אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' איבגי(עציר)

מדינת ישראל נ' איבגי(עציר)

תאריך פרסום : 13/05/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו
52883-04-13
08/05/2013
בפני השופט:
שרה דותן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
שמשון איבגי (עציר)

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה) לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין וקשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א) לחוק.

על פי הנטען בבקשת המדינה, בידיה ראיות לכאורה המוכיחות את מעורבותו של המשיב בעבירה הנטענת ומשכך, קמה עילת מעצר.

בדיון לפני טען ב"כ המשיב, עו"ד חוגי, כי חל כרסום ממשי בראיות המאשימה, לנוכח מחדלים קשים שנפלו בחקירה.

על פי הנטען בבקשה, המשיב נעצר כשעתיים לאחר השוד כשבחזקתו שתי טבעות וצמיד שנשדדו מחנות תכשיטים בחולון.

מנגד טוען ב"כ המשיב כי לא הוכח כי התכשיטים הנטענים אכן נגנבו במהלך השוד. עוד נטען כי לא נבדק האליבי של המשיב, למרות שהלה מסר פרטים מדוייקים על מעשיו בשעת אירוע השוד. יתר על כן, על פי הנטען, גרסתו באשר למקור התכשיטים לא נבדקה אף היא. בנוסף מציין הסניגור כי פעולות חקירה לגביהן התחייבו חוקרי המשטרה לפני שופט המעצרים לא בוצעו.

מאחר שהמשטרה לא חקרה את האליבי הנטען ואת האדם ממנו נרכשו התכשיטים, הציג הסניגור תצהירים של עדי הגנה פוטנציאליים, מר אדמונד לוי בעל חנות תכשיטים ברחוב אצל בתל-אביב ועמוס גניש בעל מסעדה, בה על פי הנטען בילה המשיב בשעת השוד.

ב"כ המאשימה טען כי תצהירי העדים אינם קבילים כראיה בהליך פלילי וביקש שלא להתייחס לאמור בהם. אין חולק כי יהיה על המצהירים להתייצב למתן עדות, על מנת שהאמור בתצהיריהם יתקבל כראיה לתוכנם, אולם כשם שאמרות העדים שנגבו על ידי המשטרה, שהינן בבחינת חומר ראייתי גולמי, שטרם עבר את העיבוד של ההליך הפלילי, משמשות בסיס להחלטה בבקשת המעצר, כך גם תצהיריהם של עדי הגנה פוטנציאליים.

מוסכם על הכל כי על פי רוב אין מוצגות בשלב המעצר ראיות מטעם הנאשם, אולם אין אני סבורה שיש לאבחן בין ראיות לכאורה מטעם המאשימה לתצהירים מטעם הנאשם ואיני רואה כל מניעה לבחון את תצהיריהם של עדי ההגנה הפוטנציאליים, בעיקר לנוכח העובדה שהמשיב טען טענת אליבי (מעורפלת) כבר בשלבי חקירתו הראשונים ואשתו ציינה את זהות האדם ממנו נרכשו עבורה תכשיטים לחתונתם, ועדים אלה שזהותם היתה ידועה לא נחקרו על ידי המשטרה.

ראו לענין זה בש"פ 4431/10 בריק נ' מדינת ישראל:

"אכן, על פי רוב בהליך הארכת המעצר אין ביטוי לראיותיה של ההגנה, כאשר במידה ויש בראיות שהוצגו על ידה בהליך העיקרי כדי לכרסם בחומר הראיות ששימש את הבסיס למעצר, ביכולתה להגיש בשל כך בקשה לעיון חוזר בהחלטה. עם זאת,בשונה מקביעותיהן של הערכאות שקדמו לי, אין מניעה עקרונית כי במסגרת הליך הארכת המעצר יגיש הנאשם את ראיותיו בכתב לבית המשפט (ראו, למשל, בש"פ 2846/94 מדינת ישראל נ' גטניו (לא פורסם, 26.4.1996), בש"פ 3703/94 רייש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.1994))".

ראיות לכאורה

השוד נשוא האישום אירע ביום 17.4.13 בשעה 16:05 בקירוב.

בשעה 17:55 נעצר המשיב כשבחזקתו צמיד ושתי טבעות אשר זוהו הן על ידי המוכרת, בחנות שנשדדה, והן על ידי בעל העסק, כרכוש שנגנב במהלך השוד.

ב"כ המשיב טוען כי הזיהוי אינו ודאי, מאחר שלא הוגשו חשבוניות או מסמכים אחרים המוכיחים את רכישת התכשיטים. כן נטען כי למרות שהסוגר של הצמיד היה שבור, איש מהמתלוננים לא ציין עובדה זו.

עיינתי באמרותיהם של המתלוננים ומסתבר כי לטבעות שהוצגו בחנות צורפו פתקים עם מחיר, שלא היו על הטבעות שנמצאו בחזקת המשיב, ומשום כך התקשו ליתן פרטים מדוייקים בקשר לטבעות. יודגש כי במהלך השוד נגנבו 16 מגשים עם תכשיטים ולא ניתן לצפות שהמתלוננים יוכלו ליתן פרטים מעבר לאלה שנתנו בנסיבות הענין. גם מר אברהם צורף וגם המוכרת ורוניקה פומרנצב זיהו את הטבעות כטבעות שהיו בחנות עובר לשוד.

באשר לצמיד, מר צורף מסר פרטים מזהים ביחס לצמיד זה וציין מעיכות בחוליות. נכון אמנם שלא ציין את העובדה שהסוגר היה שבור, אולם פרטי הזיהוי האחרים אכן נמצאו על הצמיד.

לעומת זאת טענת המשיב כי מדובר בתכשיטים השייכים לאשתו הופרכה מיניה וביה בתרגיל חקירה שנערך לאשתו, במהלכו הוצגו לפניה שני צמידים בצורת חישוקים, שאין כל דמיון בינם לבין הצמיד נשוא הדיון, המורכב מחוליות, והיא "זיהתה" את הצמידים כשייכים לה. יתרה מכך כאשר נשאלה מדוע הוחזקו תכשיטיה על ידי בן זוגה, השיבה שהיא ביקשה ממנו להחליפם בתכשיטים אחרים, בניגוד לטענתו של המשיב שטען שאת הצמיד לקח לתיקון ואת הטבעות שמר מחשש לגנבים, מבלי להזכיר ולו ברמז את ההחלפה המבוקשת.

עוד יודגש בענין זה, כי המשיב לא מסר בחקירתו את שמו של הצורף ממנו נרכשו על פי הנטען התכשיטים, אלא אמר כי רכש את התכשיטים מזמן "אצל צורף שאני צריך לראות אם הוא עוד קיים היום". כאשר התבקש למסור כתובת, השיב כי אינו זוכר ועליו לבדוק זאת (הודעה מיום 17.4.13 שורות 59-67) וגם באמרתו מיום 18.4.13 הסתפק באמירה כללית ובלתי מחייבת "לא זוכר רחוב, זה רחוב צר כזה. זה רחוב מקביל לאלנבי זה מה שאני זוכר אני יכול להוביל אותך לשם", למרות שהאדם שתצהירו הוגש, מר אדמונד לוי, הינו קרוב משפחה של המשיב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ