מדינת ישראל נ' אברהם

החלטה

בפני בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה ביחס למבנים המוזכרים בסעיף א(1)(ה) בפרט האישום הראשון לנוסחו המקורי של כתב האישום בתיק זה. עובדות כל פרט אישום זה הומרו לבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, כאשר הנאשם הודה והרשע בפרט האישום השני המקורי שעניינו עבירות שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתכנית, ביחס למבנים נשוא פרט האישום הראשון המקורי. ביחס ליתר המבנים נשוא פרט האישום הראשון המקורי ניתן צו הריסה ללא הרשעה במסגרת גזר הדין, וזאת על פי הסכמת הצדדים.

אין חולק כי המבנים נשוא הבקשה אינם מקימים מפגע לציבור באופן של סכנה לבטיחות הציבור או בריאותו, או פגיעה בזכויות קניין של אדם אחר, או הציבור, או רשות מרשויות המדינה. האינטרס הציבורי היחיד עליו מצביעה המאשימה כמצדיק את הוצאת צו ההריסה הינו העובדה שמדובר במבנים שנבנו בניגוד לייעוד המקרקעין הרלבנטים.

עובדתית טען ב"כ המשיב כי לא כך הם פני הדברים. דא עקא שהדבר עומד בניגוד גמור לאמור בעובדות כתב האישום, שלא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים (לרבות העובדות של פרט האישום הראשון שהומר לבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה), לפיהן ייעוד המקרקעין הינו חקלאי.

משכך, ושמהפסיקה שהביא ב"כ המבקשת המלומד הכירה בכך שבניה בניגוד לתכנית מתאר הינה בבחינת צורך ציבורי לעניין בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, הרי שברגיל הייתי נעתר לבקשה.

דא עקא, שעניין לנו במשיב מבוגר, חולה במחלה חשוכת מרפא (פרקינסון), אשר מפאת מצבו הרפואי הקשה אף לא הגיע לדיונים במשפטו. סבורני כי הנטל הפיזי והנפשי שייגרם לו אם יחוייב בהריסת המבנים המשמשים למגורים הינו מכביד במיוחד, בוודאי לאחר שזה מצטרף לחובתו לבצע צווי הריסה נוספים שהוטלו עליו ביחס לחלק המוסכם של הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה (משמע עובדות פרט האישום הראשון המקורי למעט ס"ק ה שלו).

במצב דברים זה, עת למשיב לבקשה קיים אינטרס אישי יוצא דופן באי קבלת הבקשה, על המבקשת מוטל הנטל להצביע על אינטרס ציבורי מיוחד אשר יגבר על כך. משלא מדובר באינטרס ציבורי מהסוג של הגנה על בטיחות או בריאות הציבור, או על קניינו של אדם אחר או הציבור או רשות מרשויות המדינה, אלא באינטרס ציבורי בעל משקל פחות כשמירה על משטר תכנוני בהתאם לתכנית המתאר, סבורני כי נטל זה לא הורם, כך שאיזון האינטרסים נוטה לטובת המשיב.

בנסיבות אלה, החלטתי לדחות את הבקשה.

זכות ערעור לבית משפט המחוזי בפ"ת.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.