מדינת ישראל נ' אזדובסק(עציר)

החלטה

בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

לבית-המשפט הוגש כתב-אישום המייחס למשיב עבירות ואישומים כדלקמן:

באישום הראשון - עבירות של התפרצות לדירה וגניבה, גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במרמה. נטען בו, כי בתאריך 8.5.12 בין השעות 08.30 – 12.00 התפרץ המשיב לדירתה של טל מתן במושב בני עטרות, בכך שנכנס דרך דלת הכניסה של הבית, בכוונה לבצע גניבה. המשיב נטל מן הבית רכוש כמתואר באישום וכן כרטיסי אשראי. בהמשך, מתאר האישום את רכישותיו של המשיב באמצעות אותו כרטיס אשראי גנוב.

באישום השני – עבירות של התפרצות לרכב וגניבה מרכב. נטען בו, כי בתאריך 25.4.12 במושב נופך פרץ לרכב מסוג פיאט פונטו, בכך שפתח את חלון הרכב ונכנס לתוכו במטרה לבצע גניבה. נטען כי בנסיבות אלה גנב המשיב את תיקה האישי של המתלוננת אשר הכיל שני ארנקים, כסף ותעודות שונות.

באישום השלישי – עבירה של התפרצות לדירה. נטען, כי בתאריך 10.4.12 בשעות הבוקר התפרץ לדירה נוספת במושב נופך, על ידי כך שפתח את חלון הבית ונכנס פנימה. בנסיבות אלה נטען כי גנב רכוש כמתואר באותו אישום.

באישום הרביעי – עבירות של התפרצות לדירה, זיוף וקבלת דבר במרמה. נטען, כי בתאריך 3.4.12 התפרץ לדירה נוספת במושב נופך וגנב ממנה רכוש כמתואר באישום. בין השאר גנב המחאות שאותן, לאחר מכן, סיחר על ידי זיוף חתימתו של המתלונן.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ואולם בפיו טענה מרכזית אחת.

בהתאם לנטען ביחס לכל עבירות ההתפרצות המיוחסות למשיב, לטענת ב"כ המשיב העבירה המתגבשת הינה עבירה לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין ולא כפי המיוחס למשיב באישום, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין. לב הטענה הוא בכך שאין, לשיטתו של ב"כ המשיב, בחומר הראיות ראיה המלמדת כי המשיב ביצע מעשה של התפרצות כהגדרתו בסעיף 405 לחוק העונשין. לפי הנטען, בכל אותם מקרים היו דלתות הבתים ו/או החלונות פתוחים והמשיב נכנס לתוך הבתים ו/או הרכב מבלי שיבצע מעשה של פריצה. לפיכך, מדובר במשיב שנכנס למקום מגורים ולא במשיב שהתפרץ אליו.

סעיף 405 לחוק העונשין מגדיר פריצה, בין השאר כ "השובר חלון חיצוני או פנימי של בנין, או פותח – במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת – דלת, חלון, תריס, או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בנין...". עיננו הרואות די אם תימצא בחומר הראיות ראיה המלמדת כי המשיב פתח דלת שהיתה סגורה כדי לגבש את יסודות העבירה.

להלן אציג את חומר הראיות הלכאורי – ויודגש מדובר בחומר ראיות לכאורה שדי בו בשלב זה של הדיון:

באישום הראשון קיים דו"ח פעולה מעת רס"ל פרדרו תמר ובו נרשם כי "הדלת של הבית היתה סגורה אך לא נעולה", וזאת מפיה של המתלוננת. אכן, המתלוננת בהודעתה לא נשאלה שאלה מפורשת האם דלת הכניסה היתה סגורה, אולם היא מספרת כי חברה יצא מן הבית והיא ישנה ובשעה 12.00 התעוררה ואז התברר לה כי מישהו התפרץ אל הבית. די לי בשני מקורות אלה, כנדרש בשלב זה של הדיון, כדי לקבוע כי קיימות ראיות לעבירת ההתפרצות. בדו"ח הפעולה ניתן למצוא את גרסתה של המתלוננת שלפיה הדלת היתה סגורה. מהודעתה במשטרה ניתן ללמוד – הגם שהדברים אל נאמרים במפורש – כי הדלת היתה סגורה. סביר להניח שאדם נם את שנתו כאשר דלת הבית סגורה, למרות שלא היתה נעולה.

באישום השני – אני מפנה להודעתה של נטלי טישלר מתאריך 25.4.12, שורה 6 והלאה "ש. הרכב היה סגור ונעול? , ת. כן. ש. האם החלון היה פתוח או מנופץ? ת. לא מנופץ, הוא היה פתוח".

אכן ביחס לאישום זה מתוך הודעתה של המתלוננת קיים ספק האם החלון היה פתוח לרווחה או סגור והמשיב הוא זה שגרם לפתיחתו.

באישום השלישי – אני מפנה להודעתה של אנבל לביא מתאריך 13.5.12 לשורה 6 שבה נרשם "בכל מקרה ביום הפריצה ב 10.4.12 יצאתי מהבית בבוקר שעה 08.00 לעבודה ונעלתי אחרי את הבית".

באישום הרביעי – אפנה להודעתו של רן פרץ מיום 14.5.12 לשורות 30-31 "ש. איך נכנסו לבית שלך? ת. אין לי מושג, החלונות היו שלמים, הדלת היתה נעולה כשהגעתי הביתה".

כאמור ב"כ המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה לעבירות הנוספות או לעובדה שהמשיב הוא זה שביצע את עבירות הגניבה, אלא טען כי לא מדובר במעשה של התפרצות.

מההפניות דלעיל, עולה כי לפחות בשלושה מקרים אכן מתגבשת עבירת ההתפרצות ואני קובע כי קיימות ראיות לכאורה, כנדרש בפלילים בשלב הזה של הדיון להוכחת אשמתו של המשיב גם בעבירות ההתפרצות.

קיים יסוד סביר לחשש, ששחרור המשיב יביא לשיבוש מהלכי חקירה, ושאר העילות המתוארות , בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (א) ויסכן את בטחון הציבור, בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

פסיקת בית-המשפט העליון במקרים כגון אלה הינה, כדלקמן: בבש"פ 7364-09 מדינת ישראל נגד אדרי (מיום 17.9.09) דובר בהתפרצות לבית וגניבה של בעל עבר פלילי אשר הפר תנאי מעצר ובית המשפט העליון הורה על מעצרו עד תום ההליכים. בבש"פ 2737-10 שיטרית נגד מדינת ישראל, מיום 15.4.10 דובר במי שפרץ לדוכן מפעל הפיס, גנב כסף מזומן, נמסרה המלצת שרות המבחן לשחרור, בעל עבר פלילי עשיר, גיל צעיר, ובית משפט העליון דחה את הערר. בבש"פ 45/10 מסאוורה נגד מדינת ישראל (מיום 8.1.10) דובר בהתפרצות אחת לרכב וגניבה ממנו, של מי שהיה בעל עבר פלילי עשיר ובית המשפט העליון הורה על מעצר עד תום ההליכים גם בלא הזמנת תסקיר. בית המשפט העליון קבע שם כי ניתן להורות על מעצר עד תום ההליכים גם אם מדובר בעבירת רכוש יחידה, לא מתוחכמת, שכן אי מעצר בנסיבות אלה עלול לעודד בעקיפין ריבוי עבירות. בבש"פ 1782/12 רוני זיתון נגד מדינת ישראל, (מיום 4.3.12) דובר בהתפרצות למקום מגורים של בעל עבר פלילי, בית משפט העליון הורה על מעצרו עד תום ההליכים. אפנה גם לבש"פ 186/05 גולוביחין נגד מדינת ישראל (מיום 18.1.05) בעניינו של מי שהתפרץ למשרדי מייקרוסופט , בעל עבר פלילי, צעיר אשר הפר חלופת מעצר ובית משפט העליון ציווה על מעצר עד תום ההליכים וכן לבש"פ 4303/07 מושיישווילי נגד מדינת ישראל (מיום 23.6.10) אשר בו נדון עניינו של נאשם בהתפרצות לבית מגורים, בעל עבר פלילי ובית משפט העליון הורה על מעצרו עד תום ההליכים.