית, שעל פיה בית המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. (ראה לעניין זה בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה)

עוד נקבע כי לעניין החובה לשקול חלופת מעצר גם בעבירות חמורות: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר... הבדיקה עליה לבחון האם מבטיחה את תכלית המעצר וכן ששאלת המסוכנות תיבחן לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה. דהיינו, בחינת שני הבטים: האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם מעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים ומעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או יחדיו. (ראה בש"פ 6700/04)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ