בפני
כב' השופט בני שגיא
הכרעת דין
כללי
1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סכין למטרה לא כשרה.
נטען כי ביום 15.6.09 החזיק הנאשם ברכבו שחנה על המדרכה, סכין יפנית בעלת להב מתקבע (להלן – הסכין היפנית), וכן להב של סכין (להלן – הלהב) שאף הוא עונה להגדרת "סכין" הקבועה בסעיף 184 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין).
2.בהיעדר מחלוקת בדבר עצם החזקת הסכין היפנית והלהב, הוגשו כל ראיות התביעה בהסכמה, והנאשם מיקד את הגנתו בטענה כי מדובר בהחזקה למטרה כשרה.
3.בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הנאשם צריך להוכיח טענתו כי החזיק בסכין למטרה כשרה במידה של מאזן הסתברויות, ואין הוא יוצא חובתו בהעלאת ספק בלבד.
ראה רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים, 22.12.09, שם נקבע:
"אם כן, משקלן המצטבר של כל האינדיקציות אשר נבחנו לעיל מחייב את המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא, כי נטל ההוכחה שהחזקת הסכין הייתה למטרה כשרה הוא על הנאשם וכי נאשם לא יצא ידי חובתו אם לא עלה בידו להוכיח טענה זו במידה של מאזן ההסתברויות. למסקנה זו מובילים לשון החוק, אופי העבירה, מבנה העבירה, מיקום העבירה בחוק העונשין, תכלית העבירה ושיקולי המדיניות האופפים את הסוגיה דנן".
נבחן כעת את הסבריו של הנאשם, ונבדוק האם הוכחו הסברים אלה במידה של מאזן הסתברויות.
החזקת הסכין היפנית – האם הנאשם הוכיח כי החזיק בה למטרה כשרה
4.הסכין היפנית נתפסה בדלת רכבו של הנאשם, והוא ציין בפני השוטר כי היא משמשת אותו לעבודתו כגנן, עבודתו מזה תקופה של 3-4 שבועות (דו"ח הפעולה – ת/1, פרו' עמ' 8 ש' 19).
גרסה דומה ביחס למטרה עלתה אף בהודעת הנאשם במשטרה, תוך שהנאשם ציין כי הסכין נמצאת ברכבו "הרבה זמן". כשנשאל הנאשם מדוע הסכין אינה נמצאת ברכב של העבודה (שאין חולק שאינו רכבו של הנאשם) השיב כי "היא הייתה אצלי בכיס ופשוט הורדתי אותה באוטו". בהמשך אף ציין הנאשם כי "אני עובד איתה זה לא פעם ראשונה שרואים אותה ברכב של שוטרים" (ת/3 ש' 90-95).
בעדותו בבית המשפט ציין הנאשם כי באותה תקופה עבד כגנן, והסכין הייתה בזמן עבודתו בכיס מכנסיו, אולם עם סיום עבודתו באותו יום שכח להחזירה לארגז הציוד ועל כן הניח אותה בדלת הרכב.
לא ניתן ליישב בין הגרסה לפיה שכח את הסכין באותו יום בכיס מכנסיו ועל כן הניח אותו ברכבו, לבין גרסתו כי היא הסכין נמצאת ברכבו הרבה זמן ובעבר נראתה על ידי שוטרים מספר פעמים. הנאשם אמנם ניסה לספק הסבר, אך היה זה הסבר תמוה לפיו כשסיפר שהסכין היפנית נראתה על ידי שוטרים בעבר התכוון לסכין יפנית אחרת ולא לסכין שנתפסה ברכבו (פרו' עמ' 8 ש' 14-16). יש לשאול כיצד שכחה חד פעמית (לגרסתו המאוחרת) שאחזה בנאשם שעבד כגנן רק 3-4 שבועות, מתיישבת עם גרסתו בדבר פעמים נוספות בהן נמצאה סכין יפנית (אחרת) ברכבו של הנאשם.
נראה אפוא כי קיימות סתירות שאינן מבוטלות בגרסתו של הנאשם, הנוגעות הן לנסיבות בהן "התגלגלה" הסכין לרכבו, והן למועד בו החל להחזיק בה.
באשר למטרת ההחזקה – אמנם, הנאשם ציין כי החזיק בסכין במסגרת עבודתו כגנן, אך זולת אמירה זו, לא הובאה כל ראיה כי באותה תקופה אכן עבד הנאשם כגנן (3-4 שבועות לגרסתו). לא הוצג תלוש משכורת; ברכבו לא נתפס פריט כלשהי המאפיין את עבודתו של גנן; לא הובאה עדות מעבידו (ואף לא נמסרו פרטיו); ולא הובאה כל עדות אחרת שהייתה יכולה לתמוך באותה טענה כי הועסק באותה תקופה כגנן.
לו עדות הנאשם בכללותה, הייתה כנה ומדויקת, יתכן וניתן היה לקבל, רק על יסוד דבריו, את גרסתו בדבר עבודתו כגנן. עם זאת, עדותו של הנאשם הייתה רחוקה מלהרשים, ידעה שינויים ותמיהות (כפי שאף יפורט בהמשך), כך שאין בידי לקבל, אף לא במידה של מאזן הסתברויות, את אמרתו לפיה "עבד בגינון", ללא כל ראיה תומכת. הימנעותו של הנאשם מהצגת ראיות אובייקטיביות לטענה זו (ראיות שחלקן קל להשגה), אף היא פועלת לחובתו על כל המשתמע מכך.
בשים לב לאמור לעיל, סבורני כי הנאשם לא הוכיח במאזן הסתברויות, מהי המטרה לשמה החזיק בסכין היפנית, ואין בידי לקבל את הסברו כי מדובר בסכין המשמשת אותו לעבודתו כגנן, והיא נשכחה בכיסו באותו יום ועל כן הניחה בדלת הרכב.