מדינת ישראל נ' אלאסד

החלטה

1.לפני בקשה לביטול גזר-דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 12.5.14, בהעדר התייצבות לדיון ההקראה אשר נקבע בעניינו.

2.המבקש הורשע בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום, לפיו נהג המבקש ביום 20.1.14 בשעה 9:50 בכביש 1 ק"מ 4 מדרום לצומת נחושה, בדרך שאינה עירונית, במהירות של 119 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 80 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

3.בגזר הדין הושת על המבקש קנס בסך של 750 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתם וכן פסילה מותנית למשך חודש לשנה.

4.לטענת המבקש, לא קיבל את ההזמנה לדיון ולא ידע על מועד הדיון אף שהוא עצמו ביקש להישפט על העבירה מושא כתב האישום. לטענתו, חרף דברי באת כח המשיבה בעת הדיון כי המבקש זומן כדין וחתם על ההזמנה לדיון, הרי שהוא מעולם לא חתם על קבלת הזמנה לדיון. המבקש הוסיף, כי ככל ויקבל את יומו "קיים סיכוי טוב להוכיח את טיעונו".

בתצהיר התומך בבקשה טען בנוסף, כי הוא מנהל תיבת דואר עצמאית דרכה הוא מקבל את דברי הדואר, אולם במקרה דנן לא נתקבלה ולא נחתמה כל הזמנה לדיון.

5.לתיק הוגשה תגובת המשיבה ובה נתבקש בית המשפט לקבוע הבקשה לדיון. המשיבה בחרה שלא לפרט בתגובתה את עמדתה לבקשה גופה ולטענות המבקש.

6.טרם הכרעה בבקשה, אפשרתי למבקש בהחלטתי מיום 10.6.14 להציג עותק מבקשתו להישפט- ועותק כאמור הוגש לתיק היום.

7.לאחר שבחנתי טענות המבקש בבקשתו ובתצהיר התומך וכן לאחר שעיינתי בבקשת המבקש להישפט ובהתאם לרע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 2.10.13) החלטתי לדון בבקשה שלא בנוכחות הצדדים.

דיון

8.בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ניתן להורות על ביטול פסק-דין אשר ניתן בהעדר, באם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון או באם אי ביטול פסק הדין יגרום עיוות דין לנאשם.

9.במקרה שלפני, יש לזכור, עתר המבקש אך לביטול גזר הדין.

10.ביחס לטענת המבקש בדבר אי המצאת ההזמנה לדיון, הרי שבחינת אישור המסירה הקיים בתיק (הסרוק לתיקיית כתבי טענות) מעלה, כי ההזמנה לדיון נשלחה אל המבקש בדואר רשום, אל כתובתו: לקיה 59 , אולם חזרה מן הטעם: "לא נדרש".

11.המבקש הוא שמסר כתובת זו - בבקשתו להישפט.

12.בתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי התשנ"ד-1974 נקבעה חזקת המסירה החלה בעבירות כדוגמת העבירה בה הורשע המבקש ולפיה:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

13.הפסיקה אף היא קבעה, כי מקום בו נאשם לא דרש את דבר הדואר ניתן לראות בכך המצאה כדין וראו תת"ע 6057-12-11 (אשד') בכר נ' מדינת ישראל (10.7.12) שם:

"מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט המבקש ביקש להישפט פעל בחוסר מעש, לא לקח את הדואר ובנסיבות אלה ומכל האמור לעיל, אין לראות בכך כל הצדקה לעיוות דין ולביטול פס"ד".

וראו גם החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 7862/13 ג'סאן אבו אלמפלפל נ' מדינת ישראל (20.11.13).

14.בענייננו, המבקש כאמור נמנע מלקבל את ההזמנה לדיון, בכך שלא דרש את דבר הדואר אשר נשלח אליו כדין לכתובת אותה ציין ככתובתו. בכך קמה החזקה כי ההזמנה לדיון הומצאה למבקש כדין וחרף זאת לא טרח המבקש להתייצב למשפטו.