החלטה
לפני בקשה להארכת פסילה מנהלית לפי סעיף 50(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.
בתאריך 15.7.13 נפסל המשיב פסילה מנהלית מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית מיום 12.7.13.
טרם הוגש כתב אישום כנגד המשיב.
ב"כ המבקשת טען כי חקירת התאונה בתיק הסתיימה והתיק מוכן להגשת כתב אישום כנגד המשיב בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. קיימות ראיות לכך שהמשיב פגע בחלקו האחורי של רכב שהיה במצב של עמידה לפני רמזור אדום וגרם למות נהג הרכב. לבוחן המטפל בתיק התברר כי המשיב חולה במחלת פרקינסון, נבדק תיקו הרפואי של המשיב ונערכה בדיקה במרכז לבטיחות בדרכים (מרב"ד), והסתבר כי למרות שהמשיב חולה מזה 13 שנים, נמסר המידע על המחלה למרב"ד, רק בשנת 2011, לאחר שהמשיב היה מעורב בתאונה קודמת. חקירת המשטרה העלתה חשד כי לא נמסר דיווח כנדרש לרשויות משרד התחבורה ומשרד הבריאות על מחלתו של המשיב. בנסיבות אלה , טען ב"כ המבקשת, מתעכבת הכנת כתב האישום הואיל ונדרשת חקירה מקיפה ומערכתית של כל הגורמים הקשורים לעניין, בנוגע להנפקת רישיון נהיגה למשיב למרות מחלתו. ב"כ המבקשת טען כי קיימת מסוכנות בהמשך נהיגתו של המשיב הנובעת מגרימת התאונה הקטלנית ומחמת מחלתו של המשיב הנמצאת במצב מתקדם, על פי הראיות הנמצאות בתיק החקירה.
ב"כ המשיב טען כי בשלב זה אין להיעתר לבקשה. לטענתו, המשיב נהג עם רישיון נהיגה כחוק והגורם היחיד בעל הסמכות לשלול את רישיונו של המשיב הינו המרב"ד. המשיב פעל בשקיפות מול רופאיו במשך כל השנים. המשיב אף פנה מיוזמתו למרב"ד וביקש כי יישלל רישיון נהיגה להסעת נוסעים בו החזיק, עקב מצבו הרפואי. לדבריו, לא קיים בסיס מספיק להכנת כתב אישום, המרב"ד לא שלל את רישיונו של המשיב ולאור כל אלה, יש להסתפק בתקופת הפסילה המנהלית של 90 יום.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת תיק החקירה שהוגש לעיוני, החלטתי להיעתר לבקשה, מנימוקים כדלקמן :
הבקשה הוגשה מכוח סעיף 50 לפקודת התעבורה הקובע כדלהלן :
(א)עברו שלושה חדשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית המשפט אישום נגד בעל הרשיון על המעשה או על המחדל שבגללם נפסל – תבוטל הפסילה אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע.
(ב)עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל – בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
מצאתי קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת תקופת הפסילה המנהלית, למרות שטרם הוגש כתב אישום, מנימוקים כדלקמן:
טעמים מיוחדים נעוצים בקיומם של שני גורמים המצביעים על מסוכנות בהמשך נהיגתו של המשיב, ראיות לכאורה לאחריותו לגרימת תאונה קטלנית בנהיגה רשלנית ומצב רפואי העלול לפגוע בתפקודו כנהג. שני הגורמים יחד וגם כל אחד מהם לחוד, מצביע על סיכון ממשי לציבור המשתמשים בדרך בהמשך נהיגתו של המשיב.
מעיון בתיק התביעה עולה קיומה של תשתית ראיות לכאורה לאחריותו של המשיב לגרם התאונה ולתוצאותיה. שוכנעתי כי די בראיות אלה להכנת כתב אישום כנגד המשיב. עיון בתיק התביעה מלמד על כך שאכן, כטענת ב"כ המבקשת, חקירת התאונה עצמה הסתיימה, הסתיימה עבודת הבוחנות והבוחן סיכם את מסקנותיו והמלצותיו, נחקרו המעורבים ועדי הראיה, והכנת כתב האישום מתעכבת רק מחמת המשך חקירת הגורמים הנוגעים לחידוש רישיונו של המשיב עקב מחלתו.
בשלב זה של הדיון אין על בית המשפט לקבוע את אשמתו של המשיב אלא לבחון קיומן של ראיות המצביעות על אחריות לכאורה לגרם התאונה ותוצאותיה. אין בית המשפט בוחן את משקל הראיות ומהימנותן אלא בודק האם בהנחה שיינתן מלוא האמון ומלוא המשקל לראיות, יהיה בהן כדי לבסס הרשעה.
מחומר הראיות עולה כי המשיב נהג ברכב סוברו ביום 12.7.13 בשעה 13:00, בכביש 5 ממערב למזרח. בכיוון נסיעתו 3 נתיבי נסיעה, שנים מיועדים לנסיעה ישר והשמאלי לפניה שמאלה. בנתיב האמצעי עמד רכב סוברו נהוג על ידי המנוח, ידיד אליעזר, שציית לאור אדום ברמזור, ובנתיב השמאלי החל רכב שברולט, נהוג על ידי אברהם ליפשיץ, לפנות שמאלה בחסות האור שהתחלף לירוק בפניה שמאלה.
המשיב המשיך בנסיעה ישר לפנים ופגע עם פינה ימנית קדמית של רכבו בחלקו האחורי של רכב הסוברו, הדף אותו לתוך הצומת, המשיך בתנועה קדימה ושמאלה ופגע עם דופן שמאלי אחורי של רכבו בחלק האחורי ימני של השברולט. לאחר הפגיעה המשיך רכב המשיב בתנועה קדימה, פגע בעמוד תמרור ובעמוד רמזור המוצבים על אי תנועה במרכז הכביש והמשיך עד שנעצר בנתיב השמאלי אחרי הצומת.
בכיוון נסיעת הנאשם שדה ראיה פתוח לפנים. קיימים תמרורים המורים על התקרבות לצומת כ-600 מ' לפני הצומת, וממרחק של כ-250 מ' מהצומת ניתן לראות את הצומת, את הרמזורים ואת הרכבים העומדים בצומת. לא הייתה כל סיבה כי המשיב לא יבחין בסוברו והיה עליו להיערך לעצירה בטוחה לפני הצומת, מבעוד מועד.
בהודעתו מיום 15.7.13 אישר המשיב כי פגע בסוברו עם חלקו הקדמי של רכבו, ותלה את הסיבות לתאונה בכך שמערכת הבלמים ברכבו לא פעלה. לטענתו, נהג במהירות אטית ובהתקרבו לצומת האט, וכשלחץ על הבלמים הרגיש כי אינם מגיבים. לגרסתו, לחץ על דוושת הבלם אך היא ירדה למטה עד הסוף ולא הגיבה. הרכב היה תקין לפני התאונה ורק בזמן התאונה הבלם לא פעל.
הבוחן שלל את טענת המשיב לליקוי מכני ברכבו וקבע כי הרכב היה תקין (הגה+בלמים ומערכות הרכב) טרם התאונה. רכב הנאשם וכל המערכות ברכב נבדקו בדיקה מקיפה לאחר התאונה במוסך סוברו ולא נמצאו בהם ליקויים. מנהל המוסך מסר הודעה בה קבע כי קיימת סבירות גבוהה שלא הייתה תקלה ברכב לפני התאונה. במהלך הבדיקה נכחו הבוחן וקצין הבוחנים צביקה מוזס.
על פי ממצאים שנמצאו בזירת התאונה קבע הבוחן כי מהירות הרכב בעת הפגיעה הייתה 85 קמ"ש .