מדינת ישראל נ' אוחיון(עציר)

החלטה

רקע כללי בתמצית

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים נפרדים סחר בסם מסוכן בצוותא.

2.בד בבד הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

דיון בבקשה לאחר דחייה התקיים ביום 16.08.10.

3.לטענת ב"כ המשיב לא קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב והמדובר למעשה בהשערות בלבד.

4.בנסיבות העניין טענו ב"כ הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ב"כ המבקשת כמפורט בעמ' 3, 4, 5 ו-6 עד שורה 26 ובעמ' 9 שורות 16-11 וב"כ המשיב בעמ' 6 שורות 32-29, עמ' 7, עמ' 8 ועמ' 9 עד שורה 8.

5.בתמצית יאמר כי לטענת ב"כ המשיב, לא נוצר כל קשר ישיר בין הסוכן לבין שולחה, לא הייתה אינטראקציה ביניהם ומעורבותו הנטענת הינה פרי השערה וסברה מצד המבקשת.

לדבריה, איש לא ראה מי נהג ברכב (מסוג פורד פוקוס מ.ר. 2620335) אשר היה בשני הזמנים בזירה שם נמסר סם לסוכן, אין למבקשת מידע לאיזה מס' טלפון צלצל טל הינדי מטלפון השקלים.

ביחס לאישום השני טוענת ב"כ המשיב כי לא היה לסוכן קשר עין רציף עם טל הינדי אשר נפגש במקום טרם הגעת הפוקוס עם אחר, ואף קיים ספק מבחינתה באשר למועד צילום הפוקוס העוזבת את החניה וזאת נוכח התאריך המופיע על הדיסק.

המסגרת המשפטית

6.אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י פד"י נ (2) 133; בש"פ 2201/09 דהן נ מ"י –18.3.09).

7.הלכה היא, כי בחינת קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, דורשת לבחון אך ורק, האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ר' בש"פ זאדה לעיל) על אחת כמה וכמה שאין בשלב זה לקבוע שאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים [ר' בש"פ 2361/09 מצארווה נ' מדינת ישראל (5.5.2009); בש"פ 3742/008 עובייד נ' מדינת ישראל (20.5.2008)].

8.יתר על כן, יכול שעילת מעצרו של נאשם תתגבש על בסיס חומר חקירה המורכב מתשתית של ראיות נסיבתיות בלבד, מקום בו ראיות אלה הינן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה. [בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' משה קנילסקי (לא פורסם, 17.2.1999); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל (26.2.2004); בש"פ 8006/09 בוכניק נ' מדינת ישראל (25.10.2009)].

9.הכלל הינו כי בהליכי מעצר אין בית המשפט נזקק לשאלות של מהימנות העדים והוא אינו נדרש באופן מדוקדק להערכת משקלן של העדויות השונות. די לצורך השלב בו אנו מצויים בהודעת הסוכן אשר אינה מופרכת על פניה על מנת להקים את התשתית הראייתית הדרושה (ר': בש"פ 12038/04 הייב נ. מ"י תק-על 2005 (1) 222; בש"פ 2159/03 חזיזה נ. מ"י תק-על 2003 (1) 558).

תיק החקירה – ראיות לכאורה

10.בתיק מצויה הודעת הסוכן מיום 02.03.10 שעה 22.30 – בה הוא מתאר את המפגש שלו עם טל הינדי (להלן:"הינדי") כאשר בתחילה נסעו הם לברוך פלח, ברח' נחום 25, נתניה, לאחר מכן חזרו לרח' הנביאים כאשר הינדי ירד לטלפון שקלים, ביצע שיחה, חזר לאוטו, והם המשיכו בנסיעה למכולת ברח' הנביאים כאשר טל ירד מהרכב ולאחר 20 דקות חזר ואמר לו לנסוע מאחורי המכולת לחניה, טל ביקש ממנו לעמוד בסוף החניה מאחורי רכב שחנה במקום, ואז "ראיתי רכב נכנס לחניה.. וראיתי שמדובר בפורד פוקוס צבע כסף, וטל ניגש לרכב הזה מחוץ לרכב מהצד של הנהג.... ואז בא לכיוון שלי בריצה, הוציא לי פלטה חשיש מתחת לחולצה שלו, ומסר לי אותה מהחלון של הנהג, לציין כשראיתי את טל מדבר עם הבחור בפוקוס נכנסתי לרכבי".

הסוכן מציין כי נתן לטל את הסך של 1,500 ₪ והוא ראה את טל נותן לנהג את הכסף.

הסוכן מציין כי "הסתכלתי על המס' של הרכב ראיתי 26 בהתחלה 335 בסוף, המשכתי בנסיעה ודיווחתי לשוקי על מס' רכב זה...".

11.בתיק מצוי דו"ח פעולה של אשכנזי יהושוע, רמ"ח סוכנים מרכז, בו הוא מציין כי בשעה 21.52 לערך הסוכן דיווח לו, כי הינדי נפגש עם רכב מסוג פורד פוקוס 335XX26, וכי "בשעה 21.54 לערך נראה רכב מסוג פורד פוקוס מס' 2620335, עוזב את המקום נוסע ברח' הנביאים מערבה...".