גזר דין לנאשם 1
כתב האישום:
בתום פרשת התביעה, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום ובעקבות זאת הורשע על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו - גרימת מוות ברשלנות. על פי עובדות כתב האישום, שימש הנאשם במועד הרלבנטי כנהג הסעות בגן הילדים "הקקדו הלבן" בנתניה, המצוי בבעלות אשתו. במסגרת עבודתו נהג הנאשם לצאת מביתו מדי בוקר באוטובוס זעיר פרטי מסוג פורד (להלן: "הרכב"), לאסוף את סייעת הגן מביתה, ולבצע ביחד איתה סבב איסוף בין בתי התלמידים בגן. עם עליית הילדים לרכב, הייתה הסייעת מושיבה אותם וחוגרת להם חגורות בטיחות. עם ההגעה לגן, היו הנאשם והסייעת משחררים את הילדים מהחגורות, מורידים אותם מהרכב ומלווים אותם אל דלת הגן. לאחר הסבב הראשון נהגו השניים לבצע סבב שני להבאת ילדים נוספים לגן, שבסופו הייתה הסייעת מתחילה את עבודתה בגן ואילו הנאשם היה חוזר לביתו ברכב, מחנה אותו סמוך לבית ומסיע את אשתו ברכבם הפרטי לעבודתה כגננת.
ביום 8.8.11 ערכו הנאשם והסייעת סבבי הסעות כרגיל ובמסגרת הסבב השני, אספו בשעה 7:45 מביתה את הילדה ט.ד. (להלן: "המנוחה"), ילידת 18.8.2008. המנוחה הושבה בכסא בטיחות ברכב ונחגרה בחגורת בטיחות. עם הגעת הרכב לגן הילדים, החלו הנאשמים בהורדת הילדים מהרכב וליוו אותם לדלת הגן. הילדים כולם עזבו את הרכב, למעט המנוחה, ואילו הנאשם והסייעת לא הבחינו בכך שלא ירדה מהרכב ולא הגיעה לגן הילדים. איש מהם גם לא ערך סריקה בין מושבי הרכב על מנת לוודא כי כל הילדים ירדו ממנו בבטחה. לאחר שחשב כי כל הילדים ירדו מהרכב, חזר הנאשם לדלת הירידה מהרכב ועלה על המדרגה הראשונה המובילה אליו, כדי להביט לתוך הרכב ולבדוק שמא נותרו בו ילדים, זאת על אף שממדרגה זו לא ניתן לראות את כל פנים הרכב על כל המושבים שבו, ועל כן לא ניתן לוודא ממקום זה כי אכן לא נותרו ילדים ברכב. הנאשם נעל את הרכב ונכנס לסייע בגן הילדים, שם שהה כ- 20 דקות. בהמשך, חזר הנאשם למושב הנהג ברכב ונסע כהרגלו לביתו, נסיעה הנמשכת כ- 10 דקות. כל אותה עת לא הבחין בכך שהמנוחה עדיין ברכב. הנאשם החנה את הרכב בסמוך לביתו, במקום החשוף לשמש. במהלך היום, בעוד הרכב חונה בסמוך לבית הנאשם, הגיעה הטמפרטורה באותו אזור אל מעל 30 מעלות צלזיוס, ובתוך הרכב עלתה הטמפרטורה לרמה אפשרית של 90 מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך, לקתה המנוחה במכת חום, ממנה נפטרה במהלך היום בשעה שאינה ידועה. הנאשם חזר אל הרכב רק בשעה 14:45, על מנת לנסוע לגן ולאסוף את הילדים בחזרה לביתם ואז הבחין בגופתה של המנוחה בתוך הרכב.
במעשיהם ובמחדליהם גרמו הנאשם והסייעת ברשלנותם למותה של המנוחה, כאשר לנאשם מיוחסים פרטי הרשלנות הבאים: לא הבחין במנוחה שנשארה ברכב בתום הסבב השני, עזב את הרכב עם הגעתו לגן בטרם ירדו ממנו כל הנוסעים, לא בדק כראוי שכל הילדים ירדו מהרכב והסתפק בהצצה מהמדרגה שבכניסה לרכב, במקום לבצע סריקה בין המושבים, לא הבחין במנוחה גם לאחר שחזר לרכב ובמהלך כל הנסיעה לביתו מגן הילדים ובאופן כללי לא נהג בתשומת הלב והזהירות הנדרשים מנהג הסעות מקצועי.
תסקיר שירות המבחן:
לאחר הודאתו בעובדות כתב האישום, הופנה הנאשם בהסכמת הצדדים לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. בעקבות זאת הוגש לעיוני תסקיר מקיף ומפורט, ממנו עולה כי הנאשם, בן 41, יליד אוקראינה, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 17, 7 ותינוקת בת 3 חודשים. עובר לאירוע הפעיל בנתניה גן ילדים במשותף עם אשתו. זוהי מעורבותו היחידה בפלילים ולהבנת שירות המבחן, נעדר עבר פלילי גם בארץ מוצאו. במשפחתו, אותה תאר כמשפחה נורמטיבית, הוא הצעיר מבין שלושה. אביו נפטר ואמו מתגוררת בסמוך לאחיותיו באוקראינה. הוא סיים 12 שנות לימוד, ולאחר שחרורו מצבא ברה"מ הכיר את אשתו, ובשנת 1994 נישא לה. עוד מתוארים בתסקיר הקשיים הכלכליים עמם נאלץ הנאשם להתמודד, אשר בעטיים עבד לתקופות במדינות אחרות, בזמן שאשתו למדה ועבדה בתחום החינוך לגיל הרך.
בשנת 1999 עלו בני הזוג לישראל. בשנת 2001 הקימו גן ילדים בבית שמש והנאשם השתלב בעבודה כנהג בחברת נסיעות. בנוסף, סיים קורס עזרה ראשונה מטעם מגן דוד אדום. בין השנים 2004-2007 התגוררו הנאשם ובני משפחתו בגרמניה, וכשחזרו לישראל המשיך הנאשם בעבודתו בתחום ההסעות. בני הזוג השתקעו בנתניה ובשנת 2008 פתחו את גן הילדים המוזכר בכתב האישום, בו הייתה אשתו אחראית על הצד המקצועי ואילו הוא היה אחראי על הצד התפעולי והסעות הילדים. הנאשם הדגיש בפני שירות המבחן את דאגתם ומסירותם לילדים בגן.
באשר לעבירה שביצע, התרשם שירות המבחן כי הנאשם מכה על חטא על כך שנמנע מבדיקה מקיפה יותר ברכב, על פי הכללים הדרושים. הוא לוקח אחריות על חלקו תוך הבנה עמוקה למשמעות הנזק שנגרם, אובדן חייה של הקטינה והסבל של משפחתה. מאז המקרה הוא סובל ממחשבות טורדניות אודות האירוע ועסוק בשחזור אובססיבי של צעדיו, מתוך רצון להבין כיצד שכח את הילדה ברכב ולא שת ליבו אליה גם כשנכנס לרכב מספר פעמים. בחודשים הראשונים לאחר המקרה אף סבל מתופעות פוסט טראומטיות. ככל שחלף הזמן חלה הטבה בתסמינים אלו, אך גם כיום הוא סובל ממצב רוח ירוד וקשיי שינה. הנאשם מתקשה לשאת בעול האשמה הכבד והוא מבטא צער וחרטה על התנהגותו ואמפתיה כלפי משפחת הקטינה. גם כיום, בעבודתו כנהג הסעות, מתמודד עם חרדה גבוהה בכל פעם שכל הנוסעים יורדים והוא נותר לבד ברכב. הוא חוזר ובודק באופן מדוקדק אם רכבו פנוי ורק אז חש הקלה מסוימת.
קצינת המבחן נפגשה גם עם אשת הנאשם, אשר אובחנה כסובלת מדיכאון ומתסמינים פוסט טראומטיים מכוח מעורבותה בניהול הגן וחשיפתה למות הקטינה. נוכח מצבה הנפשי והתפקודי הירוד היא מתקשה לעבוד ומצב זה הוביל לשינוי במערך המשפחתי ולאחריות רבה יותר המוטלת על הנאשם בכל הנוגע לתפקוד הבית ולטיפול בילדים. במצבם הנפשי והכלכלי של שני בני הזוג חלה התדרדרות קשה. אשת הנאשם מתקשה לעבוד והוא נותר המפרנס העיקרי. התלות הגבוהה שפיתחה בו אשתו מקשה על יכולתו להתמודד עם קשייו שלו. ניסיונם לפתוח מחדש את הגן כשל והם ספגו הפסדים כספיים ניכרים.
לסיכום, התרשם שירות המבחן מגבר שתפקודו לאורך השנים הנו נורמטיבי ויציב, בעל עמדות בסיסיות שומרות חוק ומחויבות גבוהה למשפחתו. מאז האירוע עברו חייו טלטלה עמוקה, כשהוא נדרש, במקביל לקשייו הרגשיים העמוקים, לגייס כוחות לתפקוד ולתמיכה באשתו ובילדיו. הנאשם מוצף רגשות אשמה וחוסר אונים והוא חרד מאוד מהאפשרות שיוטל עליו עונש מאסר בפועל, בשל השלכותיו של מאסר שכזה עליו ועל התא המשפחתי כולו. גם שירות המבחן התרשם כי לעונש מאסר תהא השפעה קשה עליו ועל כן ממליץ על השתת מאסר שירוצה בעבירות שירות, לצד מבחן למשך שנה, במסגרתו ישתלב בטיפול קבוצתי ייחודי לאנשים שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות. הנאשם ביטא רצון להשתלב במסגרת טיפול זה ולהערכת השירות, הוא משווע לעזרה וסיוע נפשי, כך שגם אם יוטל עליו מאסר בפועל ראוי לשקול דחיית ביצועו עד לאחר השלמת הטיפול הקבוצתי.
הראיות לעונש וטיעוני הצדדים:
עובר לשמיעת טענות הצדדים, העידו בפניי הוריה של המנוחה ואחד מחבריהם הקרובים. בדבריהם תיארו השלושה, איש איש בהתאם לכוחות שעמדו לו, את השבר העמוק שחוו בני המשפחה בעקבות האירוע האיום בו מצאה את מותה המנוחה, בתם היחידה של בני הזוג באותה עת. הוריה של המנוחה תיארו אותה כפעוטה חייכנית ואהובה, אשר חוותה עד למותה חיי משפחה טובים וחמים. הורי המנוחה מתגוררים בארץ ללא בני משפחה נוספים, ונקלעו למשבר עמוק עקב האובדן הכבד שחוו. כיום הם מנסים להתאושש, והם חובקים כיום תינוקת חדשה שטרם מלאה לה שנה, אך חייהם השתנו באופן בלתי הפיך, כאשר חששם לחיי בתם הקטנה אינו מאפשר לאם לצאת לעבודה ולמסור אותה למשמורתם של אנשים זרים. אין יום שחולף בו אינם נזכרים במי שהייתה ואינה עוד, ועל מנת שהצדק יצא לאור ומקרה מעין זה לא ישנה סבורים הם כי ראוי להעניש את הנאשם בעונש חמור, ככל שהדין מאפשר.
בפתח טיעוניה עמדה ב"כ המאשימה על התוצאה הרת האסון של מעשיו של הנאשם, אשר הביאו להתגשמות חלום הבלהות של כל הורה, עם מותה של המנוחה כעשרה ימים בלבד בטרם מלאו לה 3 שנים. בכל הנוגע לקביעת מתחם העונש ההולם, הדגישה ב"כ המאשימה את עליונותו של ערך החיים והפנתה לעיקרון המנחה בענישה, הוא עקרון ההלימה, המתווה את גבולותיו של המתחם. עוד ציינה בקצרה את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אשר שמשו את התביעה בגיבוש עתירתם למתחם. לטענתה, לצד הנזק הנורא שנגרם בשל מעשיו, יש לייחס משקל של ממש לחלקו המשמעותי של הנאשם, אשר בהיותו נהג הסעות מוסמך היה מודע היטב לנהלים המחייבים ביצוע סריקה מדוקדקת ברכב, אך בפועל הסתפק באותה הצצה ממדרגת הכניסה. התובעת המלומדת הזכירה כי הנאשם היה נשוי למנהלת הגן והיה מעורב בנעשה במקום, כאשר עיקר תפקידו התרכז סביב החובה להביא בשלום את הפעוטות לגן ולהשיבם בשלום לחיק הוריהם בתום יום הלימודים, והנה דווקא בלב ליבה של המחויבות שנטל על עצמו לא עמד. מכוח עיסוקו זה בהסעת ילדים רכים ומכוח ההכשרה המיוחדת אותה עבר הנאשם טרם קבלת רישיונו, חלה עליו אחריות מוגברת לשלומם, אחריות שבמימושה כשל באופן חמור. אילו אך היה מבצע מלאכתו כדין ופועל בהתאם לנהלים המקובלים והמוכרים, הדעת נותנת כי המנוחה הייתה עדיין עמנו. בהתחשב בנסיבות אלה, כמו גם בפסיקה הנוהגת, עתרה המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם שבין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל.
באשר לגזירת הדין, סבורה המאשימה כי ראוי לגזור את הדין בתוך המתחם ולהשית על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ברכב ציבורי או אוטובוס זעיר ציבורי למשך 10 שנים ופיצוי סמלי לנפגעי העבירה. לטענת ב"כ המאשימה אין להעניק משקל רב לכך שאין לנאשם עבר פלילי שכן רוב רובן של עבירות הרשלנות מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים, ואין בכך כדי לשמש מחסום מפני השתת ענישה הולמת. כמו כן, ביקשה שלא להקל עם הנאשם באופן מופרז בשל כך שבחר בסופו של יום להודות במיוחס לו בכתב האישום, בהתחשב בכך שעשה כן רק בתום פרשת התביעה, ואין דינו זהה למי שבוחר ליטול אחריות בפתח ההליכים ובטרם שמיעת העדים. עוד ציינה כי במקרה זה ראוי להתייחס גם לשיקול של "הרתעת הרבים", וזאת לנוכח ריבוי המקרים בהם נשכחים ילדים על ידי האחראים עליהם ומוצאים את מותם בתוך כלי רכב חונים. אשר על כן, ולמרות המלצת שירות מבחן להשתת עונש מאסר בעבודות שירות, עתרה התביעה להטלת העונשים כמפורט לעיל.
ב"כ הנאשם פתח את דבריו במסגרת הטיעונים לעונש בכך שהביע בשמו ובשם הנאשם ובני משפחתו השתתפות בצער משפחת המנוחה נוכח הטרגדיה הקשה שפקדה אותם. הוא הדגיש כי בשיטת המשפט בארץ ובעולם יש להתייחס לעונשים הנוהגים, וכי על בית המשפט למצוא את האיזון בין המקרה הקשה ותוצאתו לבין נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. עוד ביקש לציין כי למרות שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום רק בשלב מתקדם של ההליך, הרי עוד בשלבים מוקדמים בהרבה הביע חרטה עמוקה על מעשיו ועל תוצאותיהם ואף נטל חלק מהאחריות על עצמו, ובשל כך אף לא ניהל חקירות ממושכות של עדי התביעה שעלו על הדוכן בבית המשפט. הוא ציין כי למן הרגע הראשון בו הבחין בפעוטה לקח אחריות מיידית והזעיק את רכב ההצלה והרשויות.
עוד הזכיר הסנגור המלומד כי על פי עובדות כתב האישום חולק הנאשם את האחריות לאירועים עם הסייעת, אשר בעניינה טרם הוכרע הדין. אין בכך אמנם כדי להפחית מאחריותו של הנאשם למעשים הקשים ולתוצאותיהם, אך מהבחינה העונשית ראוי לתת גם לכך משקל מסוים. עוד ביקש ב"כ הנאשם לשכנע כי רמת הרשלנות שהפגין הנאשם לא הייתה גבוהה, שכן גם אם לא סרק את הרכב כנדרש, הרי שטיפס על מדרגת הרכב והסתכל פנימה, ולאחר מכן נותר בגן פרק זמן משמעותי של 20 דקות. בנוסף, הפנה הסנגור לתסקיר שירות המבחן ועמד על מצבם הקשה ביותר של הנאשם ואשתו, על הקשיים הנפשיים, נטילת האחריות והכאתו של הנאשם על חטאו, על ההתדרדרות הנפשית והכלכלית ועל הצורך העז בטיפול.
ב"כ הנאשם, כמו גם נציגת המאשימה לפניו, הגישו לעיוני מספר פסקי דין, מהם ניתן ללמוד על מדיניות הענישה במקרים דומים. בהמשך אתייחס ביתר פירוט לפסקי הדין הללו, ובהקשר הנוכחי אסתפק בכך שאציין כי על יסוד מכלול השיקולים שפירט בטיעוניו ובהסתמך על הפסיקה שהגיש, עתר הסנגור לקביעת מתחם עונש הולם שבין עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, ולגזירת הדין ברף הנמוך של עבודות השירות. ב"כ הנאשם אף ציטט מדבריו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע אשר מצא לנכון לציין בהקשר אחר כי השירות לתועלת הציבור אינו נופל בערכו או במשמעותו החינוכי ממאסר וכי יש בו מעין כפרה ממשית יותר מאשר במאסר. לבסוף, שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו, אשר הביע פעם נוספת את צערו העמוק והדגיש את הקשיים הרבים עמם הוא מתמודד ואת הטרגדיה שניחתה על משפחת המנוחה ועל משפחתו שלו.
דיון והכרעה:
בשל מעשיו ומחדליו הרשלניים של הנאשם, נפטרה המנוחה בטרם עת והלכה לעולמה ימים אחדים לפני שחגגה בחיק הוריה האוהבים את יום הולדתה השלישי. דבר לא ישנה עובדה מרה זו וכל עונש שייגזר על הנאשם לא יביא מזור לכאבם של בני המשפחה, אשר יישאו את זכרה עמם עד יומם האחרון. מנקודת מבטם, ספק אם בנמצא עונש חמור דיו על מנת לשקף את עוצמת הפגיעה שחוו. ועם כל זאת, מחויב בית המשפט לעשות מלאכתו ולחרוץ דינו של הנאשם בהתאם לכלים ולכללים המנחים שהעמיד לרשותו המחוקק.