גזר דין
על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.
תמצית עובדות כתב האישום הן בתאריך 07.09.08, בחצר בניין מגוריהם, התגלע ויכוח בין הנאשם והמתלונן, שהינם שכנים, על רקע ניקיון המקום.
במהלך הויכוח, דקר הנאשם את המתלונן, באמצעות מברג שאחז, בעורפו ובידו של המתלונן. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן פצע דקירה מדמם באמה השמאלית וחתך שטחי בעורף מימין ובאורך של עד כ-1 ס"מ, אשר נתפר בהרדמה מקומית בבית החולים.
בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשם כבן 46, סובל מחירשות מלידה, נשוי ואב לשלושה ילדים. בגילאים 9-16. אינו עובד מזה 18 שנים. לדבריו, מתקשה להתקבל למקום עבודה בשל מגבלת השמיעה ממנה סובל.
ביחס לעבירה נשוא הדיון הנוכחי, הסביר את התרחשותה על רקע סכסוך מתמשך עם השכן אשר הסלים לידי אלימות. הנאשם ייחס למתלונן אחריות לתחילת האלימות, בעוד שמסביר את תגובתו כלפיו כהגנה עצמית, ובנוסף הדגיש את הנזקים שהמתלונן גרם לו.
הנאשם התקשה להתייחס לבעייתיות כלשהי בהתנהלותו, לבדיקה עצמית, לא בטא צער וחרטה על מעשיו. בלט כי עסוק בכעס ובמחשבות נקמניות כלפי שכנו המתלונן והובן כי הסכסוך בין השניים טרם הסתיים. הנאשם מסר שהגיש תלונות במשטרה כנגד המתלונן, הביע תסכול על כך שהשכן לא נענש. לצד זאת התרשם שירות המבחן כי לפתיחת ההליכים כנגדו ישנה השפעה מרסנת מסוימת לגביו.
שירות המבחן התרשם מקשייו של הנאשם לקבל על עצמו אחריות על העבירה ומנטייתו לצמצם את הבעייתיות בהתנהלותו ולהשליכה על המתלונן. הנאשם שלל בעייתיות בתחום האלימות ויכולת לווסת את דחפיו. נוכח האמור, השלכת האחריות על המתלונן, בהעדר נכונות ויכולת לשיתוף פעולה, להתבוננות ולבדיקה עצמית, כמו גם נוכח ההתרשמות מקיום דפוסים אלימים אצלו, אשר באו לידי ביטוי, כאמור, במהלך האבחון ונוכח ההתרשמות מקשייו בוויסות דחפיו האלימים, מצב אשר עשוי להצביע על קיום רמת סיכון להישנות הסתבכויותיו עם החוק בעתיד, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.
ב"כ המאשימה פתח את טיעוניו בכך שמדובר בנאשם יליד 1967 ללא עבר פלילי, אשר הודה והורשע בפציעה בנסיבות מחמירות לאחר שרב עם המתלונן שהינו שכנו, דקר אותו במברג וגרם לו לחבלות.
ב"כ המאשימה טען כי עבירות האלימות הפכו לרעה חולה במחוזותינו אשר יש למגרה. מדובר בעבירה שבוצעה על רקע ויכוח של מה בכך שיכולה הייתה להסתיים בנקל, בתוצאה חמורה הרבה יותר והוסיף כי לא ניתן לפתור סכסוכים ע"י שימוש באלימות.
ב"כ המאשימה הפנה לתסקיר שירות מבחן ממנו עולה, כי קיימת תמונה מדאיגה לגבי דפוסי התנהגותו של הנאשם שהם מגבירי סיכון.
בנוסף צוין כי הנאשם ביטא חשדנות לגבי עורכי התסקיר כמו גם כעס עבור כל ניסיון מצד שירות המבחן להתייחס באופן כלשהו לעבירה המיוחסת לו, לבעייתיות הנובעת ממנה ולתפקודו בכלל.
סוף דבר, התרשם שירות המבחן מנאשם השולל בעייתיות בתחום האלימות, נעדר כל נכונות לשתף פעולה בעל דפוסי התנהגות אלימים, מצב אשר עשוי להצביע על קיום רמת סיכון להישנות הסתבכויותיו עם החוק בעתיד, ולפיכך נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.
ב"כ המאשימה טען כי מתחם הענישה בעבירות ממין אלו נע בין עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר.
לאור האמור לעיל לרבות העובדה כי מחד גיסא חלפו מיום האירוע 5 שנים ומאידך גיסא הנאשם לא השכיל להבין את הפסול בהתנהגותו האלימה, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בן 6 חודשים שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות דעת ממונה, מאסר מותנה מרתיע לגבי כל עבירת אלימות, ופיצוי הולם למתלונן.
ב"כ הנאשם ציין בפתח דבריו, כי המתלונן בתיק הוא זה שקנטר באופן קשה ביותר את הנאשם במשך תקופה ארוכה, והוסיף כי מדובר באירוע שאך בנס הסתיים בשלום מבחינתו של הנאשם.
ב"כ הנאשם ציין כי הוויכוח בינו לבין המתלונן החל עוד הרבה לפני אותו אירוע נשוא כתב האישום, המתלונן נהג לעבור ליד הנאשם ומשפחתו תוך שהוא מקלל ומגדף אותם.
בנוסף ציין ב"כ הנאשם כי המתלונן נהג לזרוק לכלוך בשטח המשותף של הבניין, וכשהנאשם היה מעיר לו על כך, הוא היה סופג ממנו אלימות פיזית ומילולית כאשר באירוע הנדון, המתלונן רץ לעברו של הנאשם, עם מקל כדי להכות את הנאשם והנאשם חמק ממנו, כאשר ראה המתלונן שאינו יכול להכות את הנאשם הוא ריסק את רכבו של הנאשם ושב להכות את הנאשם.
לאור האמור לעיל סבור ב"כ הנאשם כי לא מדובר במתלונן מסכן אשר היה קורבן לעבירת האלימות, אלא במתלונן אגרסיבי שהכה את הנאשם.
ב"כ הנאשם הפנה לעדותו של המתלונן במשטרה ממנה עולה כי לא מדובר במתלונן קלאסי, אלא בנסיבות ביצוע העבירה, כאשר הנאשם ספק התגונן ספק תקף.